שתי ועדות בדיקה הוקמו השבוע: ועדה אחת צבאית, שאותה מינה הרמטכ"ל רא"ל גבי אשכנזי, לבדיקת ההיבטים הצבאיים ולהפקת לקחים מבצעיים מתיפקוד הצבא בפרשת יירוט ה'מרמרה'; והשניה ועדת מומחים, בהשתתפות משפטנים מישראל ומהעולם, לרבות משקיפים ממדינות חשובות, לבדיקת ההיבט המשפטי הבינלאומי של המבצע ליירוש המשט.
לכאורה אין כל צורך בוועדה המשפטית. הכל נהיר וברור. מה יש פה לחקור? הנה העובדות הפשוטות, שכמדומה גם מוסכמות על הכל:
ראשית, ישראל, בניגוד לטענות אוייביה, אינה מקיימת מצור של ממש על רצועת עזה, כפי שהפעילו למשל האמריקאים על קובה בימי משבר הטילים (1962). ישראל ממשיכה לספק לעזה חשמל ומים ומוצרי מזון וסחורות, באמצעות מאות משאיות ביום; ישראל גם קולטת לטיפול רפואי אלפי חולים מעזה וגם מאפשרת לחקלאים העזתים לייצא תוצרתם דרך נמליה. עובדה שניה, שאין עליה עוררין, העזתים רחוקים מאוד מאוד מלסבול חרפת רעב. עזה אינה מוכת רעב, אינה ביאפרה ואינה ניז'ר.
עובדה שלישית, ישראל הסכימה לאסוף את המוצרים שעל ספינות המשט ולספקם לעזתים, לאחר בידוק בטחוני לגיטימי. רביעית, אין חולק שהחמאס השולט בעזה מהווה רשות טרור, לא רק מבחינת ישראל שהאידיאולוגיה החמאסית חרטה על דגלה את השמדתה ומזכירה את האידיאולוגיה הנאצית, אלא גם מצד מדינות רבות בעולם ובהן ארה"ב.
חמישית, תשעת הטרוריסטים המדופלמים התורכים נהרגו על ה'מרמרה', רק לאחר שהפעילו נשק חם וקר שסיכן את חיי חיילי צה"ל. וחלקם, כפי שהתברר בדיעבד, היו בכלל בכירים בארגוני טרור שאף ייחלו ל'מות קדושים' של שהידים.
נדבך נוסף
יתירה מזו: היום ברור שהמשט היווה סוג של התגרות מאיימת וחמורה מצידם של בריונים איסלמים ואירופים, לגבי ריבונותה וביטחונה של ישראל. משט ספינות הטרור האיסלאמי-תורכי-ערבי-חמאסי, שאליו נתלוו נוצרים אנרכיסטים, סמולנים רדיקלים ואנטישמים עוכרי ישראל מכל העולם, היה נדבך נוסף במלחמה לחיסול מדינת ישראל.
הקנאים האיסלמיים התורכים ועושי דברם חברי ציר הרשע של הטרור הבינלאומי, ביקשו לקעקע את הלגיטימיות של הקיום הישראלי ולייצר עובדות חדשות: לישות הציונית אין בעצם גבולות ואין ריבונות, ובהיותה אדמת ואקף מוסלמי, נחלת דאר-אל-אסלם (מרחב האסלאם), זכאי כל מוסלמי להגיע אליה – היום דרך משט שיעגון בעזה ומחר דרך משט שיפלוש בכוח הזרוע ועל גלי האהדה האנטישמית הבינלאומית לנמלי עכו, חיפה, יפו ואשדוד. 
לא צריך לחבוש את כובעו של פון קלאוזביץ כדי להבין שהיתה כאן פאשלה חמורה, שבשיאה הפכו לוחמי השייטת לברווזים במיטווח. 
על פי אותו הגיון עקום, מותר לכל מוסלמי ולכל אירופי עושה דברו, להבריח נשק ומחבלים ל'פלשתין הכבושה', ולסייע בקידום 'זכות השיבה', והכל תוך התייחסות למדינת ישראל ולתושביה היהודים כאל מצב צבירה שקוף, בלתי קיימים. אילו ישראל לא הוכיחה ישראל לטרוריסטים מי כאן בעל הבית, וכי לפעמים בעל הבית משתגע, כי אז היינו מוצאים מחר בשערי הארץ מצעד או משט של מיליון מוסלמים הלומי שנאה, כפי שחזה בדמיונו המוטרף מועמר קדאפי.
עקרונות הלסינקי
אבל לא רק עובדות אלה, המצדיקות את הפעולה הישראלית, ברורות כשמש ואינן צריכות חקירה. גם החוק והמסורת הבינלאומיים, כפי שקובצו באמנה הבינלאומית הידועה בשם עקרונות הלסינקי לנייטרליות ימית, מצדיקים את היירוט הישראלי.
עקרונות הלסינקי קובעים (ותודה ליוסי שלף שאיתר אותם ותרגמם מאנגלית), כי "מותר לתקוף אניות סוחר המניפות דגל של מדינה נייטרלית, אם קיימת תשתית סבירה להאמין, שהן נושאות מטען מוברח או שהן פורצות סגר ימי, ועל אף שניתנה להן אזהרה מוקדמת הן מסרבות במתכוון ובבירור להעצר, או במתכוון ובמפורש מתנגדות לביקור עליהן, לחיפוש בהן, לתפיסתן או להסטתן מנתיבן".
עוד קובעים עקרונות הלסינקי (בדילוגים המתבקשים מחמת קוצר המצע) כי "מותר לתקוף אניות סוחר המניפות דגל של מדינה ניטרלית אם הן: (א) נוטלות חלק בפעילות עוינת בשירות האויב; ... (ה) מסייעות בכל דרך אחרת לפעילות צבאית של האויב, כגון על ידי הובלת חומרי אספקה צבאית, ואין הן מאפשרות לכוח התוקף להעביר תחילה את הנוסעים בהן ואת צוותן למקום מבטחים. כל עוד הנסיבות מאפשרות, יש להזהירן, על מנת שתוכלנה לשנות נתיבן, לפרוק מטענן או לנקוט באמצעי זהירות אחרים.
"ביקור וחיפוש: ...יש לאוניות קרב זכות לבקר באניות סוחר נייטרליות ולערוך בהן חיפוש, על מנת לברר מה טיב מטענן ומה יעדו. אם אניה מנסה לחמוק מביקורת כזו או מגלה התנגדות, מותר לנקוט נגדה במידת הצורך בפעולות הנחוצות על מנת לכפות עליה מימוש זכות זו. ענין זה כולל גם זכות להסיט את האניה מנתיבה, אם ביקור וחיפוש במקום המפגש עימה אינם ברי-ביצוע.
"סגר ימי: מניעת תנועה ימית כלשהי או מסוימת, מהגעה אל, או מיציאה, מתוך נמל או מחופי צד עויין, מהווה שיטה לגיטימית של לוחמה ימית. על מנת שיהא בר-תוקף, חייבים להכריז על סגר וכן להודיע עליו לצד העוין ולמדינות ניטרליות, ועליו להיות מיושם באופן יעיל ובלא משוא פנים כלפי אניות של כל המדינות... מותר לעצור וללכוד כלי שייט ניטרליים שיש בסיס להאמין - או שבאופן הגיוני קרוב לוודאי - כי בכוונתם לפרוץ את הסגר. אם ברור כי כלי שייט אלה, לאחר שניתנה להם אזהרה מוקדמת, מתנגדים לתפיסתם, מותר לתקוף אותם".
עיון, אפילו רופף, בעקרונות הלסינקי, יבהיר כי לא נותר כאן מה לחקור.
התיחכום והתחבולנות
ואף על פי כן, אנו בעד בדיקה משפטית. רק ועדה כזו יהא בכוחה להציף מול עיני דעת הקהל העולמית, את צידקת הפעולה הישראלית, לפחות מן ההיבט המשפטי, ואפילו להכשיר מראש פעולות נוספות לירוט הספינות שבדרך.
אך בעוד שהוועדה המשפטית דרושה אך ורק כדי להרגיע את העולם הנסער לשווא מול החוצפה הישראלית, שמממשת את זכויותיה המשפטיות וחובותיה כלפי אזרחיה, וגם כדי לסכל דרישות להקמת ועדת חקירה בינ"ל, הנה הוועדה השניה, הצבאית, חיונית ממש כאוויר לנשימה, להמשך הפעילות הימית המסכלת של ישראל.
אין לנו כמובן חצי מילת ביקורת על לוחמי השייטת, שפעלו בגבורה עילאית ובאיפוק מירבי, אבל יש בלבנו על מתכנני המבצע. לא צריך לחבוש את כובעו של פון קלאוזביץ כדי להבין שהיתה כאן פאשלה חמורה, שבשיאה הפכו לוחמי השייטת לברווזים במיטווח.
לאן נעלמה חכמת המלחמה? איפה התיחכום והתחבולנות? לא צריך להיות גאון צבאי כדי להבין מראש שהקפת ה'מרמרה' בעשרות ספינות מטרידות ומאיימות של חיל הים, היתה מרכזת כלפיהן את תשומת לבם של המחבלים שהיו נאלצים להתפרס על פני כל הסיפון ולאורך כל המעקות, ובכך לפנות לכוחותינו אתר נחיתה נקי ממחבלים. לא צריך להיות אסטרטג כדי להעריך, שמטס סמיך של מסוקים שחגים מעל לספינה, עשוי היה לבלבל את האנארכיסטים, שלבטח לא היו מצליחים לנחש מאיזה מסוק מבין הארמדה המעופפת יגיחו לבסוף הלוחמים.
והעיקר, איך זה שהלוחמים צויידו ברובי צעצוע לירי פיינט-בול ולא ברובי סער אוטומטיים?
שתי ועדות הבדיקה, צאתכן לשלום ובואכן לשלום.