השמאל הקיצוני מצא לו ריגוש חדש, יותר רדיקלי, אם אפשר, מכל קודמיו: מו"מ עם החמאס – הודנא,  הימנעות ישראלית מכל פעולה צבאית, כולל ביהודה, שומרון וירושלים. ישראל תיאלץ להפסיק, למשל, את המעצרים הליליים של טרוריסטים, וגם להסיר את ההגנה החמושה שהיא מעניקה לאבו מאזן ולחבורת עסקניו. התוצאה תהיה נפילת משטר אבו מאזן. אין סיכוי שאולמרט יקבל על כך אישור מקונדוליסה.



נותרה, לכאורה, רק עוד דרך אחת אותה מציעים נתניהו והאלוף עמידרור, מה שקרוי "הפעולה הקרקעית": לכבוש את הרצועה, למנוע פיסית את ירי הטילים, ולחסל את החמאס. אבל מה הלאה?

אבל אפילו הודנא מוסכמת שתחול על הרצועה בלבד, גם היא מעלה קושי אדיר מול האמריקנים מפני שכל הסכם עם החמאס מטביע בו חותמת כשרות ומנציח את חלוקת פלסטין לשתי יחידות נפרדות, וגם בכך משטר אבו מאזן לא יוכל לעמוד. חלוקת "פלסטין" תהפוך את כל הסכמי אנאפוליס לבלתי ישימים. הודנא רשמית בין אולמרט להנייה תהיה טכס האשכבה של אש"ף ופת"ח, הפלסטינים של אוסלו. קונדוליסה וציפורה תצטרכנה למצוא לחתן הישראלי כלה פלסטינית חדשה,  וכזאת אין.

אבל יש בשמאל הקיצוני גם האסכולה של חיים רמון הדורשת את החרפת הלחימה על ידי "השבת אש אל מקורות הירי". שר הביטחון ביקש בעניין זה חוות דעת משפטית. הוא היה יכול לפנות לפוטין, האיש שיישם את השיטה הזאת בצ'צ'ניה: הרג 200,000 מתוך מיליון בני אדם והחריב את הבירה, גרוזני, עד היסוד. ולמה לא? הלא גרוזני הייתה "מקור ירי". בערוץ הראשון מסרו שצה"ל מתנגד לרעיון. מי רוצה להיקרא "הקצב מג'בליה"? הלא די בכך שטרוריסט יירה טיל ר. פ. ג'. מתוך חלון אחד כדי להפוך עשר משפחות ל"מקורות ירי" ולהרוג את כולן. אנחנו כמדינה וכעם לא נעשה דבר כזה, וגם העולם לא ייתן לנו.

נותרה, לכאורה, רק עוד דרך אחת אותה מציעים נתניהו והאלוף עמידרור, מה שקרוי "הפעולה הקרקעית": לכבוש את הרצועה, למנוע פיסית את ירי הטילים, ולחסל את החמאס. אבל מה הלאה? על כך משיבים כל כותבי התסריטים שהשטח יימסר לכוח בינלאומי, והוא יחזיר לרצועה את שלטון אבו מאזן. בכך, תועלה אנאפוליס מחדש על הפסים ויהיה אפשר לחלק את ירושלים ולהקים מדינה פלסטינית בגבולות הקו הירוק. ההסכם יתבצע בחסות כוחות בינלאומיים שיוצבו גם ביו"ש, כביכול, כדי להבטיח את ביטחונה של ישראל, ובפועל יכבלו את ידיה וייטלו ממנה את ריבונותה. 

זהו חלומו הרטוב של "מחנה השלום" עם אולמרט בראשו, אולם הפיכתו למציאות תעלה בחייהם של מאות מחיילי צה"ל. הממסד כבר למד שמלחמה שתחילתה בפרחים עלולה להסתיים בוועדת חקירה, ולכן ראש הממשלה, הרמטכ"ל, ראש השב"כ וכנראה גם שר הביטחון אינם מתלהבים מ"פעולה קרקעית".

אם כן, מה עושים? 

ראוי לציין שגם חוגי הימין לא הביאו כל הצעה משלהם. מגורשי הרצועה לא תבעו את מה שכביכול מובן מאליו: עכשיו, שאתם רואים מה קורה לכם כתוצאה מן הגירוש שלנו, מה קורה כשמרוקנים חבל ארץ מיהודים, עכשיו שברור כשמש שרק אנחנו שמרנו על הנגב והדרום, שגוש קטיף גיבה את צה"ל שחסם את ציר פילדלפי ומנע כניסת אמל"ח וטרוריסטים לרצועה ויציאת אמל"ח וטרוריסטים לסיני ומשם לנגב, עכשיו שאתם רואים שגוש קטיף שמר גם על אילת ובאר שבע, מדוע אינכם מחזירים אותנו לשם?!



למה מועצת יש"ע שאמורה לייצג את היישובים אינה דורשת לשוב ולהקים את היישובים במקומות שאותם אמורים חיילינו לשוב ולכבוש בדמם? אם לא המתנחלים יעלו את הדרישה הזאת, מי יעלה?

למה מועצת יש"ע שאמורה לייצג את היישובים אינה דורשת לשוב ולהקים את היישובים במקומות שאותם אמורים חיילינו לשוב ולכבוש בדמם? אם לא המתנחלים יעלו את הדרישה הזאת, מי יעלה? מדוע כל מחנה הימין שכח את תורת ההתנחלות ברגע כל כך מכריע, דווקא כשהוכח לעיני כל כמה נחוצות ההתנחלויות וכמה הן חסרות היום ברצועה?

נחום ברנע, בעיתון "ידיעות אחרונות" מן ה .2.3. כותב: "בצה"ל היו רוצים להעתיק את ההצלחה של מבצע חומת מגן בגדה. בחומת מגן השתלט צה"ל על הגדה המערבית בלי לשאת באחריות לחיי היום יום של התושבים... המצב בעזה שונה".



למה? בגלל "בעיית השליטה בשטח ביום שאחרי הכיבוש". ברנע מתעלם או מעלים עין מהבדל יסודי אחד בין הרצועה ליו"ש שאותו יצרנו במו ידינו - אין ברצועה יישובים יהודים. צה"ל היה יכול לכבוש את ג'נין, לצאת אותה ובכל זאת להמשיך ולשלוט עליה בגלל היישובים היהודים שהיו בשטח ונשארו שם. אפילו משטר אבו מאזן מתקיים היום אך ורק על כידוני צה"ל, וצה"ל קיים בשטח על השטיח שפרשו לו היישובים היהודיים.

אולי ברנע אינו זוכר, אבל היו פעם יישובים יהודיים גם ברצועה והם תוכננו מלכתחילה על ידי לא אחרים מאשר רבין ושרון, בצורת "אצבעות" שיצרו בתוך הרצועה פרוזדורים של התיישבות יהודית ואפשרו לבתר אותה בשעת מהומות ומלחמה, ולנהל מתוכם כל ימות השנה את המלחמה הזעירה שלא פסקה זה 120 שנה, מאז התחילה שיבת ציון של ימינו: משם מנע צה"ל הזרמת האמל'ח, והמדריכים שהפכו את הרצועה למדינת טרור. משם השיג את המודיעין ההכרחי, החסר עכשיו. משם החזיק את הטרור והקסאמים על אש קטנה.

בגלל פשע ה"התנתקות" צה"ל לחם בסג'עייה-ג'בלייה, השאיר שני הרוגים וכמה פצועים, וחזר כלעומת שבא כדי שלא להוות מטרה נייחת בשטח אויב. ה"התנתקות" גזלה ממנו כל בית אחיזה בתוך השטח. החמאס רשם ניצחון.

אני אציע כאן תסריט אחר: צה"ל נסוג מאזור הלחימה במחנה הפליטים, אבל ישראל נשארת בתוחמת הצפונית הריקה מאדם ומודיעה על הקמה מחדש של ניסנית, אלי סיני ודוגית. לעולם היא תאמר שאיש לא ביקש משרון לבצע את ה"התנתקות", ועכשיו שנתברר שזו הייתה טעות ומתוך היישובים החרבים משוגרים הטילים, יש לנו מלוא הזכות לתקן אותה.



כבר מלחמת לבנון האחרונה הייתה צריכה ללמד את חכמי חלם שלנו שאין מלחמה ללא ניצחון, ואין ניצחון בלי שהאויב יאבד שטח, ואיבוד שטח במלחמות הפלסטינים פירושו התנחלות יהודית

לו כך פעלה ישראל, לא היו מצהלות ניצחון עולות ממחנה החמאס כי אם זעקות שבר, ומתנגדי החמאס היו מטיחים בו: רואים אתם, מה עשיתם בטילים שלכם? החזרתם את המתנחלים הציונים.

כבר מלחמת לבנון האחרונה הייתה צריכה ללמד את חכמי חלם שלנו שאין מלחמה ללא ניצחון, ואין ניצחון בלי שהאויב יאבד שטח, ואיבוד שטח במלחמות הפלסטינים פירושו התנחלות יהודית. כי ההתנחלות מסמלת את קידום המטרה הלאומית היהודית-ציונית, וממילא נסיגה לשאיפה הערבית למחוק את "היישות הציונית". עוד הם מבקשים לעקור את היהודים מן השורש, וההתנחלות מכה שורשים חדשים. ולכן, יותר ממפלה צבאית, יותר מאבידות בנפש, ההתנחלות יש בה כדי להרתיע ולייאש את האויב.

ההתנחלות היא מה שהייתה תמיד קיום יהודי אזרחי וצבאי כאחד, חומה ומגדל, יישוב ומשלט. ויחד עם מהותה הקונסטרוקטיבית, בעצם מהותה, היא גם מנחיתה מכה לאויב הפלסטיני עונש, סמל ניצחון והרתעה מפני המשך ההתגרות הטרוריסטית. מפני שלפי התסריט שלי, מיד אחרי נפילת הטיל הבא צה"ל נכנס לציר פילדלפי ולשטח שבעורפו חורבות גוש קטיף, ולאחר שייסוג מן השטח הבנוי של רפיח ו/או חאן יונס הוא יישאר בפילדלפי ובגוש קטיף, שם יתחילו להקים את היישובים מחדש. חלוצים יתחילו מן ההתחלה, כפי שרק יהודים יודעים לעשות וזו תהיה שעתנו היפה. ואחר כך יירו הערבים עוד קטיושה שבעקבותיה יתמקם צה"ל בפרוזדור נצרים, והיישוב יקום מחדש.

לאחר שובו של צה"ל לכל "אצבעותיו" ברצועה, הוא ינהל משם לחימה בנוסח שיגרת המעצרים והגיחות ביו"ש בתקופה שלאחר חומת מגן. לא "כיבוש עזה", לא כניסה ויציאה כי אם שליטה מתמדת מתוך רצועות ההתיישבות היהודית.



היהודים אוהבים להפחיד את עצמם בסיסמת "הזמן פועל נגדנו". והנה, יש לנו פטנט שהזמן פועל דווקא לטובתו: ההתיישבות היהודית בארץ ישראל

מי אומר, נחום ברנע, שחומת מגן לא תיתכן ברצועה? אתה לא רוצה אותה, כי כואב לך לראות שם יישובים יהודים. מתי נלמד סוף - סוף שצוללת חדשה, הישג שיא בהייטק ועוד גורד שחקים בתל אביב, כל אלה אינם עושים על המחבלים רושם, ורק יישוב יהודי חדש מפחיד אותם עד מוות?

היהודים אוהבים להפחיד את עצמם בסיסמת "הזמן פועל נגדנו". והנה, יש לנו פטנט שהזמן פועל דווקא לטובתו: ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. מפני שיישוב הוא אורגניזם חי, גדל וצומח. הזמן מעצים אותו, ולכן אויביו נזקקים לגזירות הקפאה. הערבים מנסים לנחם את עצמם זה מאה עשרים שנים שגורלנו יהיה כגורל הצלבנים, אבל הצלבנים לא הקימו התנחלויות חדשות בשטח. הם סגרו את עצמם במבצרים צפופים. מאחז יהודי חדש פועל כנעיצת סיכה בבלון פנטזיית ההשמדה הערבית. 

לאמריקנים בעיראק אין הלוקסוס של התנחלויות. סופם שייסוגו אחרי שהקיזו דם ומאות מיליארדי דולרים, ומי יודע אם יציאתם לא תפתח את השער בפני אירן. לנו זימן הגורל בארץ ישראל תביעת זכות  אמיתית, מעוגנת היסטורית ומאובטחת משפטית. זו ארץ ישראל שנמסרה על ידי האומות לבריטים כדי להקים בה בית לאומי לעם היהודי, וזה כולל את גוש קטיף. וגם נתברכנו בנוער חלומי שבעוד המגדפים מדברים על "עזה הארורה" "שתשקע באדמה", הללו רואים בה מולדת וכבר עשו פעם מן "הבוץ העזתי" שכביכול אסור לשקוע בו גן עדן, ומוכנים לעשות זאת שוב.



היה זה טירוף דעת קליני, פסיכו-פאטולוגי, להחריב את הבסיס ההתיישבותי הזה שגם ביטא את פסגת התגשמות הציונות, וגם אפשר שליטה צבאית ישראלית

היה זה טירוף דעת קליני, פסיכו-פאטולוגי, להחריב את הבסיס ההתיישבותי הזה שגם ביטא את פסגת התגשמות הציונות, וגם אפשר שליטה צבאית ישראלית.

אינני מתעלם מן הקשיים: בנייתה מחדש של התנחלות תיתקל בהתנגדות בינלאומית, קונדוליסה וג'ורג'-דבליו יכעסו מפני שזה נוגד את "חזון" המדינה הפלסטינית הנקייה מיהודים. מן הצד השני, זה יהיה מבחן העצמאות הישראלית, מפני שהחלופה האמריקנית פירושה כוחות בינלאומיים במקום צה"ל ומוקד מדיני זר, הקוורטט, לקבלת ההכרעות החשובות בענייני החוץ והביטחון של מדינת ישראל. במילים אחרות, אובדן הריבונות.



לא תאמינו: ההבדל בין מדינה יהודית בת חורין לבין מדינה גרורה וממשלת בובות, כולה: כמה קרוונים.