כל מי שביקש להבין מוסר הוטנטוטי מהו, יכול היה ללמוד הרבה מהתנהגותם המתחסדת והצדקנית של עשרות ארגוני שמאל קיצוני, שניצלו בציניות מבעיתה את תמימותה של הדמוקרטיה הישראלית, כדי לקעקע אותה. מותר להם, לטעמם, "בשם הדמוקרטיה", לקרוא לחרם בינלאומי על ישראל, לדווח חצאי אמיתות לגולדסטון, להצר צעדיו ולהכפיש את הצבא המוסרי ביותר בעולם, ולפעול להורדת "המדינה האנטי דמוקרטית, הגזענית והמיליטריסטית" מעל בימת ההיסטוריה. אבל כשאותה דמוקרטיה, מבקשת בשם הדמוקרטיה עצמה, להנהיג שקיפות, שהיא מתנאי היסוד של הדמוקרטיה, ולפשפש בדרכי המימון של הארגונים הקמים עליה, שואג המיעוט הזעום שמאחוריהם את זעקת הקוזאק הנגזל: מקארתיזם!
החלטתה הדמוקרטית של הכנסת הדמוקרטית, להקים ועדה פרלמנטרית לחקירת המקורות הכספיים המתדלקים את ארגוני השמאל הרדיקלי, הקימה מרבצם עשרות, ואולי מאות, ארגוני שמאל קיצוני, החותרים להפיכת ישראל למדינה המצורעת של העולם, ובהם: הקרן לישראל חדשה (שאיננה אלא קרן להריסת ישראל, כהגדרתו של בן דרור ימיני, המממנת בין היתר גם את 16 הארגוני השמאל, שהזינו את ועדת גולדסטון שהפיקה דו"ח אנטישמי ואנטי ציוני חד צדדי), 'בצלם', 'יש דין', האגודה לזכויות האזרח (שראש הממשלה המנוח יצחק רבין כינה: האגודה לזכויות החמאס), 'פרופיל חדש' (המעודד צעירים על סף גיוס להשתמט משירות ע"י השגת פרופיל 21), 'נשות מחסום ווטש', המוקד להגנת הפרט, 'עיר עמים', עדאלה, מרכז מוסאווא לזכויות האזרחים הערבים בישראל, רופאים למען זכויות אדם, הוועד הציבורי נגד עינויים, המוקד להגנת הפרט, 'במקום - מתכננים למען זכויות תכנון', הוועד הישראלי נגד הריסת בתים, 'קו לעובד', 'גישה', שוברים שתיקה, ועוד רבים אחרים. 
אותו בני בגין התנגד בדיון בממשלה בדצמבר 2009 להענקת זכות בכורה במדינת ישראל לשפה העברית על פני השפות הערבית והאנגלית. "זו תהיה פגיעה בזכויות הערבים במדינה", התחסד בגין ברוב דאגתו לאזרח הערבי. 
זעקתם המתחסדת והצבועה של ארגונים אנטי ישראליים אלה, המוקיעים את ישראל בכספי העולם אל מול העולם, היא שיא חדש של צדקנות ובכיינות מזוייפות, מצידם של ארגונים בוגדניים, המנצלים את הדמוקרטיה הישראלית להריסתה. החלטת הכנסת, רבותי האנארכיסטים וחבריהם, היא המעשה הדמוקרטי היותר נכון שעשתה הכנסת באחרונה. הגיע הזמן שתבינו, שאזרחי ישראל זכאים, ככלות הכל, לדעת אלו ממשלות זרות – אירופיות וערביות – ואלו אירגונים איסלמיים עויינים המסתתרים מאחורי גבם של ארגוני השמאל הקיצוני, בוחשים בעזרת כסף טמא בדמוקרטיה הישראלית, ומנסים לחתור תחת הכרעותיהם הדמוקרטיות של אזרחי ישראל.
מי אתה, ה-NDC?
כבר אמר השופט האמריקני היהודי לואי ברנדייס, כי אין כמו אור השמש לחטֵא את פצעי הדמוקרטיה. אור השמש שתפעיל ועדת החקירה, יחשוף מן הסתם כל אותן עיסקאות סיבוביות מתוחכמות, אפילות, של העברת כספים מזוהמים בשנאת ישראל, ממקורות ערביים, איסלמיים, פרו פלסטיניים, לרבות כספים של אש"ף, איראן, סעודיה, ואולי גם החמאס והחיזבאללה, לידי ארגוני השמאל הקיצוני.
דוגמה? בבקשה: לא מכבר התבשרנו כי הארגון בעל השם הכל כך תמים לכאורה, 'רופאים למען זכויות אדם', נהנה מכספים שמקורם בערב הסעודית, באמצעות הארגון הפלשתיני NDC – NGO Development Center, (מרכז הפיתוח של הארגונים הלא ממשלתיים). ארגון משוקץ זה מממן גם משפחות של שהידים פלשתינים שפוצצו עצמם באוטובוסים בתוך ישראל ורצחו במותם מאות ישראלים. האם נראה למישהו סביר, שארגון נאמן לישראל ייהנה מאותם כספים שמממנים ומעודדים את תרבות השהידים?
מספר מלים על אותה קרן ידועה לשימצה, NDC, המממנת חלק לא קטן מארגוני השמאל: NDC חולשת על תקציב של 30 מיליון ד' לשנה, רובם המכריע ממקורות איסלמיסטיים, ומטרתה המוצהרת לסייע לארגונים פלשתיניים וקיצוניים בשטחים ובישראל, בתנאי שהם עוסקים באחת או יותר מ'משימות הקודש' של הארגון: יצירת דה-לגיטימציה בינלאומית למדינת ישראל; האשמתה בפשעי מלחמה והנהגת במדיניות גזענית; הגשת תביעות בחו"ל נגד בכירים ישראלים; דחיית כל נסיון לנורמליזציה תרבותית, כלכלית או מדינית עם 'הכובשים'; ותמיכה בקמפיין המתועב BDS (boycotts, divestment, and sanctions: חרם, שלילה והטלת סנקציות), הפועל להחרמת מדינת ישראל, אוניברסיטאותיה, כלכלתה ומוצריה.
אִמרו לי, חברים יקרים מארגוני השמאל הרדיקלי, מי הם חבריכם ומי הם מממניכם, ואומר לכם מי אתם.
סלאלום אידיאולוגי
אי אפשר לדון בהחלטת הכנסת להקמת ועדת החקירה הפרלמנטרית מבלי להידרש לסטייתם של ארבעה מבכירי הליכוד מחובת הנאמנות שלהם לעם ולמדינה, לליכוד ולמצביעיהם, כאשר התבטאו ברוח מרצ כנגד עצם הקמת הוועדה. מדובר בארבעה מאנשי הגרעין הקשה של הליכוד, המתייפייפים: בני בגין, דן מרידור, רובי ריבלין ומיכאל איתן.
השר בני בגין, שהתנהגותו הפוליטית נעשית תמוהה (בלשון המעטה) מחודש לחודש, הגדיר השבוע את ההחלטה בדבר הקמת הוועדה במלים קנטרניות: "מעל החלטה זו מתנוסס השלט – זהירות חושך"; השר דן מרידור, שממנו כבר אי אפשר לדרוש דבר בתחום האינטרסים הלאומיים, והמתיישר לא פעם לפי הקו הקיצוני שמכתיבים אחמד טיבי וטאלב א-סאנע, קרא ברוב יהירות לארגוני השמאל הקיצוני, לצפצף על הכנסת, לא לשתף פעולה עם ועדת החקירה ולא להופיע בפניה; יו"ר הכנסת רובי ריבלין, שנוהג להתחסד בטענה כי הוא "נולד לתוך ה-ח' (סימנה של רשימת חרות בראשות מנחם בגין) הקדמון", כינה את ועדת החקירה "משפט ראווה", ואילו השר מיכאל איתן הצטרף בעת הדיון בנושא בכנסת למופע האימים הצעקני שניהלו ח"כי השמאל.
אכן, הליכוד מבולבל: בכירים בתוכו מאמצים בחום את משנתן של שולמית אלוני וח"כ חנין זועבי, ולא מהיום. כך למשל כשהציע ראש הממשלה בנימין נתניהו לחייב כל אדם המתאזרח כאן להצהיר על הכרתו בהיותה של המדינה 'יהודית ודמוקרטית', קמו נגדו שרי הליכוד בני בגין, דן מרידור ומיכאל איתן, והצביעו ברוח מרצ והערבים, נגד הטלת חובת מינימום זו.
קודם לכן, בנובמבר 2009, התנגד הצמד בגין-מרידור בוועדת השרים לחקיקה, להצעת חוק אנושית וחמלתית מאין כמוה - לחוק חנינת מתנגדי ההתנתקות. לא נוח להם עם החוק הזה, הם הסבירו. כאילו שהם נשלחו לממשלה רק על מנת שיהיה להם נוח, ולא כדי שיגשימו מישאלותיהם האידיאולוגיות של שולחיהם.
אותו בני בגין התנגד בדיון בממשלה בדצמבר 2009 להענקת זכות בכורה במדינת ישראל לשפה העברית על פני השפות הערבית והאנגלית. "זו תהיה פגיעה בזכויות הערבים במדינה", התחסד בגין ברוב דאגתו לאזרח הערבי.
קשה להבין גם את ה'סלאלום' האידיאולוגי של חבריו: היו"ר ריבלין, שנושא עיניו לתמיכת הח"כים הערביים במועמדותו לנשיא המדינה ועל-הדרך 'משלם' מראש על תמיכתם; אברך המשי מרידור, שחותר תחת אושיות הכנסת, ריבונותה ועצמאותה, בהסתה את ארגוני השמאל לקעקע החלטה לגיטימית שלה; ומיכאל איתן שנעלב בעת שנתבע ערב הבחירות לחתום על מיסמך נאמנות לעקרונות הליכוד: "אתם לא סומכים עלי?", ועכשיו הסתבר שבאמת אין לסמוך עליו.
כל אותם נסיכים ליכודיים, הטוענים להגנתם כי הם שומרי חומותיו של 'ההדר הז'בוטינסקאי', שוכחים כי אותו ז'בוטינסקי לא התבטל בפני אף אחד, כשהמציא את תורת קיר הברזל ופסק כי שקט הוא רפש.