מסתבר שיש מה לחדש תחת השמש. התחדשותה המחודשת של מועצת יש"ע החדשה, תעמיד אתגר בפני האקדמיה ללשון העברית. האם תהיה זו המועצה החדשה שנתחדשה (מתוך עצמה). או שמא חידוש המועצה החדשה. למעשה, תאריך ההתחדשות החדש משתלב היטב במועד השנתי של התבואה שהיא "חדש- אסור מן התורה".

החידוש היה נחוץ, על פי הנראה, כשהגיעה המועצה למבוי סתום (נוסף). כשתפקידה, כמו גם תפקודה, אינם ידועים, אינם נראים ואינם נוגעים לרוב רובם של התושבים. מעין המועדונים הסגורים אצל הבריטים. שם חבר מביא חבר, ידיד מכתיר ידיד, ובתי הלורדים מקנים עיסוק ליושביהם הותיקים, בעצם קיומם.

שיהיה ברור. מרבית חברי המועצה הם אנשים ראויים, טובים ומשכמם ומעלה. יתכן וזו הנבחרת המעולה ביותר שניתן להרכיב. אבל חסר שם המרכיב היסודי של החברה שלנו. כן, בחירות. ומצחיקה הידיעה, לא רק המחשבה, שבבחירות חופשיות רובם היו אכן נבחרים על ידי הציבור. ואני מבקש להוסיף את ניסיוני בזה. ניסיון בלעדי לי.

למעשה, ראשי המועצות האזוריות, נבחרי הציבור, חייבים את כהונתם לי... לאחר ארבע עשרה שנה (!) של מינויים, מטעם השר, לראשי מועצות ואי קיום בחירות – בניגוד לכוונתו הברורה של המחוקק- זכיתי בבג"צ אל מול משרד הפנים, המינהל האזרחי וסוללת עורכי הדין שלהם. בית המשפט זרק אותם מהמדרגות אל קלפיות הבוחר.

ועלי להדגיש ששום מועצה, ראשה, או גוף אחר סייע בעדי. זה היה ראשיתו של התהליך הדמוקרטי ביש"ע האזורית. אכן, לא נצפו הפתעות- כמעט- בתוצאות. אבל הן הניעו מהלכים. נבחרי הציבור נזקקו לאמונו, כוחות חדשים צמחו, חברי המועצות וראשיהן נאלצו

האם אנו יכולים לתאר לעצמנו שראשי הרשויות המוניציפאליות במדינה, ירכיבו מתוכם גם את ממשלת ישראל? גם אם הם יצרפו כמה מחבריהם?

להקשיב לתושבים וגם להיענות לצרכיהם. המערכת המוניציפאלית התעוררה. ומהזווית שלי, בעיקר, השותפות גדלה. כל תושב חש שהוא חלק מהמועצה שלו, והוא יכול להשפיע. ואולי גם צריך ורצוי להשפיע. דווקא הסערות- בניגוד להתנהלות על מי מנוחות- מביאות רעיונות וחשיבה מקורית ויעילה.

האם אנו יכולים לתאר לעצמנו שראשי הרשויות המוניציפאליות במדינה, ירכיבו מתוכם גם את ממשלת ישראל? גם אם הם יצרפו כמה מחבריהם? החוק הישראלי, כיום, אפילו מחייב ראש רשות שנבחר לכנסת, להחליט בין השניים. בהבנה שדרושה התמסרות לכל תפקיד כזה. איני בטוח שזה המצב אצלנו, אבל כלל לא הגענו למקום הזה.

יש בעיות לא קלות בדרך לבחירות. אבל בלעדיהן הבעיות קשות יותר. אפילו באותו בג"צ העלתה המדינה קשיים ארגוניים ולא מהותיים. וכאמור, בית המשפט לא קיבל אף אחת מטענותיהם. לו היו כל אותם גופים ויועצים מקדישים מחצית מהזמן לפתרון הבעייה במקום להלחם בעתירה בטעמים מתוחכמים, היו הבחירות מתקיימות כבר עשר שנים קודם. כדרישת החוק במדינת ישראל. המוחות המעולים במועצת יש"ע יכלו, לו רק רצו, לקיים בחירות אמיתיות ודרושות זה מכבר. ואם אין כאלה המסקנה ברורה. הם לא רוצים.

בשביל מה זה טוב? – די להתבונן מסביב. בשלבי היוזמות והיצירה ההתישבותית נראה שהיתה דרושה "שיטת הפתק" של בן גוריון, או הפנקס של ספיר. היום המציאות השתנתה ברוך ה'. בין השאר בזכות חלק מהמכהנים במועצת יש"ע. וצריך למסד את הארגון, להפוך אותו לכתובת של ממש לתושב כמו גם לגופי חוץ. והראיה הברורה לצורך בבחירות היא מסביב, כמו גם בהתחדשויות, חדשות לבקרים, של המועצה. חוסר הקשר של התושב, עשרות הגופים הלא מימסדיים שקמו ביש"ע ולמענה מחוץ למועצה, היחס, כשיש כבר כזה, אל המועצה ופעולותיה. וכמובן, הפעילות הרבה והנלהבת של רבים, שאיננה במסגרת המועצה. גם אם הממשלה, נוח לה לעבוד מול גוף מוגדר וותיק, המחיר של אי קיום בחירות הוא כבד מדי. ויש חשש כבד שיהיה כבד יותר.

במציאות כזו לא נדקדק בהתחדשות או במועצה חדשה. השם מועצת יש"ע יספיק כי הוא כבר יכיל בתוכו את התחדשותה הטבעית לפרקים. כחלק מובנה בה. דומני שכשהרב קוק טבע את "הישן יתחדש והחדש יתקדש", הוא לא התכוון לאותם אנשים, לאותה גברת רק בשינוי אדרת. ואני פונה דווקא אל חברי המועצה המתחדשת. אל נא תפגעו בקיים. תנו לחיים לזרום. אתם אלו שחייבים לאפשר, להוביל ולסייע לבחירות הנחוצות. אין דרך אחרת.