התקשורת אכן ליקקה שפתיים בזמן שהקלגסים פינו באלימות את הבית בחברון מיושביו היהודים. עד כדי כך היא התמכרה לזחיחות דעת לנוכח "החיזיון המלבב" של גירוש יהודים שצדקניה זעקו על הפוגרום היהודי בערבים, בזמן שעל המסך נראו ערבים מסתערים על יהודי בודד, מטיחים אותו על הרצפה, ועושים בו שמות. 
ברק הפך להיות בן- רגע הגיבור הישראלי התורן שהחזיר את האודם ללחייה של מערכת הביטחון, בעוד לוחמי החמאס ממשיכים להתחמש באין מפריע ולהיערך למתקפת הטילים הבאה
ברק הפך להיות בין-רגע הגיבור הישראלי התורן שהחזיר את האודם ללחייה של מערכת הביטחון, בעוד לוחמי החמאס ממשיכים להתחמש באין מפריע ולהיערך למתקפת הטילים הבאה. הפרדוקס הישראלי הגלום בתפישה הביטחונית, ובעצם בכל רובד קיומי של ישראל, משתקף גם מעצם שמו של הקונפליקט התורן שניתן להגדירו כמריבה על בית השלום.
הפרדוקס הישראלי שואב את כוחו מתוך התכחשותו של הציבור להוויה הקיומית הנכפית עליו בעוצמה והרגלים מגונים של העמדת פנים אל מול המציאות הבוטה, כך שמנטאליות ההכחשה מונעת מאיתנו את האפשרות להתמודד בהצלחה עם אתגרים קיומיים שילכו, ויהיו מורכבים יותר עם חלוף הזמן. הפרדוקסים ההתנהגותיים שהפכו להיות תו היכר של הממלכתיות הישראלית מלמדים שאת מדינת ישראל ניתן להגדיר כיום במונחים של מוטציה לאומית.
המכנה המשותף בין יהודים לערבים הוא הרבה יותר בסיסי מכפי שרבים מאיתנו היו מוכנים להודות בו. הניכור המשותף כלפי הממסד הישראלי מאחד לא רק ימין ושמאל בנושא הסרבנות המצפונית, אלא גם יהודים וערבים המוצאים את עצמם באותן סיטואציות קפקאיות אל מול אטימותה של הממלכתיות הישראלית.
על רקע המציאות הפרדוקסאלית של מדינת ישראל אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בפני תרחישים עתידיים בלתי-צפויים שכיום היינו מגדירים אותם כהזויים לחלוטין. שיתוף פעולה יהודי-ערבי נגד הממסד הישראלי הוא אחד מתרחישים אלה הנראים לנו כיום תלושים מהמציאות, שכן בנסיבות של מוטציה לאומית כל תרחיש בלתי סביר הופך להיות מציאותי.
מפעם לפעם מייצרים עמי העולם, ובכללם גם העם היהודי, מוטציות לאומיות הרות אסון המאיימות על קיומו של כל הנקלע לטווח השפעתם. במאה העשרים הצמיחו הגרמנים מתוכם את המוטציה הנאצית שגבתה מחיר כבד לא רק מהעם היהודי, כי אם מהגרמנים עצמם ומהעולם כולו. הרוסים יצרו את המוטציה הבולשביקית שרמסה את העם הרוסי ואת עמי מזרח אירופה. גם העם הקמבודי הקטן "הפליא" לייצר מתוכו את מוטציית הקמר רוז' הדורסנית שבמשך כארבע שנים השמידה כחמישית מבני עמה.
תכיפותם הגוברת של אירועי "התנתקות" למיניהם מלמדת שישראל נמצאת כבר בשלב מוטציוני מתקדם. על פי המודלים ההיסטוריים המוכרים, יצרה לעצמה גם המוטציה ישראלית את המנגנון הטוטליטרי המיועד להבטיח את הישרדותה ואת ביסוס עוצמתהתכיפותם הגוברת של אירועי "התנתקות" למיניהם מלמדת שישראל נמצאת כבר בשלב מוטציוני מתקדם. על פי המודלים ההיסטוריים המוכרים, יצרה לעצמה גם המוטציה ישראלית את המנגנון הטוטליטרי המיועד להבטיח את הישרדותה ואת ביסוס עוצמתה. כקודמותיה מבססת גם המוטציה הישראלית את ההגמוניה השלטונית שלה על פולחן שלטון החוק. כקודמותיה רומסת גם המוטציה הישראלית את החוק כרצונה ובהתאם לאינטרסים הפרגמאטיים שלה שעל פי הם היא גם כופה "שלטון החוק" על כל העומד בדרכה באופן סלקטיבי, מגמתי ושרירותי.
ההיסטוריה מלמדת שהמוטציות הלאומיות למיניהן, המתאפיינות על ידי הסתגלותה של התודעה הציבורית לפרדוקסים נוקבים עד כדי אבסורד, מציבות בראש ההירארכיה הממלכתית זן אנושי מוטציוני שניתן להגדירו כבריוני שלטון החוק. כל אותן חונטות בריוניות, הכפויות על עם נתון בכורח הנסיבות האנומליות, מסתמכות על הפרדוקסים שהשתרשו בתודעה הלאומית כדי לנצל את רטוריקת שלטון החוק על מנת להפר אותו לצורך טיהור הזירה הלאומית מאופוזיציה.
פולחן שלטון החוק במדינת ישראל נסק לממדים מפלצתיים שמקעקעים את הקיום היהודי הריבוני בארץ ישראל. טעות היא לחשוב שהערבים יוצאים נשכרים מהשבר הלאומי היהודי, שכן כאשר פולחן שלטון החוק משתולל הוא רומס כל פרט הנקלע בדרכו, ויהיה שיוכו הלאומי אשר יהיה. זאת מעבר לרובד הרוחני המשתקף מתוך ההיסטוריה של ארץ ישראל בעידן הגלות.
אשר על כן, מתוך ההכרה באבחון הפתולוגי של הממלכתיות הישראלית שמתפתחת בקצב מסחרר כסימפטום של מוטציה לאומית המגלמת בתוכה גנטיקה של חורבן עצמי, יש להסיק את המסקנות הנוקבות המתחייבות מהנסיבות הקריטיות. ניתוקו המוחלט של ציבור רחב מהמוטציה הישראלית יפגע בפוטנציאל השגשוג שלה שהרי המוטציה ניזונה מתוך יניקת לשדו של אותו ציבור הנרמס על ידי מנגנוניה.
אך העבר מלמד כי עמים מתקשים להיגמל מקסמם המשכר של משטרים טוטליטאריים ערמומיים ודורסניים. על פי רוב, הקטסטרופה הלאומית הבלתי נמנעת היא זאת שמעוררת עמים מתוך סיוטי הבלהה של מוטציות לאומיות. בניגוד לעמי העולם, היהודים אינם יכולים לאפשר לעצמם את המותרות של המתנה לאסון הלאומי שישים קץ לדמדומי הסטייה הלאומית. לכן, יש להתעורר בהקדם מהזיות הממלכתיות ויפה שעה אחת קודם.