מגדעון לוי ועד ברק אובמה, מיריב אופנהיימר ועד איסמעיל הנייה, מזהבה גלאון ועד ציפורה לבני – הכל מדקלמים: יש לשים סוף ל"כיבוש". ייתם "הכיבוש" – וייחתם השלום. יגורשו היהודים מלב ארצם – ויבוא לציון גואל. מכאן צץ "הפיתרון", שתי מדינות בתוך כבשת הרש הקטנה שנותרה, ארץ ישראל המערבית, לא השלמה.

לא מיותר להזכיר כי אש"ף, הארגון לשחרור פלשתין (כולה!), הוקם ב-1964, בטרם היות "כיבוש", "גדה", שטחים" ושאר מושגים פוליטיים שנועדו לנכר את עם ישראל מלב ארצו, מאותם חבלי ארץ שנכבשו – ללא מירכאות – על-ידי הצבא הירדני ב-1948, כיבוש שהוכר על-ידי בריטניה ופקיסטן בלבד, ושהחזיק מעמד 19 שנים בלבד, חצי אחוז משנות עם ישראל.


לא מיותר להזכיר כי אש"ף, הארגון לשחרור פלשתין (כולה!), הוקם ב-1964, בטרם היות "כיבוש", "גדה", שטחים" ושאר מושגים פוליטיים שנועדו לנכר את עם ישראל מלב ארצו
יעדו של אש"ף לא היה שחרור השטחים הכבושים בידי ירדן, שממילא היו בידיים ערביות, אלא שחרור השטחים "הכבושים" בידי מדינת ישראל שבתחומי "הקו הירוק".

לא מיותר להזכיר שאש"ף מעולם לא הפך את עורו – לא כשחתם על "שלום" עם רבין התמים שהופל בפח שטמנו לו האוסלואידים ולא כשביטל כביכול את אמנתו. יעידו על כך אפילו ועידת הפתח האחרונה ודברי מכחיש השואה "המתון", אבו-מאזן. היעד היה ונשאר: שחרור השטחים "הכבושים" בידי ישראל, כלומר מדינת ישראל שבתחומי "הקו הירוק".

לעומת זאת, כשהאוסלואידים אפשרו לערפאת ומרעיו לבוא ארצה עם צבא המחבלים שלהם (מדינה מפורזת כבר אמרנו?) ועם מאות האלפים השבים תחת דגלם, הם החדירו ארצה במו ידיהם צבא כיבוש. ובהמשך, בחסות ההלם בעקבות רצח רבין הם הזדרזו להסגיר לידי הכובש את ערי יהודה ושומרון, מחדל שכנראה הנרצח לא התכוון לעשות. כך הפכו שטחים משוחררים לשטחים כבושים, ללא מירכאות, על-ידי צבא הכיבוש הערפאתי. במבצע חומת מגן נאלץ צה"ל, שאיננו כובש בארצו, לשלם שוב מחיר דמים יקר כדי לשחרר את לב הארץ מהכיבוש הערבי.

רובם של ערביי ארץ ישראל היגרו לכאן מהארצות השכנות בעקבות גלי העלייה ארצה, כלומר: הציונות והשגשוג שגרמה הולידו את "העם הפלשתינאי". מאז הכיבוש הערבי של א"י במאה ה-7, ובמהלך מאות שנות שלטונם של כובשים מוסלמים בארץ, אף אחד מהם לא ראה בה אלא מחוז באימפריה שלו. ירושלים לא היתה בירה של כובש כלשהו, ואף איננה נזכרת בקוראן.

התביעה להעניק מדינה למהגרים הערביים לארץ ולצבאם, המוקם בחסות העיוורון של יהודים מסוימים ושל אומות העולם שאינן יכולות להיות ציוניות יותר מהם, אין לה בסיס. היא מהווה הכשר למציאות שנוצרה בעקבות ההיתר הנפשע לצבא כובש להיכנס ארצה במסגרת ת
רובם של ערביי ארץ ישראל היגרו לכאן מהארצות השכנות בעקבות גלי העלייה ארצה, כלומר: הציונות והשגשוג שגרמה הולידו את "העם הפלשתינאי"
רמית "השלום" ושטיפת המוח התקשורתית שסללה את דרכו.

אם ייערך בארץ משאל עם: בעד או נגד המשך הכיבוש הערבי, אין ספק מה תהיה התשובה, אם יציגו בפני האזרח את הכובש האמיתי וכוונותיו.

תגובות המבקרים צפויות: ומה אתה מציע, שהערבים יתאדו? בניגוד למבקרים הדוגלים באיסור על יהודים לגור ביהודה ובשומרון ובטרנספר גזעני שלהם, אני שולל טרנספר כוחני של אוכלוסייה כלשהי. ייתכן שאין פתרון לבעיה ובוודאי שאין פתרון עכשיו. אבל, אין זו סיבה להתאבד או להקריב את החזון הציוני על מזבח ה"שלום".

אינני רוצה מדינה דו-לאומית. אם קיים פתרון, הוא אינו יכול להימצא בתחומי א"י המערבית בלבד. בטווח הארוך, הפתרון יהיה אזורי, בשילוב דמוקרטיה, דמוגרפיה וגיאוגרפיה: ערביי א"י ימשיכו לגור במקומותיהם הנוכחיים, יהיו אזרחיהן של ירדן ומצרים (ערביי עזה), ויצביעו לפרלמנטים שלהן. בטווח הארוך, אזרחי ירדן, המהווים רוב מוחץ בעבר הירדן המזרחי, יגיעו ממילא לשלטון ברבת עמון, ושם יימצא הפתרון לזכויות האזרח של אחיהם שממערב לירדן.  

אבל, בינתיים, יש לשים קץ לכיבוש, לכיבוש הערבי בארץ ישראל.