האמירה ההזויה "יצהר תמורת בושאר", שיוחסה בעיתון "ידיעות אחרונות" לראש סגל נשיא ארה"ב, רם עמנואל, עוררה עניין לא קטן ולא בכדי.





גם באווירת נמיכות הקומה הקיימת בתקשורת הישראלית חצתה אמירה אומללה זו את רף העיכול. ההתערבות הבוטה במיוחד הצליחה להרגיז גם כאלה הרגילים לענות "אמן" אוטומטי מול לחץ חיצוני.

גם באווירת נמיכות הקומה הקיימת בתקשורת הישראלית חצתה אמירה אומללה זו את רף העיכול. ההתערבות הבוטה במיוחד הצליחה להרגיז גם כאלה הרגילים לענות "אמן" אוטומטי מול לחץ חיצוני.

אמנם מאוחר יותר יועלו סברות לפיהן התבשיל העסיסי היה "בישול תוצרת ישראל"  והאמירה כלל לא יצאה מפי הבכיר האמריקני (היהודי, יש לציין - התופעה המדהימה של הסתת ממשל ארה"ב ללחץ על ישראל, המתרחשת כמעט תמיד דווקא  מצד יהודים אמריקניים אנשי שמאל ראויה למחקר פתולוגי נפרד), אך לא בנושא חמור זה של הלחץ המדיני מבחוץ (המוזמן והלא מוזמן  מבפנים) נעסוק הפעם.

ההתבטאות ה"מעניינת" שלעיל מספקת לנו הזדמנות לחשוב על יצהר ועל בושאר, על איומים אסטרטגיים, פתרונות ומניעה.



לפני מספר חודשים נערך במועצה האזורית שומרון אימון מל"ח (משק לשעת חירום) גדול בהובלת משרד הביטחון ובהשתתפות זרועות צה"ל ומשרדי הממשלה הרלוונטיים.

מעבר לעובדה המצמררת שדפי התרגול של תרחישי ההתקפות על העורף היו כמעט העתק של הפלאיירים המזהירים נגד סכנות ביצוע הגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון, אף אחד לא הרים גבה וכולם פעלו בטבעיות כשבין שאר הנושאים תורגלה קליטה בשעת חירום של אלפי אזרחים מרחבי הארץ בשומרון.

אכן, בישובי השומרון רגילים לארח תושבים שנמלטים מבתיהם המופגזים בזמן מלחמה. כך פתחו תושבי השומרון את ביתם ולבבם לאחיהם שהגיעו לאזור הבטוח ביותר בארץ במלחמת המפרץ (תושבי תל אביב וגוש דן), במלחמת לבנון השניה (תושבי הצפון) ובמבצע "עופרת יצוקה" (תושבי הדרום).





אולם דומה כי מעבר לפתרון אירוח בטוח, כמו גם מעבר להגנת ישובי השומרון על האזורים הסמוכים אליהם,  השומרון ומרחביו הם הפתרון הבסיסי לאיום הנשק הלא קונבנציונלי ההולך ומתעצם אל מול מדינת ישראל.

אולם דומה כי מעבר לפתרון אירוח בטוח, כמו גם מעבר להגנת ישובי השומרון על האזורים הסמוכים אליהם (כמאמר אותו עיתונאי תושב תל אביב שצפה בתדהמה על עירו מיצהר ללא צורך במשקפת וכתב טור ב"מעריב" תחת הכותרת "תל אביבי, בוא ליצהר והפגז ביתך במו ידיך") - השומרון ומרחביו הם הפתרון הבסיסי לאיום הנשק הלא קונבנציונלי ההולך ומתעצם אל מול מדינת ישראל.

המציאות כיום לפיה למעלה מחמישה מליון בני אדם חיים בצפיפות בגוש דן – בין חדרה לגדרה  הינה מציאות קשה, אשר מצמיחה ומעצימה מעבר לבעיות תכנוניות (חניה, פקקים) וסביבתיות (איכות סביבה, זיהום אויר, תהום ומי ביוב)  את הבעיה הקיומית של האיום הלא קונבנציונלי.



ככל שהאוכלוסיה במדינה צפופה יותר ומרוכזת על תא שטח קטן אחד, סכנת ההשמדה מנשק גרעיני, ביולוגי או כימי גדלה יותר, ככל שיותר אזרחים חיים באזורים נמוכים יותר (מישור החוף) סכנת הנשק הבלתי קונבנציונלי מתעצמת יותר (חומרי לחימה כימיים שוקעים כלפי מטה).



ככל שיותר אזרחים יעזבו את איזור גוש דן הנמוך והצפוף ויעברו להתגורר בשומרון, תפחית מדינת ישראל יותר ויותר את האיום הלא קונבנציונלי מעליה, ובראש ובראשונה את סכנת הכור בבושאר.



על כן, לשם שינוי ובאופן חריג ויוצא מן הכלל אני קורא לממשלת ישראל להקשיב בתשומת לב ללחץ הדיפלומטי האמריקאי ולומר למדליפי ממשל אובמה ולחבריהם בתקשורת הישראלית: אכן, יצהר מול בושאר, יצהר היא התשובה הישראלית לאיום הכור בבושאר.

על ממשלת ישראל לפתוח בתנופת בניה בשומרון ולפרוס ישובים חדשים במרחביו העצומים. מרחבים אלו עומדים ריקים וזמינים למיליוני מתיישבים יהודים.



על מדינת ישראל לעודד מליוני אזרחים לעלות ולבנות את ביתם ביהודה ושומרון –  ראשית כל ובעיקר כי זו ארצנו, ושנית כמענה בטחוני מיידי ומובהק – הן אל מול האיום הרקטי על רוב שטח המדינה (מאשדוד ועד חיפה) והן כתשובה לסכנת הנשק הלא קונבנציונלי ההולכת ומתבססת כאיום אסטרטגי עליה.



יצהר היא התשובה הנכונה והאמיתית לבושאר.

ותודה לרם עמנואל ולחבריו היהודים, אנשי השמאל הקיצוני, הסובבים את הנשיא אובאמה, על שהם מאירים עינינו בחשיבות העליונה של תנופת התיישבות בשומרון ובכך עוזרים לנו לשמור על בטחון המדינה ועל אחיזתנו בלב הארץ - השומרון.