האיש מס' 2 בצמרת ש"ס, שר הבינוי אריאל אטיאס, המקורב לרב עובדיה יוסף ממש כמו היו"ר אלי ישי, אינו יכול להיות חשוד כמי שמתעב את ש"ס ורוצה במפלתה. וזהו האיש, הוא ולא אחר, אשר חשף כי ש"ס כבר מזמן חדלה להיות ש"ס החברתית והפכה לש"ס החרדית, שאין לה חצי דבר עם הסוגיות החברתיות הבוערות שעל הפרק: "הפכנו שנואים בציבור מפני אנו מצטיירים כציבור ששותה את הכסף של מדינת ישראל. הפכנו למפלגה חרדית מדי. אנחנו יותר חרדים מהחרדים", אמר בישיבת סיעת ש"ס בכנסת השבוע.

אטיאס, שקירבתו לרב עובדיה אינה מוטלת בספק, ברר את מילותיו המזעזעות בקפידה: "ש"ס הפכה לחרדית יותר מהחרדים. במקום לעסוק בסוגיות חברתיות, שלמענן נבחרנו לכנסת, כמו המאבק בנושא הדיור לזוגות צעירים או המאבק בעליה התלולה במחירי המים, הפכנו לנושאי הדגל החרדי בסוגיות לא לנו, כמו המאבק על קצבאות האברכים, וזאת כשמרבית האברכים הם בכלל מצביעי יהדות התורה. אנחנו לוחמים את מלחמתם וסופגים את האש. ש"ס צריכה להיות גשר בין דתיים לחילוניים ואסור לנו להיגרר אחר הדימוי של מפלגה אנטי חילונית".

במילותיו המכובסות ("חרדים יותר מחרדים") רמז בעצם אטיאס (טוב, אי אפשר לדרוש ממנו יותר מכך, ע"ע הדחת הרב אמסלם), כי ש"ס הפכה לאשכנזית יותר מהאשכנזים. ש"ס היתה למפלגה חרדית-אשכנזית, אשר נטלה את 286,300 הקולות שהעניקו לה, ברוב תמימותם, מצביעיה הספרדים, אשר בחלו בחרדיות האשכנזית, והעניקה אותם על מגש של כסף לחרדיות האשכנזית.

אם באמת היתה ש"ס הולכת בדרך החרדיות הספרדית כי אז היא לא היתה זורקת משורותיה את ח"כ הרב חיים אמסלם, אלא מאמצת בחום ללבה את האיש ואת תפיסת עולמו המייצגת את הרבנות הספרדית לדורותיה

ש"ס, שנועדה ע"י מייסדיה להחזיר עטרה ליושנה, התעייפה ממשימה זו. ראשיה שולחים את בניהם ובנותיהם ללמוד במוסדות תורה אשכנזיים (הקולטים אותם על פי מיכסות בנוסח ה'נומרוס קלאוזוס' האנטישמיים), מתלבשים כמו אצילים פולניים מהמאה ה-18, ומתמסרים מרצון ללחום את מלחמות החרדיות האשכנזית, בסוגיות יותר הזויות ופחות הזויות, כמו הצלת קברי הפאגאנים בביה"ח ברזילי באשקלון, שתיקתה הרועמת בפרשת ביה"ס הגזעני בעמנואל, מתן יד לסחיטת עוד ועוד תקציבים, תמיכתה בעיכוב גיורם של חיילי צה"ל הבאים מזרע ישראל, היאלמותה לנוכח אי גיוס סיטוני לצבא, ועוד.

חרדיות ספרדית?

אם באמת היתה ש"ס הולכת בדרך החרדיות הספרדית (סוג של אוקסימורון טמון בביטוי זה, אבל נניח לכך), כי אז היא לא היתה זורקת משורותיה את ח"כ הרב חיים אמסלם, אלא מאמצת בחום ללבה את האיש ואת תפיסת עולמו המייצגת את הרבנות הספרדית לדורותיה: מתונה, אנושית, מפוייסת. בל נשכח שתפיסת עולם זו היא האחראית לכך, שעד היום כמעט שאין בנמצא יהודי ספרדי המתעב את עולם התורה, גם אם הוא אישית אינו שומר תורה ומצוות (בניגוד לתהום הקוטבית הרובצת בציבור האשכנזי בין שומרי תורה לשאינם כאלה).

אילו גילתה ש"ס נאמנות לדרכה ולתעודתה, היתה תומכת בהקלות בגיורי חיילים שמוסרים נפשם על בטחון עם ישראל ומוצאם מזרע ישראל; בהתגייסותו של כל מי שאינו מתאים ללימוד תורה מפרך ומתיש, לשירות צבאי או אזרחי לטובת החברה; בשיגורם של צעירי הצאן ללימודי מקצוע על מנת שיתפרנסו מיגיע כפיהם ולא יזדקקו ללחם חסד; בפתיחת שערי בתיה"ס שלהם בפני לימודי הליבה על מנת שתלמידיהם לא יצמחו בורים ועמי ארצות בחיי המעשה ("לימודי הליבה חיוניים כדי להבין את התורה לעומקה, כפי שהבינהּ הרמב"ם ושאר גדולי ישראל שהיו בקיאים באסטרונומיה, מתימטיקה, שפות וכו'", הסביר הרב אמסלם); וכל זאת על מנת לקדם את המהלכים לחיסול חרפת העניות והיעדר היכולת להתפרנס, בקרב מצביעי ש"ס, ולהקל על השתלבותם בחיי המדינה.

לבלרי הציבור החרדי נוהגים לכתוב בעיתוניהם, כי גדולי ישראל בכל הדורות נתברכו בעיני בדולח, הצופיות למרחוק. והם, מסתבר, צודקים. כך למשל ראו למרחוק הרבנים הליטאים האשכנזים, כשפעלו ב-1984 להקמת מפלגת ש"ס הארצית. רק בזכותה מיוצג הציבור החרדי האשכנזי לא רק באמצעות חמשת המנדטים המסורתיים של יהדות התורה האשכנזית, אלא גם עִם 11 מנדטים נוספים שמעניקה לו ש"ס הספרדית.