הסכם הפסקת אש ללא החזרת גלעד שליט, ללא שליטה על ציר ההברחות מפילדלפי וללא כבילת החמאס להפסקת-אש כפויה היא פשע ביטחוני, איוולת מדינית והחמצה חברתית.
- זהו פשע ביטחוני משום שללא שליטה על ציר פילדלפי זו הזמנה למלחמה הבאה, אחרי שהחמאס ישקם את יכולותיו, את חימושו ואת זרם המדריכים מאיראן.
- זאת איוולת מדינית, כיוון שללא השבת גלעד שליט, ישאל כל העולם, ובצדק כגמור, "איך הפקרתם אותו. איך חזרתם בלעדיו. בשביל מה, לעזאזל, יצאתם למלחמה וגרמתם כל-כך הרבה הרוגים ונזק בצד השני?!".
ללא שליטה על ציר פילדלפי ישקם החמאס לא רק את חימוש אלא גם תדמיתו ומעמדו הבינלאומי, בעקבות זרם המצלמות הטלוויזיה הבינלאומיות שיגיעו "להמחיש את הזוועה ההומניטארית שגרם הצבא הישראלי". 
כשפעם אחרי פעם מעוללים כך המנהיגים לחוסן הלאומי, אם מתוך אובדן-דרך וערכים מעוותים, אם מתוך לחץ תקשורתי, ואם מתוך שתדלנות בינלאומית - הרי שבל יתפלאו שהייאוש הופך להיות אורח כה נפוץ במחוזותינו
אבל בעיקר זוהי החמצה חברתית, ישראלית-פנימית. לאחר שכל העם התגייס, מי בפועל לצו 8, מי בסיוע אזרחי, מי בדאגה בבית ומי בתפילה ובתקווה, ונרתמו כולם בכל מאודם, אם תבוא עכשיו הממשלה ותשאיר שוב את המצב ללא תקווה, ללא עתיד, ללא הישג ממשי שאפשר ללכת איתו למכולת הציבורית, הרי שזהו מתכון בטוח לאבד שוב את אמונו של הציבור הישראלי.
בדיוק כפי שעולל אריק שרון, שהפסיק את מבצע חומת מגן באמצע, ולא חיסל את הרשות הפלשתינאית.
כשפעם אחרי פעם מעוללים כך המנהיגים לחוסן הלאומי, אם מתוך אובדן-דרך וערכים מעוותים, אם מתוך לחץ תקשורתי, ואם מתוך שתדלנות בינלאומית - הרי שבל יתפלאו שהייאוש הופך להיות אורח כה נפוץ במחוזותינו. שהמשפטים "אין מה לעשות" ו"כולם מושחתים" הם כמעט הקונצנזוס הישראלי היחידי.
אז זהו, שיש הרבה מאד מה לעשות, ובהחלט לא כולם מושחתים.
אבל תעשו, ואל תביטו כל פעם למראה הבינלאומית או למה שחושבת יונית לוי.