במאמר המערכת בישר מר מתי גולן, העורך הראשי של העיתון הכלכלי "גלובס", על העתירה לבג"ץ לחייב לימודי ליבה בבתי ספר החרדיים: "יוזמי העתירה, וביניהם הפרופסורים אמנון רובינשטיין ואריאל רייכמן, מנמקים אותה בכך שאין זה הוגן לכלוא ילדים בכלוב ולאלפם לחיים לא-יצרניים ונטולי השכלה כללית."
מתי גולן מסכם את מאמרו: "הבעיה היא שזה כנראה לא יקרה מרצון, בגלל חששם של הרבנים מפני התקרבות של ילדיהם אל ההשכלה, שכן טיבה של השכלה רחבה שהיא מולידה תהיות ושאלות... הרי שחייבים לעשות זאת למען הילדים הרבים הנידונים מיום לידתם לחיים של חרדיות מעיקה".
סוף-סוף ליבי התמלא תקווה! סוף-סוף יימצא פתרון לבעיות החינוך בישראל. הרי אם נמצא שורש הבעיה – אזי מומחי הפדגוגיה כמו פרופ' רובינשטיין ופרופ' רייכמן (אשר תמיד רצה להיות שר החינוך!) ימצאו כבר את הפתרון. והעיקר – לעקור את שורש הרע, לחייב את החרדים החשוכים ללמד את ילדיהם את "מקצועות הליבה". ואם לא ירצו – להביא אותם לדין. הרי יש לנו במדינה, חוק ומשפט. ואם לא יקיימו – נושיב את החרדים האלה "בפנים". הרי עיקר דאגתנו היא – ילדיהם המסכנים.
ולמתי גולן, יש גם כן רעיון, איך לתרום לחינוך יותר טוב לילד החרדי: "אין לימודי ליבה, אין צעדי קירוב - אין כסף"
הפרופסורים הנכבדים יודעים מה צריך ילד חרדי - יותר טוב מאשר הוריו. אין ספק! הרי השיגי מערכת החינוך הנאורה, זאת שכן מלמדת בשימת דגש על "מקצועות הליבה", הינם בולטים מאוד!
עוד מעט – ויהי סוף-סוף בסדר! בג"ץ יפסוק – והעניין יוסדר. ולמתי גולן, יש גם כן רעיון, איך לתרום לחינוך יותר טוב לילד החרדי: "אין לימודי ליבה, אין צעדי קירוב - אין כסף". ככה מקרבים! הרי מתי גולן הוא לא מומחה בענייני פדגוגיה אלא בענייני כספים. לכן – פתרונו – להכות את החרדים בכיס.
ובכן – הניתוח האקדמי המבריק חשף סוף-סוף את שורש הרע - אין זה הוגן לכלוא ילדים בכלוב ולאלפם לחיים לא-יצרניים ונטולי השכלה כללית. אתם רואים? כשפרופסורים נגשים לעניין - אז אין חוכמות, הם מגיעים לתגלית המדעית:
- כלוב
- חיים לא יצרניים
- נטולי השכלה כללית
כגודל התגלית – גודל הגמול. הייתי מציע למתי גולן - הבא נגיש את מועמדם של הפרופסורים הנכבדים לפרס נובל לפדגוגיה. מה? אין "נובל" לפדגוגיה? חבל. אז – אולי לפרס ישראל?
אך כאן, נתקלתי בבעיה קטנה. אתם הרי מכירים אותי – תמיד, כשהכול כל כך טוב, אני מוכרח לקלקל את השמחה. וכדרכי, מה שמפריע לשמוח (ולסמוך על הפרופסורים ועל מתי גולן) זה הזיכרון ההיסטורי. כפי שכבר כתבתי פעם, עם עתיק מאוד אנחנו והזיכרון ההיסטורי שלנו בן ארבעת אלפים שנה - אם נפשפש בזיכרוננו – הכול נמצא שם...
צר לי לאכזב את פרופ' רובינשטיין ואת פרופ' רייכמן – המועמדות שלהם לפרס ישראל על התגלית המדעית אינה קבילה. התגלית אינה תגלית אלא – פלגיאט, דבר נוראי ביותר למוניטין האקדמי של פרופסור!
"המורים בדרך מיסטית-תלמודית הגבילו את היהודים במטרה לבודד אותם... הרפורמה היהודית... חייבת להתחיל מפתיחת בתי ספר המלמדים את מקצועות הליבה..."
האם להמשיך, פרופ' רובינשטיין?
נמשיך:
מה הדעה הקדומה הזאת שלימוד מקצועות הליבה מוביל להכחשת האמונה וערכי העם?! ... במקום לשאוף ליציאה מה"כלוב" לחיים משותפים, הם [הרבנים] קבעו מנהג תפילות ריקות מתוכן... הפרופיל המוסרי של היהודים השתנה לרעה... וכתוצאה מכך הם הפכו לנתינים לא יצירתיים ואף מזיקים...".
לצטט עוד קצת, פרופ' רייכמן?
בבקשה:
..."הבסיס ההתחלתי של אמונתם ומוסריותם כעת נהפך לשקרי ודרך זה הם [הרבנים] מוליכים שולל את המאמינים... הם הקימו חומה ביניהם [המאמינים] לבין הסובבים, חומה אשר מחזיקה אתם בחושך ובבידוד. כך מחנכים הם את ילדיהם, עבור הלימודים התלמודיים שלהם מוכנים הם לשלם כל מחיר. כל עוד בתי הספר ימשיכו להתקיים באופן שכזה, אין כל תקווה לשינוי אופיים המקולקל".
כך נוצר החיבור של יודופוביה עם נושא שבאופנה. השילוב בין שני הדברים עשוי היה להקל על קידום הרעיון בממשלה – קרי: "לא, ההצעה היא לא אנטישמית - חלילה! היא בעד ההשכלהכעת, לאחר שקראנו את הציטוטים, החלפנו בכל מקום את המילה "יהודים" במילה "חרדים" והשוונו את הנימוקים והמסקנות, הגיע הזמן לגלות את זהות הפרופסור אשר תגליתו מנע מהפרופסורים שלנו את הפרס. ובכן, אני מצטט מספרו של פרופסור-חבר באקדמיה האימפריאלית (מיום היווסדה) ושר בממשלה הרוסית - גבריל דרז'ווין, אשר בשנת 1800 נשלח על ידי הסנאט להכין חוות דעת על מצבם של האיכרים ... הבלורוסים. אז מה פתאום – היהודים? לכך היו שתי סיבות עיקריות: האחת – בלרוסיה הייתה מקום מושבם של רבבות יהודים, והסיבה השנייה – חבר האקדמיה היה אנטישמי מובהק. לכן, בדוח שחיבר תחת השם "דעות" חרג המדען והשר המהולל מגבולות מינויו והקדיש את החצי השני של חיבורו לעניין היהודים ובפרט - השכלתם הלקויה ודרכי תיקונה – אף על פי שלא התבקש כלל לעסוק בכך. התקופה אז הייתה תקופת ההשכלה ועניין "מקצועות הליבה" היה אז מאד באופנה – כך נוצר החיבור של יודופוביה עם נושא שבאופנה. השילוב בין שני הדברים עשוי היה להקל על קידום הרעיון בממשלה – קרי: "לא, ההצעה היא לא אנטישמית - חלילה! היא בעד ההשכלה."
אפשר היה לשים בזאת נקודה ולומר – הזמנים משתנים, השיטות והשאיפות של היודופובים – לא. אך לא כך הדבר. לצערי, אז היו חברי הפרופסורים באקדמיה – אפילו האנטישמיים שבהם – הוגנים יותר. כך כתב גבריל דרז'ווין בסיכומי הדוח:
"למטרות אשר אינן ידועות לנו, ה' שומר על פני האדמה את העם הזה המסוכן בשאיפותיו. אזי גם הממשלות חייבות לסבול אותו"...
אומנם לא התאפק מלהוסיף בהמשך:
הן [הממשלות] חייבות להנחיל את חסותם על ה"ז'ידים" [יהודונים] באופן כזה שיהיו הם מועילים הן לעצמם והן לסובבים אותם".[2]
האם מידת הרחמנות הזאת של האנטישמי גבריל דרז'ווין תהיה נר לרגלם של דורית בייניש וחבריה? ספק רב.
לפני חצי שנה במאמר "מולך הרייטינג" שאלתי שאלה רטורית: "בזמן האחרון אנו עדים לקמפיין רב-היקף, אוטו דה פה של ממש, נגד הציבור החרדי, ומדוע? הציבור החרדי הוא "טרף קל" – קל מאוד להסית את האספסוף נגד הציבור הזה. מעבר להשגת הרייטינג, דיסקרדיטציה של הציבור החרדי תורמת רבות לשלילת בסיס יהודי תורני מזכותנו ההיסטורית על הארץ ובכך נסללת בתודעת הציבור הדרך ל"מדינת כל תושביה" האם לא זאת המטרה הנסתרת של ציד המכשפות המתנהל לאחרונה בתקשורת?".
לפני מספר שבועות פרסם פרופסור רובינשטיין מאמר תחת הכותרת "נולדתי עיוור צבעים" בו הוא התפאר על היותו סובלני בעניין העדתי. מסתבר שהפרופסור הנכבד שיקר - גם לעצמו וגם לציבור. אולי הוא עיוור צבעים, אך לצבע אחד יש לו "אלרגיה" של ממש – לצבע שחור. ברגע שהוא רואה מול העיניים כיפה שחורה, כובע שחור או מקטורן שחור, הסובלנות והפלורליזם שלו נגמרים – נאחזת בו בדיוק אותה "אלרגיה" שהייתה אצל הפרופסור גבריל דרז'ווין.
אין דבר דוחה יותר מאשר פרופסורים מכובדים המשתלבים היטב בתוך אספסוף זועם - ואף מסיתים אותו לציד "מכשפות"! אך מדוע מתי גולן, אשר לעתים משמיע דעות מקוריות, דעות נגד הקונסנזוס, מצא את עצמו הפעם בתוך אותו המון הצועק "תכה בחרדים – תציל את ישראל!"? מתי גולן שכח כלל עיתונאי בסיסי: כששוללים מקבוצת מיעט כל שהיא את הזכות לכלול בתוכה גם את החריגים, כשמעלים באופן שיטתי לעמוד הראשי את "האם המרעיבה", את "האם מבית שמש" ומני "מפלצות" אחרות על מנת להסית את האספסוף נגד אותה קבוצה בכללותה - בזאת נגמרת ביקורת עיתונאית ומתחילה עשיית פוגרום.
[1] - הכרזת הארגון האנטישמי "המאה השחורה" לתחילת הפוגרומים ברוסיה בסוף המאה ה- 19 – תחילת המאה ה- 20 הייתה: "תכה ביהודונים – תציל את רוסיה"
[2] כל הציטוטים תורגמו מרוסית על ידי הכותב מתוך המקור: דרז'ווין, כרך 7 ע' 277-288