מי יכול בעצם לאמוד את גודלה האמיתי של מדינת היהודים? יש ונדמה שאין זו משימה פשוטה כלל ועיקר, לפי שמדינת ישראל בתוככי הקו הירוק איננה כלל וכלל כפי שהיא מצטיירת, היא הרבה יותר קטנה ומצומצמת.
המסייר ברחבי הארץ נוכח לדעת כי המציאות בשטח היא עגומה ביותר. אזורים שלמים מיושבים אך ורק על ידי ערבים: אזור המשולש, אום אל פאחם, ואדי ערה, הגליל והנגב, רצף של התיישבות ערבית נקיה מיהודים
המסייר ברחבי הארץ נוכח לדעת כי המציאות בשטח היא עגומה ביותר. אזורים שלמים מיושבים אך ורק על ידי ערבים: אזור המשולש, אום אל פאחם, ואדי ערה, הגליל והנגב, רצף של התיישבות ערבית נקיה מיהודים. וכאשר מוסיפים על כך את המתרחש בערים, כמו: לוד, רמלה, עכו ויפו, אי אפשר שלא להגיע למסקנה שארץ ישראל הולכת ונכבשת מבפנים בכיבוש פראי ומסיבי על ידי הערבים. היהודים המתגוררים בערים אלו סובלים לעיתים תכופות מהתנכלויות חמורות מצד שכניהם הערבים, ולא אחת מואשמים דווקא היהודים כמי שהתחילו בקטטה. הערבים שם מתענים לא פעם לנשים ולנערות, ואפילו אורבים למתפללי בתי הכנסת היוצאים לאחר התפילה ומחרפים אותם.
מאז הסכם אוסלו גברה עזות פניהם של ערביי ישראל הקוראים בריש גלי לפתרון "בעייתם הלאומית" על ידי אוטונומיה בליבה של מדינת ישראל. הם מזדהים לחלוטין עם אחיהם הערבים, מצהירים על עצמם כפלשתינים, ומטרותיהם זהות לחלוטין. הם תובעים במפגיע את ביטול סמליה הלאומיים של ישראל ואת הפיכתה בפועל למדינה דו לאומית, כלומר: בעוד שלכל המדינות הערביות יש קיום ערבי, הם קוראים לבטל את קיומה היהודי של ישראל.
אבו מאזן, "ידידם הטוב" של אולמרט ולבני, מצהיר כי אינו מכיר במדינה יהודית, ומכאן שליהודים אין בעצם זכות למדינה, ובכלל ישראל איננה כלל מדינתו של העם היהודי. סעיפי ההשמדה באמנה הפלשתינית עומדים בתוקפם, כאשר אנו מצידנו מתחננים בכל פה שהם יסכימו סוף - סוף לקבל מדינה פלשתינית. אנו מכריזים על ערביי ארץ ישראל כעל אזרחים שווי זכויות, ומעמידים פנים שהסכנה הדמוגרפית שהם מהווים אינה מענייננו. איננו מוטרדים שאם יתארגנו אלה לבחירות במפלגה כל ארצית, עלולים הם להפוך ללשון מאזניים שיכריעו בענייני המדינה הגורליים. מנהיגי התנועה האיסלמית בישראל שולחים כספים כדי לסייע לחמאס, והשנאה הנזרעת בסכנין ובכפר מנדא איננה שונה מזו שבעזה ובחאן יונס. ערביי סכנין, כאחיהם בשכם, אינם מכירים כלל בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. הם מזדהים עם הטרור ועם מבצעיו, וביום פקודה ינתקו שוב את המדינה מצפון לדרום כפי שעשו באוקטובר 2000.
במלחמת 1948 כאשר יצאו ארצות ערב למלחמה שתוכננה להיות מלחמת השמד נגד ישראל שזה עתה קמה, היו ערביי ישראל חוד החנית, ומשלא עלה הדבר בידם כינו את סיכול המזימה נכבה. ערביי ישראל הם בשר מבשרה של האומה הערבית הנחרצת להשמיד את מדינת היהודים. הם הוציאו מקרבם את כנופיות המרצחים האכזריות ביותר שפרעו ביהודים במשך 120 שנות התיישבות ציונית, וגם בשנים האחרונות סייעו אזרחי ישראל הערבים לביצוע מעשי הרצח החמורים ביותר. מאבו סנאן יצא המתאבד הראשון מקרב ערביי ישראל. בני משפחת בכרי מהכפר בענה סייעו למחבל בפיגוע האוטובוס בצומת מירון, עזרה רבה ואספקת נשק סיפקו רבים מקרב ערביי ישראל למתאבדים רוצחים. ההזדהות שלהם עם מטרות הערבים להביא לקיצה של המדינה היהודית היא מוחלטת.
הנוסע בכבישי הצפון או הדרום מתקשה להאמין למראה עיניו, ישובים שלמים המשתרעים על שטחים נרחבים, בתים גדולים המתנשאים מעל גבעות רמות שרובם נבנו ללא רישיונות הם בתים ערבים, וליהודים אין כל דריסת רגל שם והחוק הישראלי לא חל במקומות אלה. המשטרה חוששת להיכנס לישובים ערביים בתוך הקו הירוק פן יעשו בהם שפטים, ולכן אפילו ביום האדמה או בהפגנות שהמשתתפים בהם משולהבי שנאה והסתה המשטרה נמנעת מלהתערב.
תעודת הזהות הכחולה מעניקה לערביי ישראל זכויות רבות כמו לאזרחי מדינת ישראל: ביטוח לאומי, חופש תנועה, חופש ביטוי, בריאות ולימודים גבוהים, ולמרות הכל הקיצוניות הלאומית של ערביי ישראל בעלייה
תעודת הזהות הכחולה מעניקה לערביי ישראל זכויות רבות כמו לאזרחי מדינת ישראל: ביטוח לאומי, חופש תנועה, חופש ביטוי, בריאות ולימודים גבוהים, ולמרות הכל הקיצוניות הלאומית של ערביי ישראל בעלייה. הם אינם חוששים לערוך הפגנות באוניברסיטאות ובמקומות אחרים מחוץ ליישוביהם, להניף את דגל פלשתין, ולשרוף את דגלי ישראל כי הם יודעים שמערכת אכיפת החוק הישראלית פועלת אך ורק נגד יהודים.
כאשר המפלגה היהודית "כך" הואשמה בהסתה נגד מיעוט ערבי, היא הוצאה אל מחוץ לחוק והשופטים הנכבדים הסבירו שיש בישראל משהו שהוא מעל הדמוקרטיה ואלה הם ערכי מגילת העצמאות. אז אם הדמוקרטיה נדחית מפני ערכי מגילת העצמאות, בוודאי שהיא צריכה להידחות מפני הערך העליון ביותר של מגילת העצמאות שהיא מדינת היהודים.
אל לנו להתעלם מהתהליך המבהיל של כיבוש ערבי מבפנים המתחולל לנגד עינינו, ואל לנו לקדש את הדמוקרטיה יותר מאשר את הזכות לחיים ולקיום.