בוקר קיצי בירושלים, מרצח ערבי על דחפור ענק. גוליית מודרני שלוחם בשביל פלשתינאים, פלישתים, יוצא לדרוס חפים מפשע. יהודים בני עמך, עוברי אורח, ילדים, זקנים וטף הם קורבנותיו: הוא מכה בכפו הענקית באוטובוס עמוס נוסעים ומפילו ארצה. הוא דורס לארץ ומשטח מכוניות על נוסעיהן, מרוצצן לדק ולזרמי דמים.

איש לא עומד בדרכו של הרוצח בן עם המרצחים הערבי, כלב הדמים משכונה ירושלמית ערבית שלוחן של נשים בשחור ושחורות הנפש של השמאל הקיצוני מארגון "זוכרות"
איש לא עומד בדרכו של הרוצח בן עם המרצחים הערבי, כלב הדמים משכונה ירושלמית ערבית, שלוחן של נשים בשחור ושחורות הנפש של השמאל הקיצוני מארגון "זוכרות". הוא שליח החיזבאללה, החמאס, האיראנים, הנאו-נאצים. מרצח נתעב המוסת לרצח עם על ידי האקדמיה הבריטית ופרופסורי הקאפו הישראליים האומרים לו: רצח, הכה ורמוס את היהודים בארצם. אל תחוס על זקן וטף, אישה ונער. רצח והשמד, מוות ליהודים. יום הבדולח עשה להם. שבור זגוגיות רכבם, ורסק עצמותיהם עד מוות.

ומול כל השטנה הזו, אל מול ארס שחורי השנאה העצמית והנאציזם הג'נוסיידי הזה, קם נער עברי ושלח בידו. נחשון, נמר המזנק אל הגוליית המרצח הנתעב. הוא רץ ומנתר בין גלגלי התופת ומלתעות הדחפור, אקדחו בידו, הודף את דלתות הזכוכית ומכה במרצח בכדורי אקדחו, ירייה או שתיים. זהו נופל המרצח, דמו ניתז אל שמשות רכבו. ובאשר רצחת - נהרגת, נבל בן עכור, ערבי רוצח. והאקדח הקדוש בידו הנער הצעיר מונף בגאווה אלא על, קשתו לא תיסוג אחור הוא מוכן להמשיך ולהלום. 

מהיכן לו לנער האומץ הזה? מהיכן שאב אותו אל מול דמותה של מנהיגות לאומית רופסת וחלולה, מוגת לב ונסוגה מחפירות עמנו ומחומות ארצנו, כנועה לטרור ומזינה אותו בטמטומה?
נקם הנער את נקמת כולנו מידי המרצחים הקמים עלינו להשמידנו. נער עברי אחד, עוד בשחר שירותו הצבאי. מהיכן לו לנער האומץ הזה? מהיכן שאב אותו אל מול דמותה של מנהיגות לאומית רופסת וחלולה, מוגת לב ונסוגה מחפירות עמנו ומחומות ארצנו, כנועה לטרור ומזינה אותו בטמטומה? מי למדך כבוד, נער שלנו? בשם מי נשלחת להגן על כבוד ישראל בעמים? בשם אל נקמות באת לנו נער עברי.

אשרי הידיים הללו ואשרי הלב האמיץ שככה הוכיחו לנו, כי לא יפול עם ישראל בארצו.