בית הדין הגבוה לצדק נתן עוד החלטה השוללת את חלוקת הארץ על פי מפתח ביטחוני.

שיקולים ביטחוניים הם אלו שקבעו את חסימת כביש מודיעין-מעלה בית חורון-ירושלים (443) לאזרחי הרשות הפלשתינית והגבילו את הנסיעה בו לבעלי תעודת זהות כחולה. חסימה זו, קבע בית הדין, אין בה צדק אזרחי כלפי המשתמש בדרכי הארץ שתחת שלטונה של מדינת ישראל (דהיינו מן הירדן ועד הים) בדיוק כמו שאין צדק באפלייה על רקע עדתי אתני בכל הקשור בתנאי תעסוקה באזור התעשייה ברקן, עוד פסיקה חשובה של בג"ץ.

באופן מעשי אין הבדל, אומר בג"ץ, בין הסיכון שלוקח עליו יהודי הנוסע בכביש נחל-עירון לבין זה הנוסע בכביש מעלה בית-חורון. החוט המקשר בין כל פסקי הדין הוא שהמפקד הצבאי בשטחי יו"ש איננו באמת הריבון
באופן מעשי אין הבדל, אומר בג"ץ, בין הסיכון שלוקח עליו יהודי הנוסע בכביש נחל-עירון לבין זה הנוסע בכביש מעלה בית-חורון. החוט המקשר בין כל פסקי הדין הוא שהמפקד הצבאי בשטחי יו"ש איננו באמת הריבון, והחלטותיו נתונות לביקורת המערכת האזרחית. בהתאם, הקו הירוק המחלק את הארץ בין רשות המערכת האזרחית למערכת הצבאית איננו קיים, שכן הבג"ץ הוא הרשות העליונה בשניהם, בדיוק כמו ממשלת ישראל וכנסת ישראל.

ועכשיו הדילמה. מה לעשות עם הגורם החמוש (הרשות הפלשתינית) שקיבל רשות מיוחדת מממשלת ישראל והכנסת לשאת נשק ולנהל מלחמת חורמה ביהודים? גם כאן יש שתי אפשרויות: האחת, ליצור אמנעה פעילה, שמשמעותה לפגוע בנושאי הנשק בעודם במיטה, לפני שיצאו לפיגוע. שנייה, להמתין שיעשו מעשה רצח, ורק אז לבצע פעולת נקמה.

האפשרות הראשונה נראית על פניה טובה יותר, שכן היא תחסוך בדם יהודי, ותעסיק את מפגעי הרשות בהתגוננות ומנוסה. אבל יש בה חיסרון מובנה. תחושת הביטחון של יהודי השפלה וירושלים תגבר עד כדי כך שידרשו להמשיך את תהליך ההתבצרות מאחורי גדרות וחומות, מסירת לב הארץ בידי גורם זר והגליית חצי מיליון יהודים מביתם.

האפשרות השנייה נראית על פניה גרועה יותר, שכן היא מגישה למפגעים את קרבנם על מגש, ופותחת את הדלת לפיגועים קשים במרכזי האוכלוסין. יתר על כן, הנקמה במפגעים לא רק שאיננה מורידה מוטיבציה לפגע אלא מרוממת את המפגעים לרמה של קדושים. מאחר שחסימות, מניעת תנועה, מניעת פרנסה, ופגיעה כלשהי ברקמת החיים נגד אוכלוסיה ערבית אינם עולים בקנה אחד עם כבוד האדם וחירותו לפגע, תיאלץ המדינה לחשוב על פתרונות ביטחוניים אחרים.

מספר מרכיבים מצטרפים לכדי מדיניות משותפת של צה"ל-ממשלה-משפט שנועדו לפתוח את השפלה וירושלים לפיגועים נרחבים. הולך ונשלמת הקמתה של חטיבת חי"ר מאומנת ומצוידת בנשק אמריקני בראשות הגנרל דייטון, שמשורותיה ייצאו מאות ואלפי מפגעים מאומנים היטב. הולכת ונשלמת התוכנית להקמת עיר ערבית נוספת בשומרון שתמשוך אליה את הפזורה הערבית בירדן ועיראק, ומשפחותיהם. כל אלו ידרשו גישה חופשית לירושלים ולשפלה, בדרכים הרבות החוצות את השומרון ממזרח למערב. אין ספק
כל עוד אוכלוסיית הטרור נהנית מחסות הבג"ץ על תקן של אוכלוסייה אזרחית שוות זכויות, יימשך הטרור, ולכן לא תהיה ברירה אלא לבצע תוכנית של פינוי פיצוי אל מחוץ לשטחי ארץ ישראל, בדיוק כפי שבוצעה תכנית פינוי פיצוי ליהודי גוש קטיף
שבג"צ יחייב את המדינה לאפשר להם את חופש התנועה כדי שלא להצטייר כמדינת אפארטהייד. איצטדיון ערבי נוסף ייבנה סמוך לפסגות, עוד מרכיב של תנועה חופשית של מחבלים אל יעדיהם. עסקת שליט תשחרר במוקדם או במאוחר אלפי מחבלים בעלי מוטיבציה גבוהה לפגע, לאחר שנות התארגנות בכלא. עוד ועוד הגבלות יוטלו על היהודים תושבי ההר כדי להצר את נוכחותם בדרכים ולהעביר את החיכוך אל השפלה.

תחזוקת גדר הביטחון תהיה לנטל כלכלי חסר תחתית, (ראה מודיעין עילית)  ועם  הזמן תוזנח ותאפשר מעבר חופשי של מחבלים. פעולות הנקם יעוררו את האוכלוסייה הערבית להתגייס ביתר שאת לעניין האיסלמי ולהגביר את הפיגועים.

עד מתי ימשך שלב הפיגועים הקשים ברשות וסמכות של בג"ץ? עד שהשפלה תתיישר עם בג"צ בכל האמור בתפלות שבחלוקת הארץ ותדרוש פתרון של ממש. אבל באמת.

כל עוד אוכלוסיית הטרור נהנית מחסות הבג"ץ על תקן של אוכלוסייה אזרחית שוות זכויות, יימשך הטרור, ולכן לא תהיה ברירה אלא לבצע תוכנית של פינוי פיצוי אל מחוץ לשטחי ארץ ישראל, בדיוק כפי שבוצעה תכנית פינוי פיצוי ליהודי גוש קטיף. זה השלב השלישי של גאולת הארץ שהחל בתוכנית אוסלו.