רבותי ההיסטוריה חוזרת. לפני שלושים שנה עמד בראש ממשלת ישראל איש חזק אבל חלש, מנחם בגין, ולצידו בכיר לוחמי ישראל, משה דיין. ביחד נכנעו שני החזקים לנשיא האמריקני החלש והכושל ביותר במאה העשרים, נשיא שנכנע לאיסלאם היסודני ומסר לו את מפתחות המזרח התיכון, ג'ימי קארטר. לימים התברר כי הנשיא קארטר איננו אלא עושה דברם של מלכי סעודיה, והוכיח עצמו כאנטישמי לא קטן הממחזר את העלילות האנטישמיות בשחזורן האיסלאמי.

את מחיר ה"שלום" עם מצריים אנו ממשיכים לשלם באבדן שדות הנפט, בפלישה מסיבית של "פליטים", בהפגזה בלתי פוסקת שמפעילים שלוחיה של מצרים בעזה, ובמתקפה האנטישמית-מוסלמית-דיפלומטית-תקשורתית שמצרים וסעודיה מתפעלות ללא הרף.

את מחיר ה"שלום" עם מצריים אנו ממשיכים לשלם באבדן שדות הנפט, בפלישה מסיבית של "פליטים", בהפגזה בלתי פוסקת שמפעילים שלוחיה של מצרים בעזה, ובמתקפה האנטישמית-מוסלמית-דיפלומטית-תקשורתית שמצרים וסעודיה מתפעלות ללא הרף
שלושים שנה קדימה, והנה שוב ראש ממשלה חזק, אבל חלש, בנימין נתניהו, ולצידו בכיר לוחמי ישראל אהוד ברק. ביחד מחלים שני החזקים הללו את פני הנשיא החלש ביותר והכושל ביותר מאז ג'ימי קארטר כדי שהלה יבטל מעלינו את רוע הגזירה שגזר האיסלאם  היסודני בפרס-היא-איראן, וזאת באמצעות "עיצומים משתקים". לפי רוח גולדסטון שלל הממשל את הרעיון מכל וכל, שמא יפגעו אותם "עיצומים משתקים" בפרסים חפים מפשע. דהיינו, הסיכון שאיראן אכן תממש את הבטחתה להשמיד ולאבד את ישראל בנשק אטומי איננו שווה בנזק המלך, והכתיבה ברוח המגילה איננה מקרית.

מעבר לגיחוך לביטול ולבוז שדברים אלו מעלים בליבו של הנשיא אוהד האיסלאם (כך לפי דבריו, פעמים רבות) ברור כי כל הדיבורים על "עיצומים משתקים" יופנו בבוא העת אל ישראל עצמה. כאשר יעלה הרצון מלפניו של הנשיא המוסלמי וחבר יועציו, כאשר תיקרה ההזדמנות, עוד וענונו, עוד אירוע במערת המכפלה, עוד מבצע בממלכת הטרור והרצח מאה מטר מכפר-סבא, ישלוף  הנשיא את צמד המילים "עיצומים משתקים" שהם יעילים ביותר מול חברה דמוקרטית, חברת רווחה, וחסרי משמעות כלפי משטר דתי-לאומני-רודני-רצחני כמו גרמניה הנאצית, איראן האיסלמו-נאצית וצפון-קוריאה הקומוניסטית.

תכנית ההשמדה מבית המשטר האיסלמו-נאצי בטהרן לא תופסק אלא באמצעים צבאיים. זה ברור לכל, ובמיוחד למצביאים אמריקניים. באותה מידה ברור שהממשל הנוכחי בארצות הברית איננו רואה בגרעין האיראני סכנה לארה"ב אלא רק לישראל, וכי שרידותה של ישראל הוא עדיפות משנית לעומת  הבטחת זרימת הנפט דרך מיצרי הורמוז. בראכ חוסיין אובמה כבר הביע דעתו שישראל היא "פצע פתוח המזהם את מדיניות החוץ של ארצות הברית", ודרישתו של ברק להרעיב את הפרסים אינן אלא הוכחה ניצחת לאמיתות דבריו.

ברק, משחק לידיו של בראכ ונותן בידיו את חבל התלייה. מדינת ישראל הוקמה לצורך אחד בלבד. נס פורים בעבודה עצמית. מעתה ואילך דממה, ועשייה.