"מרכז הטרור בימנו מצוי באיראן. הטרור הוא הזרוע הצבאית של האמביציה הפוליטית של איראן. האיראנים שואפים להשתלט על המזרח התיכון. הם פועלים לערער את המשטרים הקיימים". דברי הנשיא שמעון פרס בביקורו בגרמניה.
פרס אכן היטיב להבחין בשאיפות האיראניות, כי גם בלי הגינונים המופרעים של אחמדינ'אד, טבעי היה לצפות מצד המדינה השיעית הפונדמנטליסטית שתנסה להגשים את האידיאולוגיה שלה שהיא מלחמה במוסלמים הסונים וב"כופרים" היהודים והנוצרים. למלחמה בסונים יש גם מניע מעשי ביותר – השגת שליטה על כ-50% מעתודות הנפט העולמי ע"י השתלטות על דרום עיראק לאחר יציאת ארה"ב, ולאחריה לגשת להגשמת חלומו של סדאם חוסיין – כיבוש כווית והחוף הסעודי של המפרץ הפרסי שהוא במקרה גם האיזור העשיר ביותר בנפט, ובאופן מושלם מבחינתם - רוב תושביו הם שיעים.
האופציה הזו תיפתח בפני האיראנים לאחר שתהיה לה פצצה גרעינית ואז אף נשיא אמריקאי, בוודאי לא נשיא דחלילי דוגמת אובאמה, יחלמו לבלום אותם. הצירוף של יכולת גרעינית ועוצמה כלכלית דמיונית כגון זו יאפשר לאיראן להפוך למעצמה ולהשתלט על יתר המזה"ת, כלומר מה שנותר מעיראק, ירדן ומצרים, לאחר שסוריה, לבנון ואולי אף תורכיה כבר חברו אליה.
וכיצד נכנסת ישראל לתסריט בלהות שכזה?
שמעון פרס תרם תרומה נכבדה לקידום התכנית האירנית באיזורנו, בהיותו האחראי הראשי לנסיגה החלקית הראשונה מרצועת עזה, 
לקראת הצונאמי האיראני צריכה ישראל להיות גדולה וחזקה ככל האפשר ולא מגומדת, מוחלשת וקרועה מבפנים. זה הרגע לדרוש מנשיא המדינה שיחדל מלחרוג מסמכותו ולא יתערב במדיניות חוץ, פעילות שבה הביא רק נזק
בהסכם אוסלו, ושותף מרכזי לשרון בנסיגה הסופית. "ההתנתקות" יצרה בעזה מרכז טרור עולמי הממומן ומחומש ע"י איראן, שהפך לאיום אסטרטגי על ישראל. הרקטות מעזה מאיימות כיום על גזרה עצומה הכוללת בין היתר את תל אביב, רוב בסיסי חיל האויר והכורים האטומיים. ישראל אינה מסוגלת לשחרר חייל חטוף המוחזק בעזה ואף ממשיכה לספק לשוביו חשמל, מים, אנרגיה וסחורות. החור השחור הזה משמש גם בסיס לגורמים מוסלמים חתרניים המאיימים על יציבות המשטר המצרי - היבט נוסף של הסיוע הישראלי ל"חזון" ההתפשטות האיראני, באדיבות השמאל הישראלי.
חלום "המזרח התיכון החדש" של פרס שהותנע באוסלו וזיכה את הוזהו בפרס נובל לשלום, עלה לנו כבר בכמעט 2,000 הרוגים ועשרות ואולי מאות מיליארדי שקלים, וזאת כאשר לא הספיק להתגשם במלואו ולאכזבת הוגהו עדיין לא הושלם ביו"ש. אם חלילה תיסוג ישראל גם משם, כפי שפרס ממשיך לדחוף באופן בלתי נלאה, ישתלט החמאס מהר מאוד גם על האזורים הללו ונקבל את המציאות של עזה סמוך לכל מרכזי האוכלוסיה, הכלכלה והתעשיה של מרכז הארץ החל בעפולה וחדרה, דרך תל אביב וירושלים וכלה בבאר שבע וערד. לסיוט הזה התכוון בזמנו שר החוץ הפשרני, אבא אבן ז"ל, כשדיבר על "גבולות אושוויץ".
אפילו אבו מאזן, התוקע את המו"מ תוך שהוא מצליח לסחוט ויתורים מישראל בחינם, כבר הבין שהגשמת "החלום הפלשתיני" תוביל דווקא לקבורתו הסופית של החלום ושלו עצמו, ע"י חמאס שאינו רוצה מדינת לאום. רק אצלנו מוכרי האשליות ממשיכים לעשות חיל.
לקראת הצונאמי האיראני צריכה ישראל להיות גדולה וחזקה ככל האפשר ולא מגומדת, מוחלשת וקרועה מבפנים. זה הרגע לדרוש מנשיא המדינה שיחדל מלחרוג מסמכותו ולא יתערב במדיניות חוץ, פעילות שבה הביא רק נזק, ושיתרכז בנושאים שבהם איש אינו מסוגל להתחרות בו - ייצוג מכובד וגיבוי למדינה כלפי פנים ומול העולם.