בימים אלו נידונה בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת הצעת החוק הממשלתית "להגברת האכיפה בדיני עבודה". לכאורה זה נשמע נפלא, אלא שהעוול שהיא באה לתקן הוא כה חלקי ומזערי שזו מראית עין של תיקון מאשר תיקון של ממש. הצעת החוק הממשלתית לא תספק מענה אמיתי לבעיית העושק של עובדי הקבלן.
בימים אלו נידונה בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת הצעת החוק הממשלתית "להגברת האכיפה בדיני עבודה". לכאורה זה נשמע נפלא, אלא שהעוול שהיא באה לתקן הוא כה חלקי ומזערי שזו מראית עין של תיקון מאשר תיקון של ממש
זה זמן רב שעוד ועוד אנשים בחברה הישראלית נאלצים לעבוד דרך חברות קבלניות. אנשים אלו, כמו: המאבטח בבנק, הקופאית בסופרמרקט, המנקה במשרד מועסקים בשכר מינימום ללא הפרשות פנסיה או תשלום שעות נוספות, ללא קביעות וללא העלאה הדרגתית במשכורת. הם יכולים לעבוד עשר שנים במקום אחד, ועדיין התלוש בחודש האחרון יהיה בדיוק כמו ביום הראשון.
זה נוח מאוד למעסיקים, הן לחברות הקבלניות והן לקונצרנים הכלכליים הענקיים השוכרים את שרותיהן של אותן חברות. זה רע מאוד לעובדים הללו שממילא מועסקים בשכר מינימום, אבל מעדיפים אותה על פני הכלום. המדינה במקום לדאוג להם, מפנה להם עורף ואף מתכוונת להנציח בקרוב מאוד בחוק את מצבם העני והעגום.
הממשלה דווקא רצתה לעזור להפסיק את העבדות הזו באמצעות חוק חדש, אבל אז היא נזכרה שהיא המעסיק הגדול ביותר של אותם עבדים מודרניים. קל וזול למשרדי ממשלה שונים ולחברות גדולות, כמו: רשתות השיווק, הבנקים וחברות הביטוח להעסיק עובדים דרך חברות קבלניות, כך הם לא יתעסקו עם ניהול העובד או עם דאגה לתנאי עבודתו ושכרו וכך גם אפשר לפטר אותו מתי שרוצים. לא צריך אפילו להסתכל לו בעיניים, פשוט מודיעים על הפסקת "רכישת השירות". ה"שירות" הוא אותו עבד מודרני, עובד חברת עובדי קבלן.
לפי ההערכות, כרבע מיליון בני אדם מועסקים היום בישראל במתכונת הזו, אלו יותר מ-10% מכלל השכירים במשק. לשם ההשוואה, באירופה אחוז עובדי הקבלן הוא כ-2% ואסור להעסיק באופן זה לטווח ארוך.
מול הצעת החוק הממשלתית, נידונת באותה ועדה ממש הצעת חוק "אחריות מזמין" ביוזמת הפורום לאכיפת זכויות עובדים אשר תאפשר לעובדי חברות הקבלן לתבוע פיצויים בגין עושק מהגורם אשר הזמין את השירותים בנוסף לחברה הקבלנית. החוק יבסס את האינטרס של מזמין השירות לוודא מראש, כי ישולם לעובדים כל המגיע להם.
בהצעת החוק של הפורום, האחריות כלפי העובד היא כל הזכויות הכספיות המעוגנות בחוק. לעומת זאת, הצעת החוק הממשלתית אינה חלה בין היתר על דמי מחלה, דמי חגים, פיצויי פיטורים, הפרשות מסוימות לפנסיה ועוד.
הצעת החוק החלופית מטעם הממשלה מרוקנת מכל תוכן את האפשרות של עובדי קבלן לתבוע את מזמין השירות ולהטיל עליו אחריות להפרת זכויותיהם. עבור הממשלה המשמעות היא כמובן חיסכון תקציבי הן כתוצאה מהעסקה בתנאים לא חוקיים והן בשל ההבטחה שלא יוגשו נגדה תביעות כספיות.
אנו בכנסת נשתדל לגייס חברי כנסת רבים ככל האפשר כדי לשלב את הצעת החוק של הארגונים החברתיים בזו הממשלתית, אבל כציבור דתי-לאומי אנו חייבים להתייצב בראש הדואגים לזכויות המקופחים, העובדים קשי-היום
הצעת החוק של הפורום חלה על תחומי הניקיון, שמירה ואבטחה, סדרנות, שליחויות, הסעדה, סיעוד, תחזוקה וגינון, מזכירות וקלדנות, הוראה, הדרכה, שירותי בריאות ועבודה סוציאלית. לעומת זאת, הצעת החוק הממשלתית חלה רק על שמירה ואבטחה, ניקיון והסעדה.
הצעת החוק הממשלתית פוטרת את המזמין מכל אחריות, אם הוכיח כי "הסתמך על בדיקות תקופתיות" של "גורם מקצועי". גם כיום נדרשים קבלני שירותים הניגשים למכרזים שונים לספק אישורים של גורם מקצועי, לרוב רואה-חשבון, על תשלומים סדירים וחוקיים לעובדים. הניסיון מוכיח שבעוד שאין קבלן שירות שלא מסוגל לספק ומספק בפועל את האישורים הללו, יש קבלנים רבים מאוד שמפרים את זכויות עובדיהם. ברור כי אין באישורים אלו כדי להבטיח אי-הפרת זכויות עובדים.
אסור לאפשר לממשלה להתחמק מאחריות, ואסור לנו לשתוק. אנו בכנסת נשתדל לגייס חברי כנסת רבים ככל האפשר כדי לשלב את הצעת החוק של הארגונים החברתיים בזו הממשלתית, אבל כציבור דתי-לאומי אנו חייבים להתייצב בראש הדואגים לזכויות המקופחים, העובדים קשי-היום. זה חייב לעניין אותנו, ואנו חייבים לבצע בדק בית אם מסביבנו לא נעשקים עובדים מזכויותיהם הבסיסיות.