סגירת השירות הלאומי תזכה את יולי תמיר בתשואות חן. כמעט אמרתי "בלחיצת יד חמה", אלא שהמריעים יהיו כאלה שאינם לוחצים ידי נשים, גם אם הן דמות שלטונית שזקוקים לחסדיה או בעצם לרחמיה.



ברור שאני מתעלם, במסגרת כאן, מאלמנט התרומה האדירה של השירות הלאומי לכלל החברה וגם לבנות עצמן. זה בוודאי היבט שאינו מעניין את בוגרת מר"צ

השירות הלאומי נמצא במוקד דיון מתמיד בציבור הדתי - לאומי. מתנגדיו שם שגם בנותיהן ממלאות את שורת המתנדבות נמנים על שתי קטגוריות עיקריות: האחת היא זו החוששת מ"קלקול" הבנות, ממפגשן עם זוויות בחיים או עם טיפוסים שיפגעו ברמתן המוסרית והדתית. למעשה, מרבית ההורים עוקבים בלב- וגם במוח חרד אחרי בנותיהן ואחרי שינויים בלתי רצויים אצלן. כל סימפטום מדאיג מעורר אזעקות, ולא מעט נאנחים אנחת רווחה בסיום שירותן. וזה כולל גם את אלו הרואים בשירות זכות וגם חובה לחברה ולמדינה. אני מניח שהגב' תמיר לא התכוונה להקל על ההורים הללו ולזכות בברכתם, אבל כדאי לה לבדוק אם היא אינה גורמת בביטול השירות להסתגרות גוברת, למניעת "זליגה" של בנות למגזר שלה דווקא, וממילא מגדילה את כוחם של אלו שאינם מושא אהבתם.

ברור שאני מתעלם, במסגרת כאן, מאלמנט התרומה האדירה של השירות הלאומי לכלל החברה וגם לבנות עצמן. זה בוודאי היבט שאינו מעניין את בוגרת מר"צ. לכן, גם הכתרתי את המאמר בכותרת עם שמה של חברת הממשלה, ולא בתפקידה כשרת החינוך. לא זה מה שנמצא על סדר היום.

הקטגוריה השנייה של המתנגדים מדגישה את דחיית גיל הנשואים של הבת. בוגרת השמינית יוצאת לשנתיים שירות, לאחריהן היא מתחילה ללמוד ולבנות את עתידה. וכך יש רבות שמגיעות אל מתחת לחופה בגיל מבוגר יותר. ההשלכה מגיעה גם לתחום של פחות ילדים במשפחה, למגינת ליבם של מנהיגי הדור והורים רבים. ביטול השירות הלאומי יביא, אפוא, להרמת כוסות משקה בבתי רבנים רבים.



כך שאין פה בדיוק גזירה שלטונית נגד היהודים, ואין צורך לרוץ לשתדלנות בכיינית לביטול הרוע. אדרבה ואדרבה, יש פה אפשרות שהוחמצה בעבר לקבוע בנחרצות, עד כאן

במחשבה שנייה, גם זה נושא שעשוי להביא את חברת מר"צ לשיקול שני. תוספת של שני ילדים למשפחה הדתית יביא עוד כמה מחבריה לאשפוז עצבני.

כך שאין פה בדיוק גזירה שלטונית נגד היהודים, ואין צורך לרוץ לשתדלנות בכיינית לביטול הרוע. אדרבה ואדרבה, יש פה אפשרות שהוחמצה בעבר לקבוע בנחרצות, עד כאן.

צריך להפוך את הכיוון. הממשלה לא רוצה, לא צריך. ואת זה היה צריך לעשות כבר בעבר, בעת בה קצצו באכזריות בתקציבים ובתקנים. נבטל בתגובה את כל השירות הלאומי, את כולו: בבתי חולים, במוסדות רווחה, במד"א, בחברה להגנת הטבע ובמשרד הביטחון. נותיר את השטח למי שבעצם צריך לטפל בו. שמנהלי המוסדות יצורו על קריית הממשלה ויבכו על מצוקותיהם. מוסדות פאר בתחום הרווחה (והם נפלאים ועושים עבודת קודש) יאיימו להביא את החוסים בהם אל המשרד הממשלתי האמור לטפל בהם. מנהלי בתי ספר הזוכים לסיוע, לשעות חינוך ותגבור, לחיבור למורשת העם היהודי יפגינו בכנסת ובחצרות המשרד נגד הירידה הצפויה לבטח בהישגי התלמידים.

שמפקדי תחנות המשטרה הם שיבהירו אודות התוספת שתידרש ביחידות העוסקות בנוער ובמוסדות לאשפוז וטיפול בעבריינים הצעירים שיתווספו לסטטיסטיקה הקיימת. שהחברה להגנת הטבע תתמודד עם המחסור בכוח אדם. אולי נראה את ראשי הרשויות המקומיות בכותרות הלאומיות ולא רק במדורי הפלילים. ובתי החולים יגדילו את מנות ההרעה וכדורי השינה. הכל או לא כלום.

מי שחושב שהשירות הלאומי הוא סתם פינוק ומותרות, יקבל את המציאות כשהיא מוטחת בפניו בעוצמה רבה ולאורך שנים רבות. ההרס שפרופסור תמיר, יושבת היכל השן האקדמי, תביא על תחומים רבים בעם ישראל יהיה כזה שאפילו מאה חכמים לא יוכלו לתקנו.



בעבר ניהלתי עמותה לשירות לאומי, והייתי שב בהלם הביתה מסיורי שטח. לראות נערה שרק אתמול חבשה את ספסלי הבגרות כשהיא מנגבת את הרוק שמרייר פגוע שיתוק מוחין, זו חוויה מרגשת ומדהימה

בעבר ניהלתי עמותה לשירות לאומי, והייתי שב בהלם הביתה מסיורי שטח. לראות נערה שרק אתמול חבשה את ספסלי הבגרות כשהיא מנגבת את הרוק שמרייר פגוע שיתוק מוחין, זו חוויה מרגשת ומדהימה. לעבוד עם חיוך הבא מהלב עם ילדים עיוורים וגם מפגרים זו יכולת מעולם אחר. ללמד בהתלהבות בשכונות מצוקה, ובקיצור להיות בכל מקום בו זקוקים ליד המטפחת ולדיבור הישיר ולא דרך תלוש המשכורת.

כאן העת למנהיגים. לא ברמת הסקרים או מפקדים ופריימריס באיחוד הלאומי- מפד"ל. הפעם נראה אם זו בעיה מגזרית בלבד או שמי שמתיימר להנהיג את כל המדינה, כמו: הליכוד, ואפילו... קדימה יוכל להתעלות מעל הפוליטיקה הקטנה של מומר"צי העבודה. האם מלכיור, הרב וחבר הכנסת, יפשיל את שרווליו בעשייה של ממש מלבד לדפוק בפטיש יו"ר ועדת חינוך בישיבות ובדיונים ארוכים ומשמימים, דהיינו: האם תהיה פה הפעם נקודת מפנה או עוד הסדר של פשרה כלשהי? האם ניתן להתעלות מעל הפוליטיקה הרעה והמכוערת אל הצרכים האמיתיים של עם ישראל?