פרק ראשון : פלשתינה מניין ?



הפלשתים, שנתנו את שמם ל"פלסטינה", הגיעו כנראה מן האיים היווניים והשתלטו על רצועת החוף מיפו ועד לעזה. הם ידועים, בין היתר, מן הסיפור התנ'כי של ניצחון דויד על גוליית הפלשתי. הפלישתים הוגלו מהארץ ביחד עם עמים אחרים, וביניהם גם עם יהודה, ע'י נבוכדנצאר, מלך בבל.



אחרי 70 שנה חזרו היהודים מגלות בבל, אך הפלשתים לא חזרו ונעלמו מבמת ההיסטוריה.



בשנת 135 לספירה, לאחר דיכוי מרד בר-כוכבא, כאשר הקיסר המנצח אדריאנוס, שצבאו סבל אבדות כבדות ביותר, ביקש לשים קץ לדת היהודית ולמחוק את  "פרובינקיה יודיאה", שם הארץ, כבר לא היו פלשתים בעולם. אולם יועצים בקיאי ספר מצאו לו בכתובים את

קיללת אדריאנוס לא נתגשמה. פליטי יהודה זרמו לגליל ולגולן שראו עוד מאות בשנים פריחה יהודית גדולה. והיהודים לא שכחו את ירושלים

המונח "פיליסתיה", והוא שימש לו כדי להחליף את השם הקודם, שביטא את יהדותה של הארץ (אותה שעה נמחק גם שמה של ירושלים והוחלף ב"אליה קפיטולינה"). 



יהודים לא הורשו לחיות  ברוב חלקי ארץ יהודה ובעיר ירושלים.



קיללת אדריאנוס לא נתגשמה. פליטי יהודה זרמו לגליל ולגולן שראו עוד מאות בשנים פריחה יהודית גדולה. והיהודים לא שכחו את ירושלים. אחת לשנה, ב-9 בחודש אב, יום חורבן ירושלים וגם חורבנה של ביתר, מבצרו האחרון של בר-כוכבא, הם הורשו לבוא בתחומה כדי להתאבל על אובדנה. אולם בליבם, בדתם, בתרבותם ובתודעת העולם הם הנציחו אותה כבירת געגועיהם הנצחית. 



במאה השביעית, עם תום השלטון הביזנטיני, עבר מן העולם בהדרגה גם השם "אליה קפיטולינה" והעיר חזרה להיקרא ירושלים, ובפי הערבים  "בית-אלמקדס" ו"אל-קודס"(בית המקדש ועיר הקודש).



וגם "פלסטינה" נשכחה מלב במשך כ-1300 שנים, כדי לשוב ולרדוף אותנו בימינו אלה כחלום בלהות בהקיץ. כמעט 2000 שנה אחרי קיללת אדריאנוס חיפשו ערבים חסרי זהות  שייכות לאומית לארץ ישראל, שלא יכלו לזכות בה מכוח היותם בני "האומה הערבית" בלבד, ואת מבוקשם מצאו בעזרת אותה הטכניקה שהשתמש בה אדריאנוס בשעתו: תחת המותג "העם הפלסטיני" פיברקו תביעת זכות מזוייפת על ארצם של היהודים, ולמרבה האסון הם זוכים כעת גם להסכמתו  של הנגזל, בעל הבית היהודי, הלא היא ממשלת ישראל.





פרק שני - פלשתינה מתגלגלת דרך הדורות



ממציאי הבדייה הפלסטינית נתקלו בקושי נוסף : הלא הפלשתים היו מגזע ארי והערבים, כל הערבים, רואים את עצמם כצאצאי ישמעאל, בנו של אברהם, שהיה כידוע שמי

אדריאנוס יצר שלוש פלשתינות: ארץ יהודה נקראה הפלשתינה הראשונה, ארץ השומרון - פלשתינה שנייה, והגליל והגולן - פלשתינה השלישית. וזה היה שם הארץ במאות שנות שלטון רומי וביזנטיון עד בוא הערבים במאה ה7 לספירה. מהלטינית עבר השם "פלשתינה" אל השפות האירופיות, ונשאר בהן עד היום. אולם תמיד הבינו את השם הזה כשמה של ארץ- התנ"ך, ארצם של העברים והיהודים הקדמונים . אפשר לוודא זאת בקלות ע"י עיון בכל אנציקלופדיה אירופית תחת הערך "פלשתינה". עד לשנות ה-20 של המאה הקודמת, לכל המוקדם, ניתן למצוא שם רק את העבר היהודי, ולממציאי המיתוס הפלשתיני נותר להסביר, למה כותבי ועורכי האנציקלופדיות לא טרחו להזכיר שהארץ הזאת היא מולדת "העם הפלשתיני", אלא אם כן אותה שעה גם הערבים תושבי הארץ לא טענו שהם עם נפרד, "פלסטיני", גם הם עוד לא ידעו זאת!  



ממציאי הבדייה הפלסטינית נתקלו  בקושי נוסף : הלא הפלשתים היו מגזע ארי והערבים, כל הערבים, רואים את עצמם כצאצאי ישמעאל, בנו של אברהם, שהיה כידוע שמי. להלן נראה, כיצד הם חילצו את עצמם מן הסתירה הזאת.



נמשיך בסקירתנו ההיסטורית. הכובשים הערבים, שמצאו את השם פלשתינה, שימרו אותו זמן מה  בחלק הדרומי של הארץ, שקראו לו "ג'ונד פלסטין", כלומר -  אזור צבאי פלשתין אך לימים נשכח השם פלסטין, והוא לא נקרא על שום ארץ או תושבים בכל המרחב הערבי.



הארץ, שאנחנו רואים אותה בתפיסתנו כיחידה אחת  ("מדן ועד באר שבע")  שוייכה למרכזים מינהליים שונים כמו דמשק או ביירות ולא היתה עוד יחידה אחת, מפני שלאחר צאת היהודים חדלה להיות מולדת יחידה לתושביה. זה היה המצב עד לבוא הצלבנים, אשר חזרו להתייחס לעבר התנכ'י של הארץ וקראו למדינתם "ממלכת ירושלים".



מאז נפילת הצלבנים – דרך מאות שנים של ממשל ערבי, ממלוכי, מונגולי ו- 400 שנים של שלטון תורכי-עותמני, לא היה זכר למונח פלשתינה או פלסטין.



השלטון התורכי בארץ ישראל הסתיים בשנת 1918 עם תום מלחמת העולם הראשונה. באותם הימים,תושבי הארץ הערבים -  אם הזדהו בכלל, ראו את עצמם כ"דרום סורים", שמרכז הזדהותם היה בדמשק. קונגרס האגודות המוסלמיות-נוצריות  שהתקיים בירושלים בשנת 1919 פירסם הודעה שבה נאמר בין היתר:



"אנו מחוברים לסוריה בקשרים לאומיים, דתיים, לשוניים, טבעיים, כלכליים וגיאוגרפיים"( י. פורת).



נשאלת  אפוא השאלה, מניין נפלה עלינו תביעת הזכות ה"פלסטינית", שם שכבר היה מת וקבור כל כך הרבה מאות בשנים ?

לקריאת קללת אדריאנוס (חלק ב')