| |
דעה: השלום הוא משיח השקרפורסם ב: 15/08/08, 15:51
שלום המחייב עקירה, הרס וחורבן סופו מלחמה.
 ד"ר גבי אביטללשעבר המדען הראשי במשרד החינוך, מרצה באקדמיה לטיס של חיל האוויר, מורה ומחנך בעבר. ד"ר להנדסת אווירנוטיקה וחלל, והיום יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.מעניין כמה כזבים אפשר להמשיך ולכזב וכמה פעמים אפשר להעצים חצאי אמיתות לדרגת אקסיומה. איך קורה שדמות כה הרואית, כה גיבורה, כה מרשימה כבר-כוכבא הופכת לשק חבטות בידי השמאל בכלל והשמאל הדתי בפרט? האם יש להתאים עובדות להשקפת העולם? התשובה היא כן רבתי. כך עולה מדיונים "מאוזנים" בתוכניות הטלוויזיה ערב תשעה באב, כך גם ממאמרים בעיתון וכמובן מבמות התיאטרון הנתונות תחת כיבוש אנטי-לאומי זה עשרות שנים. א בתחילה עוד הטילו ספק המתנגדים השמאלנים של התקופה ההיא, ממשיכיו של יוספוס פלביוס הבוגד. שנתיים ומחצה המרד הצליח. נחלי דם היו מנת חלקם של הרומאים דווקא. האימפריה החלה רועדת, גם מפחד. אומנם בר כוכבא הפסיד בקרב, העם היהודי ניצח במערכה כולה, הראייה היא שאפילו מר תירוש לא מתעלם ממנה. שיבת העם היהודי היא פלא ללא אח ורע בהיסטוריה האנושית. וכמו תמיד, מיד עולה שאלת ההשוואה לימים אלה. אומרים שלכוח יש מגבלות. אומרים, ובעיקר מפחידים, שסופה של ישראל יהיה כמו ביציאה לגלות ההיא והחורבן ממשמש ובא אם רק נאמץ לנו אלמנטים משיחיים, רחמנא לצלן. הכוונה כמובן להתנחלויות ולהמשך הכיבוש, אלא שיש כמה אירועים שלא מסתדרים היטב עם האיומים הללו. האם אברהם תירוש מתכוון לכך שגם דוד בן-גוריון היה משיח שקר? כלומר, האם חוכמת לאחר מעשה תקפה רק באופן חלקי? שהרי נוכח חישובים אנליטיים סיכויי החשמונאים לנצח את היוונים היו בערך כמו הסיכויים של ישראל הקטנה לנצח את מדינות ערב ב"מלחמת העצמאות" וב"מלחמת ששת הימים".
כן, ועוד איך! הרוח המשיחית היא אשר הניעה את ראשי הציונות. יש מי שמתעקש לקרוא לזה בשם אחר, שיבושם לו. זו הייתה רוח אמת, רוח שמניעה את המהפכה היחידה בתבל שהיא חיובית מיסודה: קיבוץ אנשים אל מקום מושבם. מי שהתאמץ לבלום את המהפכה הזו, גם הוא משיח: משיח השלום. כמה פעמים הוא שיקר? כמה קורבנות הוא טרף לתיאבון ועד מתי נשלם ללא שום חשבון נפש, כפי שהשמאל הדתי דורש? הפחד ממגבלת הכוח שאינה אלא סיסמא גורם למניעת שימוש בכוח צבאי גם כאשר הוא נחוץ. ואם יש היבטים היסטוריים שיש ללמוד מהם, בטח ובטח הפוכים ממסקנותיו של תירוש. הזיות השלום הם אשר החריבו את ההזדמנות העצומה, כמעט חד-פעמית, להביא את רוח היהדות על עוצמתה הכבירה לעמי האזור והעולם. ישראל הפכה למעצמה ומוקד לקנאה חיובית, עד שעלה על הבמה מולך השלום והכל נבלם. מפני ששלום המחייב עקירה, הרס וחורבן, ותמיד מן הצד היהודי, סופו מלחמה. במקום תהליכי שלום, אולי עדיף היה להוקיע בעליל את תרומתם המדהימה של עמי ערב מזה מאה שנים: דם ועוד דם, נשק ועוד נשק במימון נפט. שיספרו לנו משיחי השלום מהי תרומתם הייחודית של עמי האזור לאנושות שבעבורם יש לצמק את מדינת ישראל לשני פרומיל משטחה של האומה הערבית?
|
