על האיחוד הלאומי להודיע עוד היום, לפני הכרעת מפלגת העבודה, על בחירה אסטרטגית באופוזיציה. מהלך כזה יכול להוות אבן יסוד 
השאלה החוזרת ונשנית, מדוע הציבור האמוני איננו מצליח להצטייר כאלטרנטיבה שלטונית, או לפחות למצות ולו מקצת מהפוטנציאל הפוליטי שלו, מתבהרת יפה בימים אלה
בשיקומו הפוליטי ובבנייתו כאלטרנטיבה אמונית לקראת הבחירות הבאות.
השאלה החוזרת ונשנית, מדוע הציבור האמוני איננו מצליח להצטייר כאלטרנטיבה שלטונית, או לפחות למצות ולו מקצת מהפוטנציאל הפוליטי שלו, מתבהרת יפה בימים אלה.
גם מי שלא לקח ברצינות את הכרזותיו של נתניהו לפני הבחירות על כוונתו הנחרצת ללכת לממשלת אחדות, וגם מי שלא הבין זאת למחרת הבחירות לאור חיזוריו הנואשים אחרי קדימה, לא יכול להתכחש לניסיונותיו העכשוויים לצירוף העבודה ולהסיק מהם את המסקנה המתבקשת: למרות כישלונם המהדהד של מהלכי אוסלו וההתנתקות, נתניהו איננו מתכוון להביא להכרעה מדינית היסטורית בכיוון הלאומי המתבקש. הוא אפילו לא מתכוון לשינוי מדיניות משמעותי.
מכיוון שכך, נכונותו של נתניהו לקבל את האיחוד הלאומי לקואליציה היא רק ברירת מחדל למקרה שברק לא יביא לו את הסחורה. הסיכוי שהאיחוד הלאומי ימצא עצמו מחוץ לקואליציה, הוא אם כן הרבה יותר מסביר.
לאור מצב זה, עומדות בפני האיחוד הלאומי שתי אפשרויות: האחת, להמשיך בהתנהלות הסמרטוטית כגרורה חסרת משקל של הליכוד, לכסוס ציפורניים מתוך ציפייה שברק לא יצליח לצרף את העבודה לקואליציה, ולהצטרף לקואליציה – אם באמת יוזמן לבסוף – על מנת לקדם כמה וכמה מפעלים חינוכיים והתיישבותיים, חשובים כשלעצמם.
הודעה זו צריכה להיות מלווה בקמפיין הסברה נרחב שיציגו על רקע חוסר נכונות של נתניהו להוביל את המדינה להכרעות המדיניות המתבקשותהאפשרות השנייה היא להודיע עוד היום, לפני הכרעת מפלגת העבודה, על בחירה אסטרטגית בהליכה לאופוזיציה, בלי קשר להכרעת העבודה. מהלך כזה יכול להוות אבן יסוד בבניית האלטרנטיבה האמונית. הודעה זו צריכה להיות מלווה בקמפיין הסברה נרחב שיציגו על רקע חוסר נכונות של נתניהו להוביל את המדינה להכרעות המדיניות המתבקשות; הוא צריך להסביר את תוצאות הבחירות כתמיכתו של הציבור בהכרעות כאלה; הוא צריך להציג את האיחוד הלאומי כאלטרנטיבה אמונית מימין. מה שנכון לגבי העבודה – שאי אפשר לבנות אלטרנטיבה מתוך הקואליציה – נכון שבעתיים ביחס לאיחוד הלאומי.
ממה נפשך – אם העבודה תצטרף לקואליציה, ממילא האיחוד הלאומי ייזרק לאשפתות. ואם לא – תוחלש יציבותו הפוליטי של נתניהו עוד יותר, בחירות חדשות תהיינה ברקע, והאיחוד הלאומי יבנה עצמו ככוח פוליטי חשוב הקובע גורלות: כוח יוזם, לא עוד גרורה; כוח המסוגל לנקוט מהלכים פוליטיים עצמאיים; כוח בעל משקל סגולי, שצריך לקחת אותו בחשבון ואינו מונח בכיסו של אף אחד.
חשוב מכל אלה: זוהי ההזדמנות של האיחוד הלאומי להציב אלטרנטיבה מדינית לנתניהו מימין, דבר המתבקש כל כך והמהווה כשלעצמו שליחות לאומית.
נכון שהאינטרסים קצרי המועד בהתיישבות ובחינוך ייפגעו, אך ביניינו, שום דבר מהפכני לא צפוי מנתניהו בתחומים אלה, מה עוד
אם כבר מנקודת זמן זו יתחיל האיחוד הלאומי מהלך אסטרטגי שיבנה אותו כאלטרנטיבה פוליטית לקראת הבחירות הבאות, יש סיכוי שבעתיד הוא יוכר כגורם פוליטי רצינישבקואליציה יהיו מספיק ח"כים שיוכלו לדאוג לשמירת הקיים, גם בלי האיחוד הלאומי. מאידך, אם כבר מנקודת זמן זו יתחיל האיחוד הלאומי מהלך אסטרטגי שיבנה אותו כאלטרנטיבה פוליטית לקראת הבחירות הבאות, יש סיכוי שבעתיד הוא יוכר כגורם פוליטי רציני, ולא כגרורה של הליכוד, והדבר יבוא לידי ביטוי אלקטוראלי.
מיותר לציין שהחלטה כזו, עוד לפני כינוס העבודה, תחליש בתוכה את התומכים בהצטרפות לקואליציית נתניהו על מנת "להציל את המדינה מממשלת ימין קיצונית", אולי אפילו תכריע אותם. הנה, גם מפלגה שאף אחד לא סופר אותה, יכולה עם קצת יוזמה ותחכום פוליטי להפוך לגורם חורץ גורלות.
אמנם מהלך כזה עדיין לא יהפוך את האיחוד הלאומי לאלטרנטיבה שלטונית כבר בבחירות הבאות (שתהיינה קרובות אם כך ינהג), אבל הוא יוכל להביא אותו לשיקום פוליטי, תדמיתי ואלקטוראלי, שהוא, בכל מקרה, תנאי מוקדם לכך.
הכרעתו של האיחוד הלאומי, כבר בימים הקרובים, תוכל להיות אבן בוחן לשאלה שהצבנו בתחילת המאמר: האם יוכל האיחוד הלאומי להשתקם ולהפוך לכוח פוליטי משמעותי, או שגם בבחירות הבאות נוזעק לתמוך בו על מנת שיעבור את אחוז החסימה; האם הוא מייצג מנהיגות פוליטית או סתם עסקנות; האם האיחוד הלאומי גם יאכל את הדגים במסריחים וגם ייזרק מן העיר, או שבכל זאת הוא באמת לא מפחד כלל.