כבר זמן רב לא קומם אותי מאמר בעיתון כמו מאמרו של אורי אליצור, עורך המשנה של "מקור ראשון" בעיתונו (יומן - 27.2.09), תחת הכותרת "ממשלה עם שבעה ראשים".
אפתח בגילוי נאות: אני הצבעתי בבחירות בעד "האיחוד הלאומי", המפלגה ששימשה מטרה למרבית חיציו של אליצור. אשר לאורי אליצור, הוא כיהן כראש לשכתו של נתניהו, בין היתר בתקופת ועידת וויי בארצות הברית, שבה התחייב נתניהו לנסיגות שבגללן הימין הפיל את ממשלתו. אנשים יודעי דבר טוענים, ואינני ערב לאמיתות הטענה, שאליצור היה האיש שגרם לנתניהו להאמין, שהימין בממשלתו יבלע את הצפרדע של וויי ולא יעזוב את ממשלתו, ולדבריו אלה היה משקל מיוחד בגלל הרקע של אליצור, ממייסדי וראשי גוש אמונים. אם נכון הדבר, הרי שקל להבין מדוע נותרו אצל אליצור משקעים קשים נגד אותו "הימין", שהיום הוא מגולם ב"איחוד הלאומי".
ואכן, יש במאמרו של אליצור השתלחות קיצונית נגד "האיחוד הלאומי" המגיעה לשיאה בשאלה שהוא מפנה ישירות למפלגה הזאת, בזה הלשון:
"האם אתם... מסוגלים להבטיח שותפות לויאלית, זורמת, מוותרת על טפל למען העיקר? האם... אתם לא רואים בדמיונכם שותפות אטדית, שבעצם מזמינה את כל עצי היער לבוא לחסות בצילכם?"
הדימוי לקוח כמובן ממשל יותם, המנגיד את כל "הטובים" – הלא הם הזית, התאנה והגפן - מול "הרע", הלא הוא האטד, שיח קוצני נמוך, שעצם הזמנתו את העצים "בואי חסו בצילי" היא מגוחכת, מפני שאפילו צל אין לו, שלא לדבר על פירות. מה יש לו? הוא משמש לבערה ולהסקה, ונאמן לאופיו הוא מאיים על העצים: "תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון".
אחרי הדברים האלה כבר לא התפלאנו לקרוא אצל אליצור גם את זה:
"נתניהו כבר טעם את הטעם הזה פעם, והוא מעדיף את ציפי לבני", וגם : "אני מבין לליבו כשהוא ממשיך לנסות את הבלתי אפשרי ולהציע לציפי לבני וויתורים מפליגים".
אנחנו כבר יודעים היום, מה דורשת לבני ומה נתניהו מוכן לתת לה – מספיק, כדי שלפחות מחצית מבוחריו, לו ידעו זאת מראש, לא היו מצביעים בעדו!
וכל זה, כך אליצור, בגלל:
מדוע מי שהצביע בעד מצע ימני מגיע לו שיגדפו אותו כשהוא מבקש לא יותר מאשר – מצע ימני?!
"בחורינו המצויינים באיחוד הלאומי הקוראים עכשיו מעל כל גבעה רמה – אל תהסס נתניהו, לך ימינה בגאון ... תקים ממשלה ימנית, תבנה את ההתנחלויות, תאמר בראש מורם את המסרים הלאומיים. מישהו שם אפילו הגדיל לעשות וקרא לנתניהו לאמץ לעצמו את הסיסמה 'בלי לפחד כלל'. הייתי מצטרף לזה בכל לבי, אלו זה היה רק קצת מחובר למציאות".
כאן מתבקשות שתי שאלות: מילא, שלדעתו הקמת ממשלה ימנית, בניית התנחלויות ואמירת המסרים הלאומיים אינם "מחוברים למציאות", אבל אפילו מי שאינו מחובר למציאות מה עושה אותו לאטד, למעין אבימלך, טיפוס שלילי שכל מה שיכול לצאת ממנו – זו רק אש השורפת את כולם? מדוע מי שהצביע בעד מצע ימני מגיע לו שיגדפו אותו כשהוא מבקש לא יותר מאשר – מצע ימני?!
ובעצם, למה המסרים האלה אינם "מחוברים למציאות"? אם אכן כל כך ברור ומובן שמנהיג ימני אינו רשאי, אינו יכול או אינו מסוגל להעביר במציאות בראש מורם מסר ימני, מדוע השמיע נתניהו מסרים כאלה במערכת הבחירות, במיוחד בשלב האחרון כשהרגיש שהוא מתחיל לאבד קולות בגלל הפרזה במסרים שמאלניים?
מדוע, לשיטתו, גם "בניית ההתנחלויות" אינה "מחוברת למציאות", עד כדי כך שהדורש אותה הוא "אטד"? אם זאת גם עמדתו של נתניהו, מוטב באמת שילך עם "הוויתורים המפליגים" שלו אל לבני, אם היא בכלל עוד תרצה לראות אותו. מפני שהימין יילחם על בניית ההתנחלויות – הנכס היחיד שנותר לעם ישראל מהישגי ששת הימים, וגם חומת המגן האחת והיחידה המצילה עדיין את תל אביב מגורלן של שדרות ואשקלון.
גם הפיסקה הבאה במאמרו של אליצור אינה מבשרת טובות:
"אובמה.. יזמין את נתניהו אליו.. אולי הוא יחשוב לנכון לעשות כמה צעדים שמשמעותם נסיגה...מה תעשו אז? האם תעמידו את ממשלת הימין תחת איום מתמיד של פירוק על כל סטייה מהמצע שלנו?"
ואדרבה - אם "מסר ימני בראש מורם" – לא, והתנחלויות – לא, אבל נסיגה – כן, אזי מה נותר למפלגה אידיאולוגית לחפש בממשלה כזאת?התשובה היא כמובן - "כן!", מפני שנסיגה אינה סתם "סטייה", ואדרבה - אם "מסר ימני בראש מורם" – לא, והתנחלויות – לא, אבל נסיגה – כן, אזי מה נותר למפלגה אידיאולוגית לחפש בממשלה כזאת? האם לא יהיה זה יותר מכובד ויותר אחראי מבחינה ממלכתית שהמשלחת מטעם האטד, סליחה – האיחוד הלאומי - תברר תחילה את הנושאים האלה עד תום, לפני שהיא מצטרפת לממשלה?
אליצור אינו מסיים את מאמרו מבלי להזכיר את וועידת וויי, ולו ברמז:
"ממשלת ימין היא מבחן מנהיגות לא לראש הממשלה, אלא לשותפותיו הקטנות. במבחן הקודם, לפני עשר שנים, הן נכשלו כמעט מהרגע הראשון".
לפני עשר שנים היתה וויי, ומה לעשות שהרבה מבוחריו של נתניהו, שקולותיהם הביאוהו למעמד של מרכיב ממשלה, סבורים בדיוק ההיפך, שבמבחן וויי נתניהו דווקא, הוא ויועציו, הם הם שנכשלו, לא עמדו בלחץ ונתגלו כחסרי עמוד שידרה. וגם זאת: נתניהו ולא שותפיו הזוטרים בממשלה היו אשמים בהתקפלותו לאחר מהומות מנהרות הכותל, כאשר בתגובה על הטרור המתוכנן והמתוזמר של הגנגסטר ערפאת הוא חבק את ידו של המרצח בין שתי ידיו, לחץ אותה בחום וגם כינה את הטרוריסט המזוהם "שותף". וגם לא הימין בממשלת נתניהו היה אשם בהפקרת מרבית העיר חברון, שרבים מחסידיו – והיו לו באותם הימים חסידים רבים! – קיבלו אותה כאלו דקרו אותם בליבם.
אורי אליצור שוכח שיש שני סוגי מפלגות. יש מפלגה כמו "קדימה", שמלכתחילה אינה מתיימרת לדגול בשום אידיאולוגיה. מפני שהמושג "מרכז" אינו אידיאולוגיה ולהיפך - הוא משדר אנטי-אידיאולוגיה. לעומת זאת, הליכוד היה והינו מפלגה אידיאולוגית, המאוישת היום על ידי אלה שלא הלכו לקדימה, ולמה? מפני שנשארו נאמנים, במינון זה או אחר, למצע הרעיוני היסודי שלהם. למנהיג בעל עקרונות הון אנושי כזה הוא נכס צאן ברזל. למנהיג אופורטוניסט, או אם תרצו "פרגמאטיסט", זהו נטל.
נתניהו דווקא, הוא ויועציו, הם הם שנכשלו, לא עמדו בלחץ ונתגלו כחסרי עמוד שידרהעוד משפט תמוה במאמרו של אליצור אומר :
"נתניהו .. מעדיף את ציפי לבני,לא כדי לקבל לגיטימציה מהשמאל, גם זה קצת חשוב"...
ארבע המלים "גם זה קצת חשוב" אומרות דרשני. למה? מדוע חשובה לימין הלגיטימציה שלהם, ולו במקצת? מתי חיפש אי פעם השמאל לגיטימציה בימין? מניין רגש הנחיתות הזה, והאם לא הגיע הזמן לעקור אותו מן השורש? ובכלל, מה נותן לשמאל את הזכות להעניק לגיטימציה למישהו? אולי ההצלחה הגדולה של "מדיניות השלום" שלו? 1,500 טבוחי אוסלו? שתי מלחמות הפאשלה האחרונות? הבריחה המחפירה מן הלבנון, האחראית לאיום האסטרטגי בצפון? הבאת סינדיקט הפשע והטרור הגדול בעולם מתוניס אל לב ארצנו? בגידתו בציונות, נטישתו את ארץ ישראל, גירוש יהודים בארצם?
ולמרות כל אלה, לבני וחבריה, שכבר החלו ללכלך עלינו אצל אובמה ומאיימים להפיל בעזרת מעצמה זרה ממשלה שעוד לא קמה – הם השותפים המועדפים אליבא דאורי אליצור! לדברי אליצור, לא הם האטד, לא מהם יצאה האש שאכלה את ארזי הלבנון, אצלם הוא מחפש "קצת לגיטימציה"...
ובכך, שלא מרצונו, כמובן, התחבר אליצור לקמפיין מכוער שהשמאל מנהל עכשיו נגד אלה שנתניהו כינה "בעלי בריתו הטבעיים", והנה כמה דוגמאות:
ולמרות כל אלה, לבני וחבריה, שכבר החלו ללכלך עלינו אצל אובמה ומאיימים להפיל בעזרת מעצמה זרה ממשלה שעוד לא קמה – הם השותפים המועדפים אליבא דאורי אליצור!איתן הבר (ידיעות אחרונות, 1.3.09): נתניהו מבקש אחדות "בין השאר כדי להימלט מתדמית הימין הסהרורי העוטפת אותו כרגע".
שלום ירושלמי (מוספשבת, מעריב, 27.2.09): "הכישלון הפוליטי המסתמן... הממשלה הזו הולכת להיות שנואה מבפנים ומבחוץ...."
שלי יחימוביץ, מצוטטת ע"י שלום ירושלמי: "אנחנו לא חברת כוח אדם לשירותי ניקיון והלבנה" (שימו לב - מישהו כאן לבן ואפילו בעל כוח להלבין אחרים, ומישהו אחר - המלוכלך!)
בן כספית באותו הגיליון: "חברי הצוות של הליכוד לשיחות הקואליציוניות נראים.. כמו צועדים אל הגרדום."
נחום ברנע (ידיעות אחרונות, 13.2.09): "בסוף הדרך נתניהו עלול למצוא את עצמו תקוע עם ממשלת ימין צרה, שתשתק אותו מדינית ותהפוך אותו לבן ערובה."
נותר לשאול את אליצור, שתרם לאוסף הזה את משל האטד: החבורה הזאת מתאימה לך? אליה אתה רוצה להשתייך?
דרישות לגיטימיות
ועכשיו, הבה ונשאל ברצינות, אילו דרישות מנתניהו הן לגיטימיות ולא "חכמניות, דעתניות ואידיאולוגיות" או "טפלות", תכונות שאליצור מייחס ל"איחוד הלאומי":
א. הדרישה להתחייב שלא להרוס עוד יישובים ושלא לגרש עוד יהודים (הבטחה של נתניהו – ר' למשל יובל קרני, ידיעות אחרונות, 13.2.09).
ב. ביטול גזירות ההקפאה נגד יהודים המתגוררים ביהודה ושומרון: איסור רכישת נדל'ן ללא אישור (שאינו ניתן), איסור הצבת והולכת קרוונים, איסור בנייה ואלף גזירות קטנות ומרושעות המזכירות את שלטון הצאר על היהודים בתחום המושב הרוסי.
ג. אי חלוקתה של ירושלים, הבטחת בחירות מרכזית של נתניהו.
ד. שחרור הרכוש היהודי בחברון והסרת החרפה מקבר יוסף, שאפילו אוסלו מחייבת לשקמו ולפותחו בפני יהודים.
ה. דחיית היוזמה הסעודית-ערבית (נזכיר, שזו החלטת ממשלה מן ה-23.5.03, נקודה 10 מבין 14 ההסתייגויות שנתניהו השיג משרון).
ו. התחייבות שלא לבתר את הנגב ע"י פרוזדור פלסטיני.
ז. התנגדות להצבת צבא זר – מצרי,ירדני, אמריקני, נא'טו, או"ם – כפי שמציעים הגנרל ג'ונס, ראש המועצה האמריקנית לביטחון לאומי, נשיא צרפת סרקוזי ואחרים.
ח. ועל הכל: דחיית "שתי מדינות לשני עמים" – המתכון למחיקת ישראל.
זו אינה פרוגראמה פוליטית, ולכן נסתפק בדוגמאות האלה כדי לסמן שטח מחייה מינימאלי למפלגת ימין אידיאולוגית, שבלעדיו מקומה אינו בממשלה.
לאחרונה צוטט נתניהו מציג לעיתון אמריקני "כרטיס ביקור" בזה הלשון: "אני האדם שעשה את הסכם וויי ואת הסכם חברון כדי להגיע לשלום".
אם אכן כך אמר, וכמי שמתווה את הדרך בה הוא מתכוון להוליך את ממשלתו החדשה, ייאמר לו מכאן: אנא, שמור צעדיך. אם וויי מספר אחד הפילה אותך מן השלטון, וויי שתיים תפיל אותך מכל שכן. כך ראוי שיקרה, וכך תחמיץ את הזדמנות השנייה שלך -- שלישית לא תהיה.