לברק אובאמה יש אישיות מלבבת, ובכלל – מסביב לחג החירות ( שלח את עמי!...) מתחברים השחורים והיהודים, שהיו מגדולי הלוחמים למען שווי זכויותיהם. ובכל זאת סבלנו מפגיעתה הרעה של קונדוליזה, שזיהתה אותנו עם רודפיה הלבנים בילדותה וראתה 
את אובאמה כינו יריביו "חוסיין", כשמו האמצעי, כדי לנגחו. אולם בהופעתו בפרלמנט התורכי מארחיו הדגישו דווקא את "חוסיינותו", ודברים כאלה מתאמים מראש עם האורח
בפלסטינים את הנרדפים. את אובאמה כינו יריביו "חוסיין", כשמו האמצעי, כדי לנגחו. אולם בהופעתו בפרלמנט התורכי מארחיו הדגישו דווקא את "חוסיינותו", ודברים כאלה מתאמים מראש עם האורח. אובאמה, שבקולו קרא לנו "להרגיש בנעליים של הפלסטינים", לא רק תומך בהם, כ'א מזדהה איתם. את ההבדל נרגיש בקרוב.
לערבים יש סגולה מיוחדת, שכשמציעים להם מתנת-חינם הם דורשים, בהתרסה, תמורה כנגד קבלת המתנה, ובעוד שבחברה נורמאלית מי שמעמיד דרישה מטורפת כזאת מאשפזים אותו, להם – נותנים! סעודיה, מצרים וה"מתונות" האחרות זקוקות לישראל מול האיום האיראני. בסביבה שפויה הן היו משלמות מחיר, כאן – הן הן הדורשות שישראל תיתן להן "תמורה", וזאת בצורת הצהרה בנוסח "אני מאמינה בביאת המדינה הפלסטינית", כפי שנוצרי מכריז על "השילוש הקדוש" ומוסלמי על ייחודו של אללה ושליחו מוחמד. בראק חוסיין אובאמה (כבר מותר!), העומד בתוך נעליהן, מציג את הדרישה הזאת כאבן הראשה של כל מדיניותו כאן: הקמת "פלסטין" תחלץ את האמריקנים מעיראק ומאפגניסטן, תשמיד את הטאליבן בפקיסטן, תפייס את איראן.
במקום "סרטן" אומרים "המחלה הידועה". אצלנו מדברים על "המחיר הידוע", שלא לפרט מה יישאר אחרי שתיכון פלסטין. מדברים בזהירות, כמו אל חולה לפני קטיעה קשה, אבל נוכח האולטימאטום החד כסכין הצפוי לנו מאובאמה, די לדיבורים ברמזים:
תארו לכם גבול בשער יפו בירושלים, ועל החומה חמושים פלסטינים; ים המלח, חציו ירדן וחצי מהחצי השני, עד עין גדי – פלסטין; נגב מחולק לשניים ליד קרית גת בגשר יבשתי פלסטיני ושיטפון דמוגראפי עזתי משתפך לירושלים ואל סף כל ערינו; נמל התעופה בן
לא תרתיע את הרוב המכריע בעם האזהרה השלוחה ממחנה השלום, שאם נסרב לאובאמה נאבד את ידידותו. מפני שאיזה ידיד הוא זה, התוחב לידך מעדר לחפור בו את קברך ?גוריון, מכוסה בטילי כתף המוצבים בחורבות ההתנחלות בית אריה - ונאלץ לעבור לנגב; ישראל בלי בקעת הירדן והגולן; 300,000 מגורשים חדשים, עם חשש למלחמת אזרחים קטנה, פלוס "מס שיבה מפלסטין" למימון בתים ופרנסות לפליטים היהודים. חלקם משתכנים בדירותיהם של ישראלים שעזבו את הארץ עם התחדש הטרור והטילים, הואיל וישראל אמנם נאלצה לקלוט פליטים ערבים, אבל לא את כולם, ונאלצה לסגת לקו הירוק, אך לא אל גבולות 47'; חיילי נאטו מוצבים כאן בתפקיד כפול: לשמש כפרוטיזה ביטחונית לארצנו הקטועה ולהגן על הערבים מפנינו. הצבתם מסמלת את הסטאטוס החדש של ישראל ופלסטין כשטחי חסות בפיקוח הקוורטט, המטרה המקורית של מפת הדרכים. שתיהן ריבוניות - כפי שקוסובו ריבונית. כך ייצא, שעצמאות הבית השלישי תהיה קצרה מתקופת עצמאות החשמונאים, בין יוון לרומא, ורבים יעדיפו לחיות ברומא החדשה, היא אמריקה, במקום להיות נכבשים על ידה כאן.
סופר ישראלי, שקונן על ניצחון הימין, התנחם בתקווה שאובאמה יכופף אותנו. אותו - החזות הקשה, שאת אפס קיצה הראינו לעיל, לא תבהיל. במקביל, לא תרתיע את הרוב המכריע בעם האזהרה השלוחה ממחנה השלום, שאם נסרב לאובאמה נאבד את ידידותו. מפני שאיזה ידיד הוא זה, התוחב לידך מעדר לחפור בו את קברך ?
להיפך: גולדה, רבין ובגין ידעו לומר לאמריקה "לא!", והידידות נשמרה.