יושב ראש הכנסת ח"כ רובי ריבלין, שועל פוליטי ותיק, הגדיר פעם את מעמדה החריג של ש"ס בפוליטיקה הישראלית: "בישראל יש קואליציה ויש אופוזיציה ויש ש"ס". לאמור: ש"ס, אולי בניגוד לכל מפלגה פוליטית אחרת, אוהבת לקבל ביום הבחירות את הקולות ממצביעיה, אבל לשכוח מהם במשך כל הקדנציה. בהצבעות קריטיות לא מעטות לאורך הקריירה שלה, הצביעה נגד מצביעיה, וזה כלל לא הזיק לה. מצביעיה המשיכו ללכת שולל אחר התחייבויותיה הרשומות על הקרח, גם כשההתחייבויות הקודמות פרחו ונעלמו.
זה קרה בעבר וזה קורה גם הפעם. ש"ס, בהחלטתה (על פי הודעתה) להימנע מהצבעה בעת הדיון בקבינט בהצעה לחידוש ההקפאה ל-3 חודשים נוספים, מעניקה את הרוב הדרוש לנתניהו להעביר את ההחלטה. [בינתיים נתניהו, כמו גם ש"ס, מתנים פעילותם בתנאים מסויימים, ובשל כך טרם עלה הנושא על שולחן הקבינט, אך זו כבר אופרה אחרת, והתייחסותנו היא לעצם הנכונות של ש"ס להימנע בהצבעה בקבינט בעניין חידוש ההקפאה, וזאת כדי לספק את הרוב הדרוש לנתניהו].
בשנים האחרונות הציבה ש"ס עצמה כאלטרנטיבה למפלגות הציונות הדתית. ואכן, לא מעט מקרב מאוכזבי המפד"ל במיגזר הציוני דתי, מצאו בה חלופה הולמת למפלגתם וראו בה מפלגה שיש בה הכל - גם דתית, גם ציונית, גם ימנית. אנחנו מפלגת הציונות הדתית האמיתית, נהג אלי ישי להציג את מפלגתו במיפגשים עם ציבור ציוני דתי ובתיקשורת הדתית. וכך הצטמקה לה סיעת הבית היהודי-מפד"ל החדשה, לכדי שלושה ח"כים בלבד, בעוד שהסיעה האחות האיחוד הלאומי, צברה רק 2-3 ח"כים המזוהים עם מיגזר הציונות הדתית. 
כשמגיעים לענייני הליבה האמיתית בסיכסוך באזורנו, חוזרת ש"ס לסורה. מאז עלה על הפרק באוקטובר-נובמבר 2009 נושא ההקפאה הראשונה, לעשרה חודשים, חשפה ש"ס את פרצופה האמיתי, כמי שהולכת עם ומרגישה בלי
נשף המסיכות הזה, הגיע לשיאו במערכת הבחירות האחרונה, לפני שנה וחצי. ש"ס התאמצה מאוד לקושש קולות במיגזר הציוני דתי. בין היתר פירסמה בעיתונים הדתיים מודעת בחירות רשמית תחת הסיסמה: "הכוח לקיים, ש"ס", ובה התחייבה: "תנועת ש"ס תפעל בכל הכוח לחידוש תנופת ההתיישבות והבניה בכל רחבי יו"ש והסדרתם החוקית של המאחזים. כולי תקווה להמשך שיתוף הפעולה בין ש"ס לכלל הציבור הדתי לאומי, על מנת להרבות כבוד שמיים. בברכה, אלי ישי, שר התמ"ת". (שבועון הימין 'בשבע', 18.12.08).
לרכישת אהדת הציבור הלאומי דתי פיתתה ש"ס את מי שהיה ח"כ ותיק (וסגן שר גם) מטעם המפד"ל יגאל ביבי, לערוק לש"ס תמורת טובת הנאה בדמות ייצוג ש"ס במוסדות ההסתדרות הציונית. יו"ר ש"ס אלי ישי ידע שהוא לא מבזבז זמנו לריק כשפעל לשכנע את הציבור הדתי-לאומי כי "ש"ס היא המפד"ל האמיתית".
הכתם השחור
ש"ס אמנם נאלצה להתאמץ כדי למחוק את הכתם השחור שדבק בה, כשתמכה בעקיפין בהסכם אוסלו הנואל. בהימנעותה הנפשעת מהצבעה, אושרר ההסכם הקטלני, שבעטיו נרצחו למעלה מאלף ישראלים, ובהם לא מעט ממצביעי ש"ס. אבל אז הונהגה ש"ס בידי אריה דרעי, יונה מדינית, וגם טענה להגנתה כי נשענה על המלצתם של 'מומחים צבאיים' (שהוכיחו בעצם תמיכתם באוסלו את אפסותם, אבל למרות זאת אינם חדלים מאז להשיא לנו שוב ושוב עצות אחיתופל). מאז חילופי הגברי בצמרת ש"ס התאמץ היו"ר החדש אלי ישי להוכיח כי ש"ס כבר איננה מפלגת שמאל, וכי היפנתה עורף לעברה האפל. עובדה, כך נהג לומר, שש"ס הצביעה נגד ההתנתקות.
לאחר הבחירות של פברואר 2009, שבהן הפכה ש"ס בזכות 11 המנדטים שלה ללשון המאזניים בקבינט ובממשלה), המשיך ישי לפעול למען שימור מצביעי הציבור הכתום, ואימץ לעצמו עמדות מפד"ליות טיפוסיות: המערכה כנגד הותרתם בישראל של 400 משפחות העבריינים (שמכבסת המלים של התיקשורת הישראלית הפכה אותם לסתם 'עובדים זרים' ומשכיחה מהציבור שמדובר בעבריינים); נלחם נגד איומי המינהל האזרחי ביו"ש להרוס את ביהכ"נ בלב שכונת אלנתן במעלה שומרון; נאבק נגד שר הבטחון לסיכול הסנקציות כנגד 'בית השלום' בחברון; ועוד.
אבל כשמגיעים לענייני הליבה האמיתית בסיכסוך באזורנו, חוזרת ש"ס לסורה. מאז עלה על הפרק באוקטובר-נובמבר 2009 נושא ההקפאה הראשונה, לעשרה חודשים, חשפה ש"ס את פרצופה האמיתי, כמי שהולכת עם ומרגישה בלי, וגם להיפך: כמפלגה שבהתנהגותה הפוליטית מחזקת את ידי תומכי הקפאת הבניה, אך מתנגדת להקפאה כל עוד בדיבורי גבוהה-גבוהה עסקינן. ממש כמו בימי אוסלו העליזים וחסרי האחריות.
תזכורת: בישיבת הקבינט שדן בהקפאה, ב-25 בנובמבר 2009, היה השר עוזי לנדאו למתנגד היחיד שהצביע נגד ההקפאה. איפה היו שני שרי ש"ס חברי הקבינט, אלי ישי ואריאל אטיאס, בעת ההצבעה? – ניחשתם נכון. הם הצביעו ברגליים ונעדרו מהדיון. אבל ש"ס לא היתה פראיירית: היא זכתה באתנן פוליטי, בדמות צירופו של אלי ישי לקבוצת שרי השביעיה. כבוד גדול.
כמה פשוט הפטנט הזה. להיות נגד אבל להיעלם מההצבעה ברגע הקריטי, ואפילו לקבל שלמונים בגין בריחתם מהכרעה. כמה נואל: להחזיק במקל בשני הקצוות. מצד אחד להצהיר אז, ב-2009, מפי יו"ר ש"ס, אלי ישי, לאחר ההתחמקות מההכרעה, כי "ש"ס לא תוכל להסכים להקפאת בנייה, ולוּ ליום אחד. זה לא מחזק אף אחד בראשות הפלשתינית, אלא יוצר מצג של חולשה בישראל"; ומצד שני לחייך כל הדרך אל הבנק.
אבל בעוד שאלי ישי לפחות עשה השבוע מאמצים תיאטרליים כדי להציג מצג שווא של זיקה לאידיאולוגיה של ציבור הציוני-דתי, ואף טרח להיפגש השבוע עם הרב יעקב שפירא ראש ישיבת מרכז הרב, ועם קבוצת רבנים מן הציונות הדתית, בא עמיתו אריאל אטיאס, והניח את האמת המרה על השולחן: ש"ס לא באמת סופרת את מצביעיה הכתומים! כך בפירוש אמר אריאל אטיאס בראיון רדיו עימו ('הבוקר הזה', רשת ב', 16.11.10): "אני לא יודע מהי המחוייבות של ש"ס אליהם (הכוונה לפעילים בימין אשר הפגינו השבוע מול ביתו של אלי ישי). בכלל לא מדובר באנשים שש"ס התחייבה בפניהם משהו". הבנתם את זה, מצביעי ש"ס במחנה הציונות הדתית? הבנתם שש"ס אינה חייבת לכם דבר?
חרדים למען יו"ש
לעומת זאת נעים להיווכח, שדווקא במחנה החרדי האשכנזי נולד תקדים מרנין: אלפי בחורים ליטאים, ממיטב הישיבות הליטאיות, חתמו על עצומה נגד ההקפאה, ביוזמת אירגון חדש שקם באחרונה מקרב 'מתנחלי' הישובים החרדיים ביו"ש, ושמו – חלמ"יש: חרדים למען יהודה ושומרון.
אתר 'ככר השבת' מצטט את מרדכי לאד, מראשי חלמי"ש, שאמר: "אנחנו רואים בחומרה את הכוונה להקפיא את הבנייה ליהודים בלבד ביהודה ושומרון. המשך הבנייה הוא אינטרס חיוני של הציבור החרדי. הקפאת הבנייה מנציחה את מצוקת הדיור החריפה שהתחילה בגלל הבנייה המועטת ביהודה ושומרון".
יוזְמת העצומה באה לעולם לאחר בפרט לאחר שנציגי הפלג החרדי ביהדות התורה, סיעת 'דגל התורה', התנגדו להקמת שדולה חרדית בכנסת כנגד ההקפאה. אנשי דגל התורה אמורים לייצג את האינטרסים של המצביעים מן המחנה הליטאי ביהדות החרדית, אך לטענת חותמי העצומה, אינם עומדים במשימה זו. על רקע זה קוראים חותמי העצומה לשליחיהם בכנסת "להתנגד בתוקף לתוכניות ההקפאה של נתניהו, לאור מצוקת הדור האופפת את הציבור החרדי".
ראשי חלמי"ש גילו לאתר 'ככר השבת' כיצד חדרו לישיבות הליטאיות, מעוזיה של דגל התורה: "ביקרנו בשקט בישיבות היוקרתיות ביותר בציבור החרדי. במהלך ביקורי הבית הגענו לישיבת חברון בגבעת מרדכי והתקבלנו בהתלהבות רבה על-ידי בחורי הישיבה שחתמו על העצומה. מצוקת הדיור כל-כך החריפה, שאין כבר ממון (אפילו) לשכור מחסן תת-קרקעי ולכן חיים אצל ההורים או אצל ה'שְוֶוער', דבר שמקשה משמעותית. ההחתמה נערכה בשרשרת בשיטת חבר מביא חבר. רכזי חלמי"ש נפרשו ברוב הישיבות והחתימו נגד הקפאת הבנייה. אלפי אברכים ובחורי ישיבות חתמו עם שמם המלא ותעודת זהות".
אמור מעתה: ש"ס – אַאוּט; חלמי"ש – אִין.
הכותב הוא מחבר הספר "ש"ס – הרוח והכוח" (הוצ' 'אלפא תקשורת', 1998)