מסופר על אחד הצדיקים שבא למעונו של גביר כדי להתרים אותו לעניינים שבצדקה. הגביר שרצה להפגין את גודל  עושרו ורוב  כבודו קיבל את פני הצדיק כשהוא ברוב זחיחות מתנדנד על כורסא העשויה מעשה קליעה "נקבים נקבים". אלא שהכורסא המנוקבת ככברה לא עמדה בעומס של בעל הבית שמסתמא בגין  עשירותו – גם בעל בשר היה, וכתוצאה מכך נפער בה חור גדול, מה שגרם לגביר

וכבר פירשו גדולי ישראל, כי לשון הפסוק "לא יכרע ולא ישתחוה" איננו בלשון עבר אלא בלשון עתיד – ללמדנו, אומרת המגילה, כי גם בדורות העתידיים - הקוד להצלחה ולהצלה הוא הנהגה אמיצה של "לא יכרע ולא ישתחוה"!

ליפול מלא כובדו וקומתו ארצה… הצדיק, שחש במבוכתו של הגביר "ניחם" אותו בסיפור חז"ל אודות האבנים  שרבו ביניהם וכל אחת ביקשה להיות למראשותיו של יעקב אבינו "עלי יניח צדיק ראשו", ולבסוף, כידוע, התאחדו ונעשו אבן אחת. גם כאן, מעודד הצדיק את הגביר, כל אחד מ"החורים" בכורסא חפץ בזכות ש"עלי יניח הגביר את …" , ולבסוף עשו ביניהם החורים "פשרה" והתמזגו  ל..חור אחד גדול.



* * * * *



נזכרתי בספור המבדח הזה לא רק עקב העובדה שאנו מצויים בעיצומם של ימי "משנכנס אדר" (וזו סיבה לכשעצמה להוסיף בחיוכים…), ברם גם, בגלל שהדבר הולם את אווירת ההתרוצצות של "נבחרי העם" במיוחד בימים אלה, אחרי משרות, תיקים ושאר קיינדאלך, וכך, כל "החורים" רבים ביניהם, ובסופו של דבר כתוצאה מכך, נפער ה"חור" הגדול שכולנו האזרחים נופלים לתוכו…



וזה מחבר אותי עם  דברי צחות ששמעתי פעם  מ"המגיד" הבני ברקי המפורסם הרה"צ ר' יעקב  גלינסקי שליט"א, שסיפר כי במחנה העבודה בסיביר שברוסיה שם שהה בימי  מלחמת העולם, היה  "40 מעלות מתחת לאפס", וכשעלה ארצה והגיע לבנין הכנסת בירושלים נכח ב- "120 מתחת לאפס"…



* * * * *





גם ב"שושן הבירה" הלזו עוד נותרו כמה גיצים בערימת הדשן. יש, אמנם לא הרבה, כמה ח"כים שמבטאים את ההנהגה של "איש יהודי" גאה ש"לא יכרע ולא ישתחוה"

בכל מקרה, היות ונמצאים אנו בימי ערב קריאת המגילה, שומה עלינו להתייחס גם לנקודה הרצינית שבקטע הזה, להיזכר ולהזכיר לעצמנו, בבחינת "והימים האלה נזכרים ונעשים", שבימי מרדכי ואסתר מול כל החכמים, המתחכמים והחוכמולוגים עמד אחד ויחיד, הלא-הוא מרדכי היהודי אשר לא כרע ולא השתחווה. וכבר פירשו גדולי ישראל, כי לשון הפסוק "לא יכרע ולא ישתחוה" איננו  בלשון עבר אלא בלשון עתיד – ללמדנו, אומרת המגילה, כי גם בדורות העתידיים - הקוד להצלחה ולהצלה הוא הנהגה אמיצה של "לא יכרע ולא ישתחוה"!



* * * * *



אמרנו שבכנסת יש "120 מתחת לאפס", האמת, שקצת נסחפנו: גם  ב"שושן הבירה" הלזו עוד נותרו כמה גיצים בערימת הדשן. יש, אמנם לא הרבה, כמה ח"כים שמבטאים את ההנהגה של "איש יהודי" גאה ש"לא יכרע ולא ישתחוה". הם אמנם מעטים, אבל גם בימי מרדכי ואסתר, הנהגת המיעוט שלא כופפה את ראשה ולא השפילה את עצמה הביאה בסייעתא דשמיא, ל"הפי אנד" של "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". ובע"ה בזכותם של אלה – כן תהיה גם לנו!