פרופ' יחזקאל דרור הוא איש ישר, אבל שמאלני. הוא ציוני ופטריוט ישראלי, אבל שמאלני. ואני לא מאשים אותו, כי בשמאלנים יש משהו שהם לא יכולים לתפוס. שמאלני לא יכול לתפוס ש"הציבור" ו"השמאל" זה לא אותו דבר. הם לא אשמים, זה פשוט מעל לאינטליגנציה שלהם. לכן יחזקאל דרור משוכנע שהציבור לא רוצה לראות את נתניהו בראשות הממשלה, ושהציבור רוצה את השלום של אולמרט. מה זאת אומרת, איך הוא יודע? הוא מדבר עם אנשים, עם קולגות באוניברסיטה,  עם ידידים מהעיתונות, מבית המשפט ועם שכנים. הוא גם קורא "הארץ" על כל מגוון הדעות שמובעות שם. כולם רוצים ויתורים למען השלום. כולם חוששים מנתניהו. זה ברור שיש פה בעיה: הציבור לא רוצה את נתניהו, אבל הסקרים, בניגוד לדעת הציבור, אומרים שנתניהו ינצח בבחירות.



פרופ' יחזקאל דרור הוא איש ישר, אבל שמאלני. הוא ציוני ופטריוט ישראלי, אבל שמאלני. ואני לא מאשים אותו, כי בשמאלנים יש משהו שהם לא יכולים לתפוס

לכן פרופ' דרור אומר בתמימות ובכנות, שלא רק שהוא לא הביע את דעת חבריו לוועדה, אלא אפילו לא את דעתו שלו. הוא רק העמיד בפני "הציבור" את השיקולים "הציבוריים". מצד אחד יש חשיבות ציבורית לעקרון האחריות, ולכן ראוי לשלוח את אולמרט הביתה וללכת לבחירות. מצד שני יש בעיה ציבורית, כי אם נלך לבחירות הרי אנחנו רואים בסקרים שבניגוד לדעת הציבור נתניהו עלול להיבחר. זה דבר ידוע שבישראל קיימת תופעת טבע נדירה שהציבור רוצה דבר אחד, והסקרים רוצים דבר אחר. זה לא חדש וגם לא כל כך נורא, כי בכל מקום הציבור מנצח את הסקרים: בעיתון, בתיאטרון, באקדמיה, בבית המשפט, בוועדות חקירה, בחקירות משטרה, ובלשכת ראש הממשלה. רק בקלפי הסקרים מנצחים את הציבור. לכן הרצון להימנע מבחירות הוא שיקול ציבורי מכובד מאוד.

שנוי במחלוקת

סליחה שאני לועג. זה רק מפני שלהתבכיין כבר נמאס לי. למה להלין על ראיון פרטי של פרופ' דרור. הרי הוועדה עצמה כתבה באופן הכי רשמי, וכמין הערת אגב מובנת מאליה שישראל חייבת לעשות ויתורים גדולים למען השלום. זה לא נאמר כקביעה של הוועדה, אלא כמובן מאליו הידוע לכל, כדבר שאינו שנוי בשום מחלוקת ציבורית, והוא משמש רק חצי ראשון של משפט שחציו השני הוא החשוב. האם יכול לקרות שוועדת חקירה או גוף ציבורי כלשהו, או ועד עובדים, או הנהלה של סניף קופת חולים קטן, הייתה כותבת בהערת אגב שישראל חייבת לחזק את ההתנחלויות או שאסור לישראל להסכים למדינה פלשתינית, או אפילו שירושלים לא תחולק.

זה לא יקרה, כי גם אם דעת רוב חברי הוועדה היא שצריך לחזק את ההתנחלויות, ברור להם שזוהי עמדה שנויה במחלוקת, ואי אפשר להביע אותה במסגרת במה ציבורית כללית. לשמאלנים זה לא ברור. הם באמת בטוחים שהם והציבור זה היינו הך. הם מאמינים בזה בתמימות, בכנות, ביושר לב. הוא לא טמבל, השמאלן. הוא יודע שאי שם יש 'אחרים'. ולא רק מהסקרים או מהבחירות, רואים לפעמים בטלוויזיה את האנשים האלה שמצביעים לביבי. והוא ליברלי, הוא לא מזלזל בדעות של אחרים, הוא לא פוסל אותן. להיפך – הוא מכבד גם עמדות "שנויות במחלוקת". וכך יש בעולמו שני סוגים של עמדות: עמדות רגילות, כלומר עמדות השמאל, ועמדות שנויות במחלוקת, כלומר עמדות שהשמאל חולק עליהן.

תנו אוויר



חברי ועדת וינוגרד הנכבדים והנבונים באמת לא חשבו שנייה לפני שהם כותבים בדו"ח כל כך ציבורי ולא פוליטי, שישראל צריכה לעשות ויתורים גדולים למען השלום

חברי ועדת וינוגרד הנכבדים והנבונים באמת לא חשבו שנייה לפני שהם כותבים בדו"ח כל כך ציבורי ולא פוליטי, שישראל צריכה לעשות ויתורים גדולים למען השלום. שמאלן לא יכול להעלות בדעתו שעמדה שמאלנית מתונה היא עמדה שנויה במחלוקת. זו עמדה רגילה, זה הקונצנזוס. כל הכותבים ב"הארץ" מסכימים עם זה. לכן איש משכיל וחכם ורחב אופקים כפרופ' דרור לא מרגיש שיש סתירה מגוחכת בדבריו כאשר הוא מציע לציבור להימנע מבחירות בגלל החשש שייבחר מישהו שהציבור לא רוצה.

וזה כבר נמאס. חברים שמאלנים, זה לא קורה לכם כי אתם טיפשים, אלא כי השתלטתם על כל העמדות. אתם לא מדברים עם אנשים אחרים, לא מתמודדים עם דעות אחרות, לא שומעים יצירות אחרות, לא סובלים תרבויות אחרות. אתם בתקשורת אתם בבית המשפט העליון והתחתון, אתם בתיאטרון אתם בוועדות חקירה, אתם באקדמיה, אתם במשטרה. אתם בכל מקום, וזה כבר לרעתכם. זה אוטם אתכם, זה מצמצם את האופקים שלכם, זה עושה אתכם צדקנים ומתנשאים ספוגי המיץ של עצמם. אתם לא יודעים שהדעות שלכם והאקסיומות שלכם שנויות במחלוקת. שקיים ויכוח אינטליגנטי שאתם רק צד אחד בו,  אתם לא באמת מנהלים שום דיאלוג. זה חונק אתכם יותר מאשר את המדינה. ההשתלטות החונקת שלכם אכן מקשה מאוד על המדינה להתנהל באופן דמוקרטי, אבל במבחן התוצאה בטווח הארוך הדמוקרטיה מנצחת אתכם. חרדת ביבי הקמאית, הכמעט מאגית, היא המקום שבו אתם יודעים את זה, ומנסים לסתום את החור בסכר.

די. זוזו קצת, תנו אוויר.