אחדות לאומית, אחדות לאומית! סיסמא נבובה שמשדרת "הנה הצלחנו להכניס את ציפי לבני אל הקואליציה 'חשוכת המרפא' של נתניהו ליברמן והדתיים". ואם לבני בפנים אזי השלום בפנים, ואם השלום בפנים, אנו רגועים. ואני לא מבין מהיכן מגיעים רעיונות העוועים האלה ועוד מפי אנשים שחשבתי שהם ברי סמכא ויודעי דבר אחד או שתיים.
קדימה היא התוצר הברור של הכאוס הזה של התרחקות הליכוד והעבודה מהמצעים שלהם. ואם כבר אחדות אז מדוע שלא נקים מפלגה אחת וקדימה לשלטון
ובכן, בוא נעמיד דברים על דיוקם. ממשלות אחדות אינן קיימות. לא אחדות זו, ולא יציבות זו. ההיסטוריה מגלה שממשלות אחדות צצות כאשר המערכת הפוליטית מתקשה למשול, ויש חשש שהמפלגות השונות לא יצליחו להתעלות מעל האינטרסים הכוחניים שלהם. או אז מגיע הרעיון של בוא נחלק את העוגה בין כולם, נחלק את האחריות ונמשיך לרפד את הכיסאות וזאת למשך שנה שנתיים עד שניפרד בתואנת שווא ונלך לבחירות חדשות. ומה עם הציבור? אהה הציבור הזה, חסר התרבות הדמוקרטית, נמכור לו את הסיסמא 'אחדות', והוא, הציבור הישראלי שקצה נפשו מבחירות, יסכים לדיל הזה גם אם מדובר בשנתיים ימים לכל היותר. התרגלנו.
ממשלת האחדות הראשונה הייתה כבר ביוני 1967 על רקע פתיחת מלחמת ששת הימים. לוי אשכול צירף את גח"ל ורפ"י לממשלת ליכוד לאומי. ב- 1969 על רקע מלחמת ההתשה עם מצרים גולדה מאיר התעקשה להכניס את גח"ל לממשלת ליכוד לאומי וכבר אז מנתה הממשלה 24 שרים. בכך מפא"י הכריזה סופית על חוסר יכולתה למשול וסימנה את קריסתה מספר שנים מאוחר יותר.
ממשלות האחדות הבאות היו של 1984 ואחר כך של 1988 והן לא היו הצלחה גדולה. נהפוך הוא! ממשלות של שיתוק היו המה כאשר פרס ושמיר רבו כמו חתול ועכבר עד כי היה מי שהציע לשנות את שיטת הבחירות לבחירה ישירה וטעה. אבל, מאז למדו הפוליטיקאים כי לכל צרה שלא תבוא אפשר לשלוף את דגל האחדות ובא לציון גואל ושקט בממלכה. וכך אכן היה למן שנות ה-2000.
הבעיה היא שכל פתרון מבני גם משליך על התרבות הפוליטית והמשמעות של ממשלות אחדות הוא עמעום ההבדלים בין המפלגות
זו העת להתכנס בממשלת צרה של ימין, כי כך שיטת הבחירות הכתיבה לנו. יש לחדד את המסרים ולהגדיר גבולות מצע ברורים ולהחזיר לציבור את הציפיות שלו במערכת המפלגתית ובהבטחות המנהיגיםהשונות עד כי המצעים הפכו דומים יותר ויותר והזליגות של חברי כנסת ממפלגה אחת לרעותה הפכו מן המקובלות.
באופן זה המאיסו המפלגות את עצמן על הציבור הישראלי שחוסר היכולת למשול באה לידי ביטוי בביצועים כושלים. ובהתמדה האמון הציבורי בפוליטיקאים עמד וממשיך לעמוד על 15%. בושה.
קדימה היא התוצר הברור של הכאוס הזה של התרחקות הליכוד והעבודה מהמצעים שלהם. ואם כבר אחדות אז מדוע שלא נקים מפלגה אחת וקדימה לשלטון: קצת ממפלגת העבודה קצת מהליכוד ועל כל צרה שלא תבוא יש תמיד את אותו כובע שאפשר להחליף כדי לענות על הבעיה. והציבור קונה את זה כי טישטשו אצלו את ההבדלים בין מפלגות. גם הוא למד כי הדרך להצליח בחיים עוברת דרך הגבול האפור של הלא מוגדר, הסמי-חוקי.
אז מה לי כעת ההצעות לאחדות? הרי אם הליכוד יכול לשבת עם קדימה אז על מה בדיוק הם מתפשרים? קדימה תדחה את חלוקת ירושלים ולא תיכנס למשא ומתן עם הפלשתינים או שמא הליכוד ימסמס את המסר ויאמר משא ומתן בשלבים ועל חלוקת ירושלים אין מה לדבר כעת, ולכן ניתן לשבת בקואליציה אחת לפחות לשנתיים הקרובות ואחר כך המבול.
ככה לא בונים מדינה. זו העת להתכנס בממשלת צרה של ימין, כי כך שיטת הבחירות הכתיבה לנו. יש לחדד את המסרים ולהגדיר גבולות מצע ברורים ולהחזיר לציבור את הציפיות שלו במערכת המפלגתית ובהבטחות המנהיגים. באופן זה יידע הציבור מי הבטיח מה, ומי ביצע מה. או אז בטוחני שנעלה על הדרך הנכונה להגברת אמון הציבור בנבחריו ועימו העלאת אחוזי ההצבעה.
אחדות בעת הזו זו סכנה לדמוקרטיה, ואל תנפנפו לי בספין של השלום המדומה.