הסכסוך הישראלי-ערבי מוצג לעתים כסכסוך אזורי, ולעתים כמאבק של 2 עמים על אותה ארץ. ככל הנראה אין לסכסוך פתרון, לפחות לא "עכשיו" ובוודאי לא באמצעות מצעד האיוולת והכזב של "פתרון שתי המדינות" בארץ ישראל המערבית. האם השלום מצריך התאבדות? לא. רוב העם כבר התעשת והתפכח, אמר לא לתהליך ההתאבדותי ובחר ראש ממשלה שהבטיח לשנות כיוון. האם הכיוון השתנה? לא, כי הנווט נשאר בתפקידו. האם להתייאש? לא. צריך להחליף גם נווט וגם כיוון. עם פרס ועם אוסלו ועם ברק אין תקווה. כבר היה ראש ממשלה שהבטיח "אני אנווט" והובל על-ידי פרס כצאן לאוסלו.

השמאל תובע כל השנים חלוקה - 2 מדינות ל-2 עמים – אבל מתכוון לחלוקת ארץ ישראל המערבית בלבד. גם כשהוא מפריח את הסיסמא הדמגוגית "הפרדה" הוא מתכוון לכך. "הימין" מדבר על ארץ ישראל השלמה, אבל גם הוא מתכוון רק לחלקה המערבי. גם כשהוא מציע פתרון הוא מתייחס ליש"ע בלבד, ובכך מנציח את ההבחנה בין 2 סוגי יהודים ובין 2 סוגי ערבים ממערב לירדן. אלה ואלה שוכחים כי הפשרה הטריטוריאלית היחידה האפשרית בארץ ישראל השלמה באמת כבר בוצעה – 2 מדינות ל-2 עמים – באמצעות הסכם השלום עם ירדן. מה שנותר הוא להמתין שהמציאות הדמוגרפית בגדה המזרחית תעשה את שלה, והרוב הפלשתינאי המכריע שם יגיע לשלטון במדינתו ובבירתו, רבת-עמון.

השמאל הקיצוני, מוקיע כגזעני את הפתרון המוצע על-ידי הימין הקיצוני למצב הביטחוני: טרנספר של ערביי ארץ ישראל המערבית,

הגדה המערבית של הירדן, והכוונה אינה ליש"ע בלבד אלא לארץ ישראל המערבית כולה, היא יחידה גיאו-פוליטית אחת: היא אינה ניתנת לחלוקה/הפרדה, והיא צרה מלהכיל 2 מדינות

 בבחינת "אין ערבים, אין פיגועים". בלהט "מוסריותו" הוא מציע פתרון טרנספריסטי משלו לאותו מצב: טרנספר של יהודים מבתיהם בגלל יהדותם, בבחינת "לפנות את ההתנחלויות, להביא את השלום". האם פתרון באמצעות טרנספר של אוכלוסייה אחת בגלל מוצאה הלאומי-אתני הוא גזעני ופסול, ואילו טרנספר של אוכלוסייה אחרת הוא פתרון מדיני לביטחון מדינת ישראל ולשלומה? לאלוהים, ל"אנשי הרוח" של השמאל וליועץ המשפטי לממשלה פתרונים.

הגדה המערבית של הירדן, והכוונה אינה ליש"ע בלבד אלא לארץ ישראל המערבית כולה, היא יחידה גיאו-פוליטית אחת: היא אינה ניתנת לחלוקה/הפרדה, והיא צרה מלהכיל 2 מדינות. ויתור כואב על 78% מארץ ישראל השלמה באמת הוא בסיס הוגן ונדיב לפתרון אזורי: איחוד העם הפלשתינאי ומימוש זכות השיבה שלו בגדה המזרחית של הירדן, תמורת מימוש זכות השיבה של היהודים לכל 22% הנותרים, אלה שבגדה המערבית, משני צדי "הקו הירוק", מהים עד הירדן.

ומה על ערביי ארץ ישראל המערבית, מ-2 צדי קו זה? אלה שאינם מחזיקים באזרחות ישראלית יהיו אזרחי המדינה הפלשתינאית שממזרח לירדן, יצביעו לפרלמנט ברבת-עמון, ויוכלו להישאר במקומות מושבם הנוכחיים, ובלבד שיימנעו מטרור. אלה המחזיקים באזרחות ישראלית יהיו אזרחי המדינה היהודית שממערב לירדן עד יום מותם, אלא אם כן יבחרו באזרחות הפלשתינאית. אלה שייוולדו להם ממועד שייקבע והלאה יהיו אזרחי המדינה הפלשתינאית שבגדה המזרחית.

האם ההצעה מוסרית? כן! היא מאפשרת הימנעות מטרנספר כוחני של יהודים או של ערבים, ומאפשרת לכל מי שנמנע מאלימות להישאר בביתו.

האם ההצעה מעשית? כן! היא מאפשרת פשרה טריטוריאלית ו-2 מדינות ל-2 עמים, ובלבד שהפשרה תתייחס לארץ כולה ולא לכבשת הרש שבארץ ישראל המערבית.

האם ההצעה הגיונית? כן! היא הגיונית לפחות כמו "שלום" אוסלו שהוביל למלחמת אוסלו, לפחות כמו האיוולת של "פתרון שתי המדינות" ממערב לירדן, ולא פחות מכל רעיונות ההפרדה שאינם לאורך קו הירדן. מכל מקום, פתרון אמיתי חייב להיות קביל לא רק בעיני הערבים ותומכיהם – באירופה, בארה"ב ובקרבנו – אלא גם על היהודים.

האם בכלל קיים פתרון? ככל הנראה לא, בוודאי לא בימינו. עד למציאתו, מי שחפץ חיים חייב לשמור ולהגן על ארץ ישראל המערבית. היכן בנימין נתניהו המקורי, שנבחר כדי לנתק את הקשר בין שלום לבין הקמתה של מדינה פלשתינאית ממערב לירדן? שני אלה הם דבר והיפוכו. מי שרוצה שלום אינו יכול לרצות מדינה פלשתינאית ממערב לירדן, ולהפך, מי שרוצה מדינה פלשתינאית ממערב לירדן אינו רוצה שלום.