מי שהאזין לפרשנים בתקשורת האלקטרונית בשבועות האחרונים, וקרא את דבריהם בתקשורת הכתובה, יכול היה לקבל דוגמה מצויינת לעומק חוסר ההבנה המדיני של כל בכירי פרשנינו בניתוחים המעוותים שלהם. כי כולם, ללא יוצא מהכלל, מבן כספית ועד ירון דקל, שאלו את השאלות הכי לא נכונות, וענו את התשובות הכי לא נכונות.
כולם שאלו בניסיון להבין את סיכויי השגת ההסכם עם הפלשתינים: האם נתניהו חצה את הרוביקון? האם נתניהו עבר מהפך אידיאולוגי? האם הוא עבר מהפך מנטלי? האם הוא ישרוד פוליטית במהלכים המדיניים שלו?
סליחה, מכובדי הפרשנים. אתם פשוט לא בעניינים. כי השאלה האמיתית בניסיון להבין את סיכויי ההסדר היא זו: האם אבו-מאזן חצה את הרוביקון? האם אבו-מאזן עבר מהפך אידיאולוגי? האם הוא עבר מהפך מנטלי? האם הוא ישרוד פוליטית במהלכים המדיניים שלו?
כשתתנו את התשובות האמיתיות לשאלות הללו, תוכלו לדעת מהם באמת סיכויי הסכם הקבע.
כדי לתת את התשובות האמיתיות, אני ממליץ שתעקבו אחרי ההצהרות הפומביות של אבו-מאזן רק בחודש האחרון. (התרגומים – באדיבות מכון המחקר "ממרי"). כי בשונה מראש ממשלת ישראל, שהצהיר על נכונות לויתורים כואבים, נקט אבו-מאזן בעמדות נוקשות. בעיתון אל-איאם ב-6 בספטמבר צוטט אבו-מאזן כאומר: "לא נוותר על עקרונות. מאז כינוס 'המדינה הפלסטינית' של המל"פ באלג'יריה בשנת 1988 שבו הכרנו בהחלטות 242 ו-338 ועד היום - היכן הויתורים על עקרונות? אנו אומרים: גבולות 1967, ירושלים
לעולם לא אוותר על שום עיקרון. אם יבקשו ממני ויתורים על זכות הפליטים (השיבה) ועל (גבולות) 1967, אסע ולא אקבל על עצמי לחתום אפילו על ויתור אחד
בירתנו וזכות הפליטים לפי החלטות האו"ם ובייחוד 194 וגם המים הם זכות לפי החוק הבין-לאומי. מלה אחת מתוך כתבינו לא שונתה מאז ועד היום. זה לא קרה ולא יקרה".
יו"ר מחלקת המו"מ של אש"פ, סאיב עריקאת, טען ב-4 בספטמבר, בראיון לסוכנות הידיעות הפלשתינית 'מעאן', כי האשמות האופוזיציה את הרש"פ בוויתורים הן חסרות בסיס: "אבו עמאר (יאסר ערפאת) יכול היה לחתום על הסכם ויתור מהיום הראשון ואז לא היה נרצח (ולא היו עושים לו) עוול. גם אבו מאזן יכול היה לקבל את שהוצע לו לאחר ועידת אנאפוליס - 100% מן השטח - אך גילינו ונגלה עמדה קשוחה, כך שמזרח ירושלים תהיה בירת המדינה הפלסטינית, בעיית הפליטים תיפתר לפי החלטה 194, המדינה הפלסטינית תהיה בגבולות 1967 ואנו צריכים לקבל 46 ק"מ שטח הפקר, 37 ק"מ של גבול בים המלח ומעבר בטוח בין עזה לבין הגדמ"ע".
בנושא הפליטים אמר אבו-מאזן באותה שיחה עם אל-איאם: "לעולם לא אוותר על שום עיקרון. אם יבקשו ממני ויתורים על זכות הפליטים (השיבה) ועל (גבולות) 1967, אסע ולא אקבל על עצמי לחתום אפילו על ויתור אחד". בראיון אחר לעיתון הכווייתי אל-ראי ב-7 בספטמבר הבהיר אבו-מאזן: "כל לחץ עלי לוותר בנושאי הגבולות, הפליטים או הנושאים המהותיים האחרים יוביל לכך שאשא את מזוודתי ואסע".
אבו-מאזן הוסיף בשיחה עם אל-איאם כי "אם ממשלת ישראל תאריך את החלטת הקפאת הבנייה בהתנחלויות, נמשיך במו"מ, אך אם היא לא תאריך אותה, נצא מן המו"מ. דברים אלה נאמרו ברורות לנשיא אובמה, לשרת החוץ קלינטון וגם בשיחה ביני לבין נתניהו. אמרתי לו: 'אתה צריך לדעת שאם לא תמשיכו את הקפאת הבנייה בהתנחלויות נצא מן המו"מ הזה'. אנו ממתינים ואינני סבור שיש לנו מה להפסיד. ההיגיון שלנו הוא שאנו ממשיכים במו"מ, דבקים בעקרונות ומגלים עמידה איתנה".
בהתייחסותו של אבו-מאזן לנאומו של נתניהו במשרד החוץ האמריקני, שבו דיבר על ההכרה בישראל כמדינת הלאום היהודית, אמר בראיון עם סוכנות הידיעות הפלשתינית 'מעאן': "דבר זה אילץ אותי לחרוג מן הטקסט בנאומי ולהגיב, משום שהנושא הזה כבר עבר זמנו והסתיים כאשר הייתה הכרה הדדית בין המנוח יאסר ערפאת לבין יצחק רבין - מה שאנו מכנים ההכרה ההדדית. יאסר ערפאת אמר 'אנו מכירים בזכותה של ישראל להתקיים בביטחון וביציבות', ורבין השיב שהוא מכיר באש"פ כנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני ועל בסיס זה הוא ינהל עמו מו"מ... איננו מדברים על מדינה יהודית, אלא על מדינת ישראל.
מטבע הדברים אנו יודעים מהי המטרה מאחורי העלאת עניינים כאלה ולכן אנחנו עוצרים זאת כפי שעשינו בעבר לא פעם, בייחוד בפגישתי עם הקהילה היהודית הקיצונית בארה"ב התומכת ברורות בעמדות ישראל, ועלו הצעות כאלה הקשורות במדינה היהודית. השבנו להם שאין זה ענייננו, איננו מדברים על כך ואל תצפו מאיתנו להשיב. אתם חופשיים לקרוא לעצמכם כרצונכם, אך לא תוכלו לקבל מאיתנו הסכמה לכך. התוצאה הייתה שלפחות הם קיבלו את הרעיון הזה ולא שבו להעלותו, לכן כאשר נתניהו העלה את הנושא השבתי לו מייד שיש הכרה הדדית שנחתמה ב-9 בספטמבר 1993".
בראיון אחר הסביר אבו-מאזן: "אם נתניהו רוצה לדבר על מדינה יהודית זהו עניינו. אנחנו לא נכיר בכך לחלוטין. כל זה פירושו סגירת השערים בפני שיבת הפליטים הפלסטינים... בין העניינים הבולטים ביותר שרוצה נתניהו להשיג באמצעות ההכרה בישראל כמדינת הלאום היהודית הוא שערביי 1948 יהיו לא חוקיים במדינת ישראל. אנו דוחים זאת ובלתי אפשרי שנסכים לכך. אם ישאל אותנו מישהו האם נסכים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, לא נכיר. אנו מכירים במדינת ישראל בלבד, אותה הכרה שהייתה בשנת 1993 ואין לנו מה להוסיף".
גם על סדר הנושאים אין עדיין הסכמה. אבו-מאזן הבהיר באותו ראיון לאל-איאם: "בפגישות הדו-צדדיות התמקדתי בכך שאם אנו רוצים להיכנס למו"מ, עלינו להתחיל בגבולות ואחר כך בביטחון. הגבולות הוא מה שמעניין אותנו בעיקר ואילו אותם מעניין הביטחון. אשר לגבולות עלינו להסכים על גבולות 1967 ולסמנם. כאשר יוסכם עליהם והם יסומנו, פירושו של דבר שנמצא פיתרון גם בנושאי ירושלים, המים וההתנחלויות. יישארו נושאים אחרים ובהם הפליטים שיידונו בשלב השני. דיברנו בפירוט על כך ששני נושאים אלו הם הבסיס למו"מ בחודש הזה".