"מה שלומך", שואל אדון ישראלי א' את החבר ישראלי ב', "מה איכפת לך?" מגיב האחרון, "מה, אתה רופא?". ישראלי א' לא התבלבל, והשיב על אתר: "כן, צדקת, אני רופא ..ווטרינר".
האמת לומר, כי שני 'הישראלים' המצויים הללו אך קראו איש מחשבות רעהו. לישראלי א' נוגע מה שלומו של ישראלי ב' פחות מהשלג שהיה ברחבי הארץ לפני 60 שנה. ההתעניינות שלו וה"מה שלומך" שלו היא אפילו בקושי מן השפה ולחוץ, ואי לכך תגובתו של השני גם היא הייתה ברוח זו, וכמי שאומר: "תפסיק לבלבל את המוח"...
להבדיל, בימים עברו, ואולי גם כיום לא פסו אמונים מבני אדם, כששאלו יהודי "מה שלומך", התכוונו באמת ובכנות לדעת מה שלומו, ולא היה זה סוג של How are you אמריקאי שחוק ונבוב. ה"שלום עליכם" לאורח או לבעל בית שחזר לבית המדרש מן ה'דאצ'ה' בדאוואס - היה לבבי ואמיתי.
אגב זאת, סח לי פעם איזה 'רבי יהודי' ושאל, מדוע באמצע 'קידוש לבנה אומרים "שלום עליכם – עליכם השלום"? הוא מותיב לה והוא מפרק לה: "ללמדך, שלומר 'שלום עליכם' ליהודי, בכל עת ובכל מצב - זהו עניין טוב וחיובי"...
* * * * *
"נוהגין כשכותב אדם לחבירו אגרת שלומים מן ר"ח אלול עד יום הכפורים, רומז לו בתחילתו או בסופו שהוא מעתיר עליו שיזכה בימי 
סח לי פעם איזה 'רבי יהודי' ושאל, מדוע באמצע 'קידוש לבנה אומרים "שלום עליכם – עליכם השלום"? הוא מותיב לה והוא מפרק לה: "ללמדך, שלומר 'שלום עליכם' ליהודי, בכל עת ובכל מצב - זהו עניין טוב וחיובי"...
הדין הבאים לטובה להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים" - כך כתב בספר 'מטה אפרים'. ברם לפני זה, הגיע העת לחנך את בני דורנו, ובעיקר את הדור הצעיר יותר - למילה העתיקה והמיתולוגית - "שלום". איברא, הזויי השמאל שבקצה המחנה הפכו את התיבות "שלום, "פעילי שלום" - למושג שהוא בבחינת 'מוקצה מחמת מיאוס', אבל עדיין בקרב שלומי אמוני ישראל 'שלום' הוא לא רק דבר מקודש, אלא יש אומרים שהוא אפילו שם ה', וכפי שמסופר על מורנו הבעש"ט הקדוש עוד קודם התגלותו שהיה שואל יהודים בשלומם וכל זה כדי לזכותם בעניית 'ברוך ה'". וכן מצינו בספרי הנביאים והקדמונים את החביבות דקדושה שהייתה למילה "שלום";
"ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום", "ר' מתיא בן חרש אומר: הוי מקדים בשלום כל אדם ", "אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נוכרי בשוק"
א"ר חלבו א"ר הונא כל שיודע בחבירו שהוא רגיל ליתן לו שלום, יקדים לו שלום, שנאמר בקש שלום ורדפהו. ואם נתן לו ולא החזיר, נקרא גזלן".
* * * * *
בספרי המנהגים מובא, כי האדם המתעטש יאמר לאחר העיטוש "לישועתך קיויתי ה'. החתם סופר, כמדומני, איננו נוטה לאמץ את המנהג הזה, וטעמו עימו; כי אם האדם יתרגל אינסטינקטיבית לומר אחרי כל 'אפצ'י' "לישועתך קויתי ה'" – הוא עלול בלא משים לפלוט זאת גם במקומות לא נקיים, האסורים לפי ההלכה באזכרת שם ה'.
ומכאן אולי סנגוריא לצעירי דורנו, החוששים לומר את המילה שלום, ובמריים ממירים אותה ב"היי" וביי", - מן הסתם מתוך 'חשש', שמא יכשלו באמירת המילה הקדושה 'שלום' בבית המרחץ ובדומה לו, או שמא תיפלט להם, רחמנא ליצלן המילה 'שלום'ק בתשעה באב... אלה, כנראה גם נזהרים מלשוח בדברי תורה במהלך כל השנה, וזאת עקב החשש שעלולים הם להיכשל בלימוד תורה בתשעה באב...
* * * * *
הזכרנו את דברי המטה אפרים' אודות המנהג של כתיבת "כתיבה וחתימה טובה" בימים הקדושים האלה. ה'אלף למטה' מעיר אגב זה על דברי ה'מטה אפרים' ומביא "שלא לכתוב תיבת 'שלום' באיגרות, רק נקודה על הוא"ו...דהוא אחד מן שמות הקודש"
וכך גם מביא הרמ"א (ביורה דעה סימן רע"ו סעיף "יג).
אמנם ב'פתחי תשובה' שם כתב: "דרובא דעלמא אין נזהרים כו'".
ועיין בתשובות הרידב"ז (מסלוצק-צפת) שכתב; "דמה שיש ליזהר היינו בזמן שאילת שלום -דבאותה שעה מתכוון לתת שלום לחבירו מאת בעל השלום, כמו שאמר בועז לקוצרים 'ה' עמכם', אבל אם בא לכתוב שיש שלום בעולם או בין פלוני לפלוני וכיוצא בזה שהוא סיפור דברים - אין צריך ליזהר, שהרי אינו מכוון לשם, ולא חייל עליה קדושה, ולהכי מותר לכתוב מלת אמת"
* * * * *
דורנו הוא הרי דור של 'חומרות' ('חומרות' כתבתי, ולא 'חמורים'), ועקב זהירות יתירה כנראה לא להזכיר סתם כך את שמו של הקב"ה הנקרא 'שלום', וגם סביר להניח שהם מכירים את תשובת הרידב"ז הנ"ל שברכת 'שלום' עניינה עידוד למניעת מחלוקת, ואיך אפשר על סמך איזה 'סברא' של הרידב"ז להיפטר בכזו קלות מ'מצווה רבה' של אקשן ומחלוקת, (ועוד, שעקב זה, יישארו קירות 'מאה שערים' חשופים מה'ליילאכער'-הסדינים, ויוותרו בבושתם ערומים, ופחי האשפה ימשיכו למלא יעודם המקורי)– חוששים אותם בני תשחורת מהמילה 'שלום', ואדרבה הרי נצטווינו לרדוף את השלום עד חורמה (והדא הוא דכתיב "בקש שלום ורדפהו") - ואז בא התחליף הגואל, ובתחילת שיחה או 'אגרת שלומים' כותבים "הי", ובסיומו של המכתב או הבירבור הטלפוני מסיימים ב"ביי". וכבר אמרו הני בדחני כי אלה מתכוונים במילה "הי" לראשי תיבותיה שהם "ה' י'שמרנו", ישמרנו ממה? מ"הביי" שהם ראשי תיבות "ב'רוך יי'"....
* * * * *
בכל מקרה, ונחזור לאווירת הרצינית המתחייבת בחודש אלול - הגיעה העת לחנך את צעירי הצאן כבר בחדרים ובישיבות, וכן את הבנות במסגרות החינוך שלהן, שצריכה להיות "כתיבה וחתימה טובה" – הכתיבה והביטויים צריכים להיות - טובים, בלשונו, בסגנונו ובשפתו של יעקב אבינו – ישראל סבא אשר שם ה' שגור בפיהו: לא 'בי" לא "היי" ולא 'שמיי', אלא - "כתיבה וחתימה טובה" כפי שמורגל ושגור בלשונם ובספרן של צדיקים מדורי דורות.
ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, שנזכה אכן כולנו יחד בימי הרחמים והסליחות להכיתב ולהיחתם בספרן של צדיקים לאלתר לחיים, ולשנה טובה ומתוקה!