למה להיכנס לפיות של אנשים...
למה להיכנס לפיות של אנשים...

מספרים על משגיח בישיבה שזימן את אחד מהבחורים, תלמיד בישיבה, והוכיח אותו על פניו אודות איזה פרט שלילי שנמצא בהתנהגותו של אותו בחור.

"מעולם לא עשיתי מעשה זה", הגיב הבחור, "לא נכון!" הוא הצהיר בנחרצות! -"מה אתה רוצה" נענה המשגיח; "שבנוסף לכל, זה עוד יהיה נכון?".

מצינו בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, אודות הבושות והבזיונות שעוברת אותה אשה שבעלה מקנא לה בחשד שהתנהגותה לא הייתה ראויה. ונשאלת השאלה; הרי אם נמצא (ע"י בדיקת המים המאררים) שהאשה אכן נקיה מכל עוון – מדוע איפוא הגיעה לה כל מסכת הבזיונות הלזו המחוייבת עפ"י דין והמתוארת בתורה?.

אלא, שזאת יש לדעת, כי אפילו אם אדם בפועל לא חוטא, מצפונו נקי לחלוטין, עדיין צריך הוא להיזהר בכפליים שאופן וסגנון הנהגתו והתנהגותו לא יביאו אפילו לידי חשד בעלמא. ואף אם בפועל מתברר בבית דין של תורה שסתם טפלו עליו עלילה וכל מה שמייחסים לו מנותק מן המציאות - עדיין, לפחות במקרים רבים, יש לטעון כלפיו; האיך לא נזהרת, מדוע התנהגת באופן שכזה המביא לידי חשד. לאור התנהגות לא אחראית שכזו - אך "הרווחת ביושר" את עגמת הנפש שהייתה יכולה בהחלט להימנע עם קצת 'מחשבה תחילה'.

בימים אלה, 'תשעת הימים', ימי הכמיהה לבנין בית הבחירה מהרה ייבנה, שאת חורבנו אנו מבכים מידי שנה בשנה – רבים וטובים מקדישים תקופה זו ללימוד בשופי של 'הלכות בית הבחירה' והתבוננות ב'צורת הבית'.

ובעניין זה, מצינו שאחת הלשכות בבית המקדש הייתה נקראת בשם 'לשכת בית אבטינס' על שם משפחה ששמה היה 'אבטינס', משפחה שהתמחתה בעשיית הבשמים לקטורת.

מספרת הגמרא:

"ועל דבר הזה היו מזכירין אותן לשבח, ולא עוד אלא שלא יצאה אשה מהם ותינוק מהם כשהוא מבושם, וכשנושאין אשה ממקום אחר - הם פוסקים עמה שלא תתבשם לעולם, שלא יהיו ישראל אומרים מפיטום הקטרת הם מתבשמות, לקיים מה שנאמר: 'והייתם נקיים מה' ומישראל'".

* * * * *

ביקרתי במים האחרונים בקהילה היהודית בטורונטו. פגשתי בעסקן חבד"י מוכר, שנהג ברכבו הפרטי "מודל תתנ"ו", מה אומר לכם? 'טארנטה דה לוקס' של ממש. "העסקן הזה מגלגל מליונים למען מוסדותיו" סח לי קרוב משפחה אמין, "אלא, שהוא לא מפרגן לעצמו אפילו רכב הראוי למעמדו, מה גם שאינו מעוניין 'להוציא את העיניים לאנשים'".

הוא שאמרנו: היזהרות והישמרות מ"מראית עין".

נו, ואיך אפשר לכתוב מאמר ללא איזכור, בשולי הדברים לפחות, משהו על כמובן על פרשת 'עמנואל'?....

מי שמצוי בהוואי היהודי-חרדי במדינות הרווחה בחו"ל, מכיר את התופעה; בחתונות חרדיות, מביאים בחשבון שחלק מן הקרואים אינם חרדים, אלא יהודים שהם בבחינת 'תינוקות שנשבו'.

כבר כתבתי, שמבדיקה אישית שאני הקטן עשיתי, הגעתי גם אני למסקנה שאכן ההפרדה בבית הספר בעמנואל, במפורש לא הייתה על בסיס עדתי נטו. אבל איך אמר פעם ראש הממשלה המנוח לוי אשכול? "עם ישראל הוא עם מאד חכם, אבל ביחד עם זה – קצת שכל לא היה מזיק לו...".

טוב, עשיתם בעמנואל הפרדה בין בנות חרדיות לדבר ה' לכאלה שפחות. אבל בשביל מה לעורר דובים? לאיזה מטרה למרוט עצבים? לשם מה, המחיצה הגסה הלזו?

* * * * *

מי שמצוי בהוואי היהודי-חרדי במדינות הרווחה בחו"ל, מכיר את התופעה; בחתונות חרדיות, מביאים בחשבון שחלק מן הקרואים אינם חרדים, אלא יהודים שהם בבחינת 'תינוקות שנשבו'. בשמחות אלה, מקפידים אמנם על מחיצה אטומה בין גברים לנשים – אבל עושים את המחיצה באמצעות ...שיחי פרחים סבוכים יפהפיים וריחניים, והרי לך מחיצה כשרה למהדרין - אטומה לחלוטין, אבל לא מחיצה מעצבנת, או/ו מעוררת דחייה אצל אותם יהודים שלעת עתה עדיין לא בנויים נפשית ולא מבינים את העדינות והטוהר דצניעות וקדושה, במיוחד כשמדובר בשמחות, כמבואר בפוסקים.

כן, מחיצה אטומה, אבל לא כזו האוטמת את הלב.

ונחזור לעמנואל: לשם מה היה צורך בסגנון מחיצה שכזו בין 2 סוגי התלמידות. מחיצה פיזית שיצרה לצערנו גם מחיצה ריגשית שאך יכולה לעורר אצל הזולת הרגשה של השפלה (אפילו אם לא זו הייתה הכוונה). לאין נעלמה היצירתיות, לאן ברח השכל והתיחכום?

לעיתים צריך אולי מחיצה אטומה, אבל אין מצווה שגם הלב יהיה אטום? (התרגום, בקשר לג' שנות ערלה, מתרגם ומבאר: "ערלים" – "אטומים").

* * * * *

יש להפנים, שלא די בכך שאיננו עושים מעשה לא רצוי, יש לשאוף ולהפעיל כוחות נפש ותעצומות לב, וגם "א ביסל שכל" כמו שאמרנו, שדברים לא ייתפרשו אצל הזולת, וכל שכן אצל אלה 'הממתינים לנו בסיבוב' – שלא כראוי.

אף אם אתה, אמנם מתעסק אך ורק למען הציבור ולמען העניין - עם בשמים מפיצי ניחוח, דאג לכך, ואמץ את הנהגת משפחת בית אבטינס מפעילי לשכת הבשמים בבית המקדש, שבני משפחתך והמקורבים אליך "לא יצאו מבושמים". עשה ככל שביכולתך שלא להיכנס לפיות של אנשים. ושבעתיים יש להיזהר בכך באווירה של היום, בהם מככבים כל כך הרבה 'חתולים' שאך ממתינים ל'עכברים' שכאלה...

אנא אחי; לא הרבה, אבל 'קצת שכל'......