חשיפת חלק מיזערי בלבד מתוך 251,287 המיסמכים שהודלפו לאתר ויקיליקס, מעידה כי גילויים נוספים – ואולי מסעירים מאלה שנחשפו עד כה - בתחום היחסים שבין ארה"ב לבנות בריתה וליריבותיה, עדיין לפנינו.
כלפי מה אמורים הדברים? כלפי האפשרות, שגילויי ויקיליקס עשויים לפתור, את אחת התעלומות המוזרות ביותר בתחום מדיניות החוץ של ישראל: היעדר תביעה ישראלית נחרצת וחד משמעית, ב-25 השנים האחרונות, למען שיחרורו מן הכלא של יהונתן פולארד - יהודי, אזרח וסוכן ישראלי, שסיכן עצמו למען הצלת ישראל מאוייביה. גם לאחר שבכירים אמריקאים, כמו ג'יימס וולסי ראש הסי.איי.אי. לשעבר, דניס רוס עוזרו הבכיר של קלינטון, ד"ר לורנס ג'י קורב עוזר שר ההגנה לשעבר, ועוד רבים אחרים בצמרת האמריקנית, הודו כי פולארד ראוי להשתחרר משום ששילם מעל ומעבר את חובו לחברה האמריקנית, ומשום שהפשעים המרושעים שיוחסו לו (כמו למשל הסגרת סוכנים אמריקאים לידי הרוסים, אשר חיסלו אותם), בוצעו בכלל בידי אחרים.
אבל איפה הקשר בין פולארד לגילויי ויקיליקס? והרי פולארד החל לפעול הרבה לפני שמישהו בכלל חלם על הוויקיליקס, כשהאינטרנט טרם היה האינטרנט המוכר לנו.
חפרפרות אמריקאיות
הקשר עלול לצוף מתוך מיסמכי ויקיליקס. שהרי חשיפות ויקיליקס המעטות שפורסמו עד כה מוכיחות, שחפרפרות אמריקאיות חדרו לתוך מערכות השלטון במדינות רבות בעולם, ושמדינאים בכירים מקומיים בכל אתר ואתר, גוייסו תמורת תשלום או טובות הנאה אחרות, לשמש סוכנים כפולים, כלומר לשרת את מדינותיהם ובו בזמן לספק מידע כמוס 
נכון, מיסמכי הוויקיליקס שנחשפו עד כה לא הצביעו על משת"פים כאלה מקרב המנהיגים הישראלים. אבל אנחנו הרי רק בראשית תהליך החשיפה של יותר מרבע מיליון המיסמכים הגנובים, שאמורים להיחשף בהדרגה, בקצב של כמה עשרות או מאות בשבוע, לאורך מספר שנים.
למפעיליהם האמריקאים.
דרך אגב, האמריקאים לא המציאו את השיטה הזו. כבר בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה גייסו הרוסים בכירים ישראליים, כולל חברי כנסת מן השמאל, שסיפקו להם דיווחים טריים מן הישיבות הסודיות ביותר השל הדרגים האחראיים במדינה, אפילו מתוך ועדת החוץ והבטחון. אבל לזכותם (המפוקפקת) של המשת"פים הישראלים עם הסובייטים אפשר לומר שהם לפחות עשו זאת מתוך אידיאולוגיה. מה אפשר לומר על הישראלים ששיתפו פעולה, אם היו כאלה, עם הביון האמריקני?
נכון, מיסמכי הוויקיליקס שנחשפו עד כה לא הצביעו על משת"פים כאלה מקרב המנהיגים הישראלים. אבל אנחנו הרי רק בראשית תהליך החשיפה של יותר מרבע מיליון המיסמכים הגנובים, שאמורים להיחשף בהדרגה, בקצב של כמה עשרות או מאות בשבוע, לאורך מספר שנים.
סוכן בממשלת גרמניה
הסבירות שבישראל פעלו חפרפרות ששירתו את האמריקאים, עולה מתוך המיסמכים שפורסמו לגבי גרמניה. על פי ה'דר שפיגל' האמין והחשוב, פועל סוכן אמריקני סמוי בתוך ממשלת גרמניה, במעמד בכיר (כנציג המפלגה הליברלית FDP), והודות לו ולכמה סוכנים אחרים, כך כותב ה'דר שפיגל', "יש לארה"ב מידע סודי רב על הפוליטיקה הגרמנית, יותר מאשר לפוליטיקאים הגרמנים עצמם".
הבנתם את זה? אפילו בגרמניה, מדינה מודרנית המושתתת על אדני הטכנולוגיה המתקדמת, הצליחו זרועות הביון האמריקניות להתגנב עד לצמרת. מה אם כן ימנע מהאמריקנים לפעול באותן שיטות גם בישראל?
ועדיין נשאלת השאלה, מה הקשר בין הדברים הללו לפרשת פולארד? והרי פולארד ביצע את מלאכת הקודש שלו (כן, כן, מלאכת קודש מבחינתה של ישראל שנבגדה ע"י ארה"ב בזמנו, כשזו הסתירה ממנה מידע חיוני בניגוד למזכר ההבנות בדבר חילופי מידע מודיעיני בין שתי המדינות), הרבה לפני המיסמך ה'עתיק' ביותר של הוויקיליקס.
מי רוצה בסתימת פיו?
התשובה היא, מן הסתם, שיש מישהו או מישהם בצמרת הישראלית, שכנראה עבד בשביל האמריקאים בצורה כלשהי, המעוניין מאוד שפולארד יסיים את חייו בכלא ולא יראה אור יום, מחשש שברגע שפולארד יהיה אדם חופשי, הוא יהפוך ל'וויקיליקס זוטא', ויחשוף את פרצופם האמיתי, המעוות, ואת נכונותם למכור את מדינתם תמורת נזיד עדשים.
איננו רשאים ואיננו יכולים להצביע מי מקרב הגורמים ששיחקו ומשחקים בזירה הפוליטית הישראלית אז (כלומר באמצע שנות ה-80) ועכשיו, רוצה בכך. אבל הסוגיה הזו שווה בהחלט מחשבה. ככלות הכל, עוד לא אירע בתולדות ארה"ב שסוכן של מדינה ידידותית יישב כל כך הרבה זמן בכלא (מרגלים בעלי עבר אפל הרבה יותר ישבו מספר שנים זעום ונשלחו הביתה), מבלי שמפעיליו ידרשו נחרצות לשחררו; ועוד לא אירע בתולדות מדינת ישראל, שתפקיר פצועים בשטח בצורה כה בוטה ולא תתייצב על רגליה האחוריות לשיחרורם. אפילו למען העבריין הנקלה אלחנן טננבאום נחלצה המדינה במלוא יכולותיה – ורק לגבי פולארד לא נעשה דבר, פרט לגמגומים וגרירות רגליים שאין להבינם, אלא באפשרות שיש בישראל מי שמייחלים לסתימת פיו של פולארד לעולמי עד.
ומעניין לעניין באותו עניין: דווקא בשעה שיותר ויותר בכירים אמריקאים מודים ששנותיו האחרונות של פולארד בכלא מיותרות (אפילו שר ההגנה האמריקאי ויינברגר, שאחראי להטלת מאסר העולם על פולארד, הודה כי פרשה זו היתה סיפור מינורי שנופח מעבר למידותיו), קמים ישראלים מן השמאל הקיצוני, ומייחלים שפולארד ימשיך להתענות בכלאו. הייתם מאמינים?
פולארד שווה ואנונו?
אחד מהם הוא השמאלן הקיצוני ד"ר אלון ליאל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ (בממשלת אהוד ברק) ולפני כן שירת בתורכיה, בדרום אפריקה ובארה"ב. אותו ליאל (שנכון יותר לכנותו: אין-לו-אל), ישב לפני שבועות אחדים באולפן הטלוויזיה ברוממה, ופיטפט עצמו לדעת: "פולארד הוא בוגד בליגה של ואנונו", ציקצק בנון-שלאנטיות. "הוא לקח מסמכים הכי סודיים ונתן אותם בשביל כסף למישהו אחר... הוא בסך הכל בגד בארצות הברית... בעיניי פולארד לא גיבור... בסך הכל בגד בארצות הברית, הידידה הכי גדולה שלנו... מה שפולארד עשה זה לא מעשה גבורה בעיניי".
אגב, מבחינת אותו ליאל, הכל נשאר במשפחה. אשתו היא רחל ליאל, מנכ"לית הקרן לישראל חדשה (שנועדה להפוך את המדינה היהודית-דמוקרטית, למדינה דמוקרטית רב לאומית), שטוענת כי תנועת 'אם תרצו' הציונית היא "תנועה פשיסטית"; ובתם דפנה ליאל לא נחתה רחוק מן העץ: היא כתבת תכנית החדשות של ערוץ 2, שהצטיינה בסיקור ביצוע צווי הריסה לבתי ערבים שנבנו באורח לא חוקי במזרח ירושלים.
מחריד לחשוב שמדינת ישראל הפקידה בידי האיש הרע הזה, שורש פורה רוש ולענה, את ניהול משרד החוץ, ולפני כן פעל בצמתים רגישים במערכת יחסי החוץ שלה. מבהיל להיווכח שהאיש האכזר הזה (המרחם על ציפורנו הקטנטונת של הפחוּת שבפלשתינים, ומתאכזר לרחמנים), מודה ש"גם כשהייתי מנכ"ל משרד החוץ אני לא זוכר פעם אחת שעניין פולארד עלה. לא היה דיון אחד ברמת מנכ"ל שדיברנו על זה".
האלו, האלו, אתה היית מנכ"ל משרד החוץ הישראלי, או האמריקאי? שכחת שה'מישהו האחר' שפולארד סיכן את חייו למענו, הם אתה ואשתך ובתך ועם ישראל כולו???