עשרות רבות של חברים בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי (ובהם הח"מ) פנו אל השר לביטחון הפנים בדרישה שלא למנות את ניצב שחר איילון לתפקיד המפכ"ל הבא של משטרת ישראל. בעצומה כתבו חברי חוג הפרופסורים, בין השאר: "שופט בישראל ציין לפני כמה שנים שבמשטרת ישראל תרבות השקר היא נורמה. בתדריך מבצעי ניצב שחר איילון הורה לפקודיו לשקר במצח נחושה. בכך חיזק את תרבות השקר אולם גם הראה יחס של זלזול ביסוד תפקידו כמפקד ושוטר, כבוד ושירות לאזרח ולא התעללות באזרח".
האירוע שאליו התייחסו חברי חוג הפרופסורים שחתמו על העצומה התרחש לפני שנים אחדות, כאשר איילון היה מפקד מחוז ש"י במשטרה ופיקד על פינוי חוות גלעד. במסגרת פעילות זו הורה איילון לשוטריו להסיר את תגי הזיהוי שעל מדיהם, ואף אמר בפומבי: "אם מבקשים מכם פרטים [אישיים] ..... תגידו שקוראים לכם שחר איילון .....". במלים אחרות, הוא תבע משוטרים לשקר ולהימנע מלבצע את חובתם להיות מזוהים תמיד, קל וחומר בשעה שביצעו פעולה אלימה – שנויה במחלוקת בלשון המעטה – נגד אזרחים.
לדברי החותמים "משטרת ישראל ראויה למנהיג שיבין שתפקידה הוא שירות נאמן, מסור ומכובד לכל אזרח ולא להוות גייס המשרת כוחות השוללים מאזרחים את זכויותיהם הבסיסיות ונוהגים בהם בברוטאליות".
חברי חוג הפרופסורים סיימו את העצומה בקריאה לשר אהרונוביץ "לא לקדם את ניצב שחר איילון לתפקיד מפכ"ל משטרת ישראל, ולמנות מפקד שינהיג את המשטרה בדרך האמת והכבוד לאזרח".
לפני שבועות מעטים רעשה הארץ סביב מינויו האפשרי של ניצב אחר במשטרת ישראל, אורי ברלב, מי שביצע אף הוא פעולה אלימה – שנויה במחלוקת בלשון המעטה – נגד אזרחים. במקרה שלו היה מדובר בגירוש מגוש קטיף. 
בסופו של דבר החליט השר שלא לבחור בניצב שחר איילון אלא בניצב יוחנן דנינו, ויש לאחל לו הצלחה בתפקיד הקשה והרם. יש לקוות שהמפכ"ל החדש יקבע לעצמו יעד חשוב: לסלק את תרבות השקר ממשטרת ישראל.
גם אחרי ההחלטה, חשוב לשאול: האם רק במשטרת ישראל קיימת תרבות השקר? היכן התקשורת והיכן מערכת אכיפת החוק שאפשרו לאותו קצין להתקדם, ואף להגיע כמעט עד לפיקוד העליון על המשטרה? והיכן אותם ארגונים המדברים גבוהה גבוהה על זכויות האזרח?
לפני שבועות מעטים רעשה הארץ סביב מינויו האפשרי של ניצב אחר במשטרת ישראל, אורי ברלב, מי שביצע אף הוא פעולה אלימה – שנויה במחלוקת בלשון המעטה – נגד אזרחים. במקרה שלו היה מדובר בגירוש מגוש קטיף. אבל, במה התעסקה התקשורת "החוקרת" סביב מועמדותו? בפרשת המין – היתה או לא היתה – הקשורה בברלב. הפן הרכילאי הוא זה ששלט בתקשורת, אבל לא הצורך בחיפוש קצין בכיר שומר חוק לתפקיד המפכ"ל.
תהליך מינוי המפכ"ל החדש של משטרת ישראל נראה רע. מועמדים מובילים ירדו מגדולתם בזה אחר זה כאשר התגלו קופות של שרצים תלויות להם מאחוריהם. אבל בכל התהליך נעדרה הדרישה הבסיסית מן המפכ"ל של משטרת ישראל – לא העסקת עוזרת פיליפינית בניגוד לחוק, לא הזזת גדר ליד ביתו, ולא מה שקורה במיטתו – אלא דרישה בסיסית וברורה, שצריכה להיות נהירה לכל שוטר ולכל עיתונאי: אסור שהמועמד יהיה נגוע בתרבות השקר.
מצער לציין שההתייחסות התקשורתית לעצומה של חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי היתה מצומצמת, מאוחרת ולעתים אף מזלזלת, זאת בשעה שאותם אמצעי תקשורת נותנים במה נרחבת ומוגזמת לכל פעילות של ארגוני "זכויות האזרח", שכמובן מילאו את פיהם מים לגבי השקר האמור של מי שכמעט נבחר לתפקיד המפכ"ל. הן הפרשייה הנ"ל והן המחאה כלפיה הושלכו לקרן זווית. במלה אחת - טיוח. האם אין זה מתפקידה של התקשורת לעסוק גם בדרישה מספר 1 מהשוטר מספר 1, ולהתעניין גם באמת ולא רק בצהוב?