הריגול במג'דל שאמס – אנחנו אשמים
הריגול במג'דל שאמס – אנחנו אשמים
פרשת הריגול של תושבים ממג'דל שאמס מזכירה שוב את הכשל של השלטון הישראלי לדורותיו מול הדרוזים ברמת הגולן. ישראל משדרת לדרוזים לאורך שנים שרמת הגולן היא "קלף מיקוח" ואין לנו כוונת ריבונות אמיתית על המקום. כל מי שמכיר את התרבות הדרוזית יודע שלדרוזים אין יומרה לשלוט, והם מתיישרים עם מי שנראה בעיניהם "בעל הבית", בעתיד הנראה לעיין. כאשר השלטון לא מציג יומרה לבעלות על המקום לא ניתן לצפות שהמקומיים יתיישרו עם השלטון, ואז הדרך סלולה לפרשיות ריגול חמורות ונסיונות הזדהות עם מי שכן יש לו יומרות שלטוניות על המקום - הסורים.



חוק רמת הגולן הגיע מאוחר מדי ולא לווה באמירות מדיניות ברורות. הוא היה מס שפתיים כדי לכפר על ויתורים טריטוריאליים במקומות אחרים, ולא לווה בשינוי תפישה כולל. לכן הוא לא גרם לשינוי המיוחל אצל הדרוזים בגולן. מעולם לא הייתה תוכנית כוללת לחידוש ההתיישבות בגולן. ההתיישבות בגולן הייתה ונשארה נקודתית, ולא נבנתה בצורה אסטרטגית כוללת.



הדרוזים בגולן ובכלל הם אינם שונאים אותנו, הם פשוט אוהבים את עצמם. הם יודעים שכאשר הסורים יחזרו לרמת הגולן הם יבואו איתם חשבון על תקופת שלטון ישראל. הדרוזים ברמה דואגים גם לאחים שלהם שנמצאים בסוריה.



כדאי לזכור, שסגירת חשבון אצל הסורים אינה דומה לעימות פוליטי במדינה דמוקרטית, והמבין יבין. הדרוזים יודעים זאת ועושים את המתמטיקה הפשוטה. זה התחיל בהבעת הזדהות סמלית ב"גבעת הצעקות", עבר ל"איחוד משפחות" באמצעות חתונות משני צידי הגבול, והגיע בימים אלו לכדי פרשת ריגול חמורה ותכנון חטיפה של טייס סורי שערק מסוריה לישראל.

הדרוזים בגולן ובכלל הם אינם שונאים אותנו, הם פשוט אוהבים את עצמם. הם יודעים שכאשר הסורים יחזרו לרמת הגולן הם יבואו איתם חשבון על תקופת שלטון ישראל.





כיום המעשים האלו נמצאים בסוג של שוליים. מי שמסתובב ביישובי הדרוזים ברמה לא מזהה עוינות אמיתית. אם כיום הישראלים יכולים לנוע ביישובי הדרוזים בחופשיות, מצב זה לא מובטח לאורך זמן ללא שינוי במדיניות. חייבים לעצור את התהליך המסוכן הזה, שאם לא כן, נגיע גם למצב של פיגועים מצד דרוזים כנגד יישובים ומטיילים יהודים ברמת הגולן. שלב זה כבר ילווה בהזדהות רגשית עמוקה של הדרוזים עם הסורים, ויהיה קשה לתיקון באופן משמעותי, כמעט כמו מו"מ להסכם שלום עם מדינה עוינת.



במשך שנים ישראל דיברה על דרום לבנון כרצועת הביטחון של מדינת ישראל. הברית בין ישראל לתושבי דרום לבנון הייתה נראית אמתית ויצוקה. הנסיגה של צה"ל נראתה יותר כבריחה ולא עשתה שירות טוב לתדמיתנו בסביבה. גם הדרוזים יודעים להבחין בין אינטרס זמני, לבין מטרה לטווח ארוך. בצדק הם אינם מוכנים למכור את עתידם לטובת אינטרס רגעי שעליו הם עלולים לשלם מחיר גבוה. הם אינם מוכנים לשלם את מחיר הגמגום הישראלי ולשלם את המחיר ששילמו אנשי צד"ל. מה גם, שבישראל יקבלו את התנהלותם בהבנה מלווה בקריצת עין, שהרי אנחנו בעצמנו לא ממש יודעים מה אנחנו רוצים.



מי שמדבר על פתרונות החכרה של הרמה למשך עשרות שנים במסגרת הסדר שלום עתידי, משדר מסר של הודאה שהמקום אינו שלו. כך לא ניתן להחזיר את הדרוזים לאהדה הטבעית שלהם לצד הישראלי הצודק. כדאי שנזכור איך הגיעה רמת הגולן לידי ישראל, ולא נשכח את הממצאים הארכיאולוגיים (גמלא, קצרין, שרידי בתי כנסת, בתי מדרש, מקוואות ועדויות נוספות) המעידים על היסטוריה יהודית מפוארת ברמת הגולן. כאשר מצרפים לכך את המשמעות הביטחונית – אסטרטגית, המסקנה צריכה להיות ברורה. מי שמגיע למסקנה אחרת זו זכותו, אך המחיר צריך להיות ברור גם לו. (לבלוג של אהרון ויזנר)