בשבוע שעבר טיפלנו קצת בנושא האיום האיראני. כתבתי שישראל נמצאת כבר באיחור רב, שכל יום שעובר הופך את המתקפה על מתקני הגרעין האיראניים – קשה ומסובכת יותר, שכבר עכשיו – כשהכור פעיל, מס' הקורבנות יהיה גדול פי כמה מבעבר, ושכפי הנראה, איראן עשויה לקבל מערכת הגנה אווירית רוסית מתקדמת מאוד, שתקשה עוד יותר על מתקפה שכזו. הפניתי לדו"ח מפורט ומקצועי שפורסם על ידי המרכז למחקר אסטרטגי בוושינגטון, דו"ח שמראה כי פעולה אווירית באיראן אפשרית בהחלט ומפרט את המטרות, האפשרויות והסיכונים השונים. טענתי כי אם ישראל מאפשרת לדיקטטור המאיים להשמידה להתחמש בנשק גרעיני, אזי לא למדנו דבר מן השואה ו"מי שלא לומד מן ההיסטוריה עתיד לחוותה שנית" (ג'ורג' סנטיאנה).

עד כאן תקציר השבוע שעבר. השבוע ברצוני לטעון שעל אף כל זאת, יש מחיר שבעבורו תקיפת הכור האיראני אינה משתלמת. כלומר יש מחיר, שכפי הנראה ישראל תזדרז לשלם, מחיר שהוא עצמו מסוכן הרבה יותר מהכור האיראני.

למי שיתמה מדוע ישראל צריכה לסגת לאחר השמדת הכור האיראני, נענה כי ככה זה אצל הישראלים. כמו אז – בשואה – הם מרגישים צורך לשלם עבור הזכות לנשום אויר
לא, אני לא מדבר על האיומים הפיסיים מן המדינות השכנות, גם לא על האיומים הכלכליים מן המערב. אני מדבר על נסיגה מיהודה ושומרון. אכן שמעתם נכון – אם עבור הזכות להגן על עצמנו, תראה עצמה ישראל מחויבת לשלם ביהודה, שומרון והגולן, אזי המחיר לא משתלם. חזרה לגבולות 67' מסוכנת הרבה יותר מהגרעין האיראני. אבא אבן – היונה הצחורה ביותר של מפלגת העבודה, כינה את הגבולות הללו "גבולות אושוויץ".

למי שיתמה מדוע ישראל צריכה לסגת לאחר השמדת הכור האיראני, נענה כי ככה זה אצל הישראלים. כמו אז – בשואה – הם מרגישים צורך לשלם עבור הזכות לנשום אויר. ולמי שזה נשמע לו מופרך, נזכיר שאובמה כבר זרק לאוויר מן בלון ניסוי שכזה, וקרא לישראל להחריב את היישוב 'יצהר' שבשומרון קודם לטיפול בשאלת הגרעין האיראני. במילים אחרות: אצלכם היהודים, החיים זה לא בחינם, בשביל הזכות להגן על חייכם אתם צריכים לשלם וסביר מאוד להניח שהמנהיגות הישראלית תפעל בדיוק על פי העיקרון הזה.

יש לנו דוגמה טובה מאוד לתהליך דומה שהביא את ישראל לסכנה גדולה יותר מהסיכון הגרעיני. במלחמת המפרץ הראשונה שילח סדאם חוסין עשרות טילי סקאד לעבר תל-אביב ובנותיה. ראש הממשלה יצחק שמיר בחר אז שלא להגיב והותיר את הגנת אזרחי המדינה בידי הקואליציה האמריקנית. השמאל קשר לשמיר כתרים, אולם היה זה, לעניות דעתי, מחדל גדול יותר ממחדל מלחמת יום הכיפורים. כושר ההרתעה ותדמית הישראלים שלעולם לא יפקירו גורלם לחסדי זרים התפוגגו, ומאז האיפוק ההוא, ישראל הולכת ומאבדת את יכולתה להגן על עצמה.

הקואליציה של בוש האב, לא מנעה משום טיל ליפול על תל אביב ואף הוסיפה נזקים משלה עם טילי הפטריוט חסרי התועלת שהציבה בישראל. אולם מיד לאחר מלחמת המפרץ הראשונה נתבעה ישראל לשלם את מחיר ההסתמכות על חסדי זרים. ממשל בוש דחק בשמיר להגיע לוועידת מדריד. שמיר הבין שנפל בפח ולזכותו ייאמר שבשלב ההוא ניסה לעשות את כל שביכולתו בכדי למנוע את רוע הגזירה.

אולם את הנעשה כבר לא ניתן היה להשיב. שמיר הלך למדריד (עם נתניהו ועוזי לנדאו), ומצא עצמו מנהל בעקיפין משא ומתן עם אש"פ. השמאל, שהיללו כשנמנע מלתקוף, עבר עכשיו למתקפה חזיתית מבית. תדמיתו של שמיר ירדה פלאים ובבחירות 92' עלה רבין לשלטון. עכשיו כבר נפרץ הסכר סופית ותהליך אוסלו יצא לדרך.

אין ספק שתהליך אוסלו מאיים על שרידותה של ישראל יותר מכל נשק גרעיני. לאזרח הקטן שמתקשה לעקוב אחר התהליכים, נזכיר רק שקודם לאוסלו, לא היו רקטות על באר שבע וגדרה, לא היו פיגועי התאבדות, לא היו חומות וגדרות הפרדה, לא שומר בכל בית
אין ספק שתהליך אוסלו מאיים על שרידותה של ישראל יותר מכל נשק גרעיני. לאזרח הקטן שמתקשה לעקוב אחר התהליכים, נזכיר רק שקודם לאוסלו, לא היו רקטות על באר שבע וגדרה, לא היו פיגועי התאבדות, לא היו חומות וגדרות הפרדה...
קפה, הערבים הישראלים לא הרימו ראש, והחשוב מכל, לשום מדינה לא היה ספק בדבר זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

"אם אובמה משתוקק כל כך שנתניהו יסכים מראש להקמת מדינה פלסטינית - שיתכבד ויחלץ מאבו-מאזן הסכמה מראש למדינה יהודית.
נשמע הגיוני, לא? מתברר שלא כך, לפחות אם שואלים את האמריקאים. הודעת נתניהו לא עשתה רושם על מיטשל. בתום הפגישה הוא אמר שהתהליך המדיני יתבסס על הפתרון של שתי מדינות לשני עמים. בלי שום תוספות או הסתייגויות".                 עקיבא אלדר – 'הארץ' 20/4/09

משנפרצה חומת אי ההכרה שלנו בטוענים לבעלות על ארץ ישראל, החלה ישראל להתפורר. כשהכרנו בלגיטימיות שלהם כעם וכריבון בארץ ישראל, איבדנו, כמו בחוק כלים שלובים, את הלגיטימיות והריבונות שלנו. כך הגענו למצב בו מחיקת ישראל מהמפה הוא נושא לגיטימי, לא רק אצל אחמדיניג'אד, אלא חמור מכך בהרבה, בקמפוסים במערב, כלומר בתחנות הכוח האידיאולוגיות של העולם. התהליך הזה חמור ומסוכן פי כמה מכל נשק להשמדה המונית.

בציר הזמן בו אנו מתקדמים מאושוויץ לירושלים, הסכם אוסלו מסמן את הנקודה שבה התחלנו לחזור לאחור.

אם אני צודק, וכדי לפעול באיראן, ועל אחת כמה וכמה בעקבות פעולה אמריקנית כזו, תחליט ההנהגה הישראלית לשלם בנסיגה לקוי 67', הרי שהסיכון אז לקיומה של ישראל יגדל עשרות מונים מהסיכון שבאיראן גרעינית.