למו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן ולעורך מר דב אלפון, שלום רב,
יש גבול. הגעתי אל קו השבר. אחרי שנים רבות שבהן פרסמתי עשרות רבות של מאמרים ב"הארץ" (חלקם תורגמו והתפרסמו גם במהדורה האנגלית של "הארץ") למרות שדעותיי אינן תואמות, בלשון המעטה, את הקו של העיתון; אחרי שנים רבות שבהן הייתי לסירוגין מנוי של העיתון; אחרי שבמשך שנים ובמסגרת תפקידיי בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי (כולל בשנים שבהן כיהנתי כיו"ר חוג הפרופסורים) הבאתי לפרסומן של מודעות מטעם חוג הפרופסורים בעיתון זה; אחרי שנים שבהן הוטחה בי ביקורת נוקבת מפיהם של עשרות חברים על כך שאני משמש עלה תאנה ל"הארץ" ולקו האנטי-ציוני שלו; אחרי שנים שבהן ספגתי תגובות גסות מפי קוראיו של "העיתון לאנשים חושבים" בלי שאלה נפסלו (לא כצנזורה, אלא בהתאם להנחיות של העיתון עצמו למגיבים באתר שלו) - הגעתי למסקנה שאינני יכול עוד להמשיך ולפנות אל קהל הקוראים של "הארץ" מעל דפי "הארץ". יש גבול!
קו השבר הוא הפרשה שהתפרסמה לאחרונה, פרשת קם-בלאו, והתייצבותו של "הארץ" מאחורי העבריינים לכאורה. אפילו בהסתמך על המעט שהתפרסם עד כה, אין ספק שהחיילת לשעבר ענת קם היא לכאורה גנבת: היא עברה על חוקי הצבא והמדינה, מעלה באמון מפקדיה, הוציאה מרשות צה"ל מסמכים שאינה רשאית להוציא ומסרה אותם למי שאינו רשאי להחזיק בהם. למרות שבשלב זה אין מדובר בהאשמות שהוכחו, איש אינו חולק על עובדות לכאורה אלה. כיצד יכול העיתון המדבר גבוהה גבוהה על שלטון החוק לגבות מעשה בלתי-חוקי, גנבה?
ה"הצדקה" הניתנת למניעיה כאילו היו אידיאולוגיים רק מחמירה את מעשיה. (כמעט) כל המרגלים שנתפשו והורשעו בארץ פעלו ממניעים אידיאולוגיים ותמיד באותו כיוון פוליטי מסוכן; אתל ויוליוס רוזנברג הוצאו להורג בארצות-הברית על ריגול מטעמים אידיאולוגיים; יונתן פולארד נמק כבר עשרות שנים בכלא האמריקאי על כך שבגלל מניעים אידיאולוגיים גנב מסמכים סודיים ומסרם לגורמים בלתי מוסמכים.
בוודאי חופש העיתונות אינו יכול לשמש הצדקה לגיבוי הניתן לגנבת לכאורה ולמי שמחזיק לכאורה בסחורה הגנובה ועושה בה שימוש לצרכיו
מעבר לכך, התייצבותו של העיתון מאחורי העיתונאי שלו, אורי בלאו, למרות שזה ממשיך להחזיק בידיו פריטים גנובים ומסרב להחזירם לבעליהם החוקיים, אין לה קשר עם חופש העיתונות. אני דוגל בחופש העיתונות, ובמסגרתו קראתי במשך שנים ב"הארץ" דעות המקוממות כל מי שעתיד ישראל יקר לו, וקוראי "הארץ" נחשפו למאמרים שלי שאולי לא נשאו חן בעיני חלק מהם. אבל, חופש זה, עם כל חשיבותו, איננו ערך עליון. בוודאי שאין הוא יכול לשמש הצדקה לגיבוי הניתן לגנבת לכאורה ולמי שמחזיק לכאורה בסחורה הגנובה ועושה בה שימוש לצרכיו. קל וחומר שאין הוא יכול לשמש אמצעי לסיכון חייהם של חיילי צה"ל. חייהם של חיילי צה"ל, הנאלצים ממילא להילחם באויב כשידיהם קשורות במגבלות קשות ובלתי מוסריות המסכנות את חייהם, יקרים יותר.
בהזדמנות לא חגיגית זו ברצוני להודות ל"הארץ" הן על כך שבמשך שנים נתן במה לעשרות רבות של מאמרים שלי ועל שיתוף הפעולה הענייני וההוגן בשנה האחרונה עם מר אלוף בן, העורך הנוכחי של המדור, והן על כך שלמרות הדעות המקוממות בעיתון - אף במדורים שאינם מיועדים להבעת דעות פוליטיות (חדשות, תרבות, איכות הסביבה ועוד) - העיתון הוא בעל רמה גבוהה.
צר לי, אבל כל עוד יתמיד "הארץ" במדיניותו האנטי-ציונית, לא אוכל להימנות על רשימת הכותבים בעיתון, על המפרסמים בו ועל ציבור הקוראים אותו. אודה לכם אם תורו למחלקת המנויים להפסיק לשלוח את גיליונות "הארץ" לביתי.