מי אחראי לפוטש שמתרחש כיום לנגד עינינו ומה צפוי לנו בהמשך?



התנועה הפמיניסטית-רדיקלית בישראל היא תנועה ששורשיה בשמאל הקיצוני ביותר, כפי שהסברתי במאמרים ב"מראה", "נקודה"ובמקומות אחרים.



כאן צריך לומר כי כל העסק הזה מתרחש מוקדם מדי מבחינת הפמיניסטיות המובילות, אך תחילה נבהיר משהו: בגלל שאצל הפמיניסטיות הרדיקליות הכל סודי וחשוך, אי אפשר באמת לדעת עליהן כלום

זו לא תנועה לזכויות של נשים, אלא תנועה מהפכנית ומסוכנת ביותר המשתמשת בטכניקות של דיסאינפורמציה, שטיפת מוח וטרור ושואפת לערער את יסודות השלטון. בקיצור נמרץ ניתן לומר שהיא עושה שימוש במין הנשי כדי להשיג את מטרותיה ממש כפי שאחותה ההיסטורית, התנועה הקומוניסטית, עשתה שימוש במעמד הפועלים. מי שלא מאמין שיקרא את המאמרים הנ"ל, ומי שגם אז לא יאמין, שלא יאמין.



הנציגות הבולטות של הזרם הפמיניסטי-רדיקלי בישראל של ימינו הן שלי יחימוביץ', עדנה ארבל, דורית בייניש, וזהבה גלאון. הן נהנות מתמיכתן של מאות פוליטיקאיות, עיתונאיות, וחסידות עיוורות יותר ועיוורות פחות בבתי המשפט, בשורות הפרקליטות, ברווחה ובעצם איפה לא. הקבוצה הזו כוללת בתוכה את הדמויות החזקות במה שקרוי "כנופיית שלטון החוק". סביר להניח כי בלי הלהט הפמיניסטי-רדיקלי, הכנופיה הזו הייתה בסך הכל אוסף של פקידים אפורים, ופקידים אפורים בדרך כלל לא עושים פוּטשים כמו זה שמתרחש כיום אל מול עינינו ממש.



אחרי עשרות שנים של פעילות סבלנית, של כיבוש עוד עמדת כוח ועוד עמדה של שטיפת מוח מניפולטיבית ובלתי פוסקת סביב נושא הזוגיות והמשפחה, של סירוס הציבור הישראלי וגיוס עוד ועוד משת"פים משני המינים, של יצירת זן מיוחד של פציפיזם פמיניסטי-רדיקלי והפצת הארס המרפה שלו באמצעות תנועות "ארבע אמהות", "שובי", "נשים בשחור", "מחסום ווטש" וקבוצות אחרות, התנועה זו עושה את המהלך הגדול שלה. לא די לה בנשיאת בית המשפט העליון, בשרת החוץ וביו"ר הכנסת. היא רוצה את ראשות הממשלה. לתפקיד נבחרה ציפי לבני.



כאן צריך לומר כי כל העסק הזה מתרחש מוקדם מדי מבחינת הפמיניסטיות המובילות, אך תחילה נבהיר משהו: בגלל שאצל הפמיניסטיות הרדיקליות הכל סודי וחשוך, אי אפשר באמת לדעת עליהן כלום. לפיכך, אנא התייחסו אל כל מה שתקראו בהמשך מאמר זה, עד סופו ממש, כניחוש מלומד ותו לא.





הסימנים מראים כי הפמיניסטיות הרדיקליות המובילות רצו לשטוף את מוחו של העם עוד כמה שנים ולפעול באמצעות "נשים-של", כמו עליזה אולמרט למשך תקופה נוספת, עד שיגיע הרגע לעשות את המהלך הגדול. אבל זה לא נסתייע בידן

הסימנים מראים כי הפמיניסטיות הרדיקליות המובילות רצו לשטוף את מוחו של העם עוד כמה שנים ולפעול באמצעות "נשים-של", כמו עליזה אולמרט למשך תקופה נוספת, עד שיגיע הרגע לעשות את המהלך הגדול. אבל זה לא נסתייע בידן. שלי יחימוביץ' עזבה את "קול ישראל" בנסיבות שלא באמת הובהרו עד היום ונכנסה לפוליטיקה בגלוי, בלי יכולת להסתתר מאחורי המיקרופון הממלכתי. ואז החלו להתגלות בקיעים בשורות המהפכה. פתאום יחימוביץ' בכסאח עם דליה איציק על כל דבר ועניין, ממכנסי ג'ינס במשכן ועד לעציצי פרחים בחדרי ועדות, וח"כ נדיה חילו כל כך נעלבת מזה שזהבה גלאון לקחה לה את חדר הישיבות של הוועדה לזכויות הילד שהיא מודיעה על השבתת הוועדה.



גם מבצע הפלתו של שר המשפטים רמון, בעזרת חיילת מנושקת וקצינת משטרה בכירה, לא עלה יפה. במקום רמון קיבלו את פרידמן. העיתונות שהייתה פעם פודל אחד גדול של יחימוביץ' וגלאון, מתפלגת עתה לשני מחנות. מצד אחד, המחנה שתומך במהלכיהם של בייניש, ארבל, גלאון, ח"כ גדעון סער ויחימוביץ' (ניתן לזכור אותם לפי ראשי תיבות באגס"י, כמו המאפיונר היהודי הנודע באגסי מאלון), ומצד שני המחנה שמבין, במיוחד אחרי פרשות קצב, רמון וספיחיהן, שמשהו מפחיד מתרחש מתחת לאפו ולא מוכן עוד לשתף פעולה.



בקבוצה הראשונה אפשר למצוא את עיתונאי ערוץ 2 אילנה דיין, רינה מצליח וגיא פלג, את רביב דרוקר ואושרת קוטלר בערוץ 10, את עקיבא אלדר, רינו צרור ואחרים. בקבוצה השנייה נדמה שניתן לכלול כיום את נחום ברנע, בן כספית, עמנואל רוזן, את מגיש "אולפן שישי" יאיר לפיד, וגם את הפרשנים עופר שלח ואמנון אברמוביץ', למרות ששני האחרונים נזהרים מלומר את דבריהם במפורש ומעדיפים רמזים. ייתכן שגם ירון דקל שייך לקבוצה השנייה.





בחירתה של לבני לתפקיד נושאת דגל המהפכה הייתה בעייתית מהרגע הראשון. לכאורה, לבני לא עשויה מהחומרים של הפמיניסטיות הרדיקליות. רינה מצליח, למשל, לא אהבה אותה ועשתה עליה פרופיל לא-אוהד בערוץ 2

בחירתה של לבני לתפקיד נושאת דגל המהפכה הייתה בעייתית מהרגע הראשון. לכאורה, לבני לא עשויה מהחומרים של הפמיניסטיות הרדיקליות. רינה מצליח, למשל, לא אהבה אותה ועשתה עליה פרופיל לא-אוהד בערוץ 2. כנראה שהחברות שלה לקחו אותה לשיחה והסבירו לה שאין ברירה, צריך לסייע למהפכה, והיא שידרה ראיון מתקן כעבור שבועיים. דנה וייס מערוץ 2 גם עושה רעשים של לא-מרוצה. היא דווקא ביססה קשר חזק עם עליזה אולמרט, אליה התלוותה ליום שלם לצורך כתבת פרופיל מלאה בציחקוקים נשיים מוזרים, ועכשיו כל ההשקעה הזו יורדת לטימיון כי חבורת באגס"י לא יכלה יותר לסבול את הכאב שדניאל פרידמן גורם לה, ובשביל שפרידמן יילך היה צריך להעיף את אולמרט.



אז עכשיו המכונה הפמיניסטית מתגייסת למען לבני. מינה צמח מייצרת, כך נדמה לפעמים, סקרים על פי הזמנה, ונשות "קדימה" עושות את שלהן: לדברי צמח בשיחה עם רינה מצליח, נשות "קדימה" מהוות 45% מהמתפקדים, והן תומכות בלבני באופן נחרץ. האם תנצח בפריימריז? האם תלך לבחירות? האם תרכיב ממשלה פציפיסטית דווקא כאשר האזור הולך לקראת מלחמה, וכמה זמן תחזיק הממשלה הזו? אין לדעת.



מכל מקום, משימתן של הפמיניסטיות לא תהיה קלה. מה שהיה אפשרי כאשר העיתונות עמדה לצידן הופך קשה הרבה יותר כאשר מכונת שטיפת המוח חורקת, העיתונות מפולגת והצמרת הפמיניסטית-רדיקלית עצמה מגלה חוסר התלהבות מהמהלך מהרגע הראשון.