יו"ר הכנסת ראובן ריבלין נפרד השבוע מהרמטכ"ל הקודם גבי אשכנזי, בברכה החמה: "גבי אשכנזי עוד יחבוש את ספסלי משכן הכנסת, השאלה היא רק מתי". ריבלין התייחס לניסיונו של ח"כ יואל חסון מ'קדימה', לקיצור תקופת הצינון של מעבר עובדי מדינה לפוליטיקה. אם חסון מ'קדימה' כל כך להוט לעשות את הטובה הזאת לאשכנזי, אפשר לנחש בלי הרבה סכנה לטעות, לאיזה מפלגה עתיד אשכנזי להצטרף.
כדאי שאשכנזי יזכור עובדת חיים אחת, עובדת ברזל: אינו דומה תפקיד רמטכ"ל לתפקיד פוליטי. יכול להיות רמטכ"ל מוצלח – ואשכנזי לדעתי היה אחד הרמטכ"לים הטובים ביותר שהיו לצה"ל – ופוליטיקאי בינוני ומטה. רוב הרמטכ"לים שהלכו לפוליטיקה, ורוב הרמטכ"לים הלכו לפוליטיקה, התגלו כמדינאים חובבים. זוכרים את יגאל ידין, שהקים בסערה את ד"ש וריסק אותה עד שפרש לביתו בבושת פנים? את אמנון ליפקין-שחק שהבטיח 'להחזיר את החיוך' לאזרחי ישראל, וכיום אינו יותר מפרשן ספסל שנכנס לפעולה רק כשנגמרים שאר הפרשנים? או שאול מופז, שהפוליטיקה חשפה את אישיותו הסמרטוטית? (כשהיה שר-ביטחון היה זה עומרי שרון שמינה את הרמטכ"ל דן חלוץ.
מופז התנגד תחילה פומבית לנסיגה מהרצועה, עד ששרון קרא לו לחדר ואמר לו: אם תמשיך לדבר נגד התוכנית לא תהיה ש
אפילו בוגי יעלון, שבניגוד לכל הרשימה הנ"ל יש לו חשיבה מדינית בריאה והגיונית, מתקשה למצוא עצמו במערכת הפוליטית הטורפת ולהתרומם למעמד של מנהיג לאומי
ר-ביטחון – ומופז 'התקפל'). איזה חותם ציבורי השאירו אנשים כמו מוטה גור או חיים בר-לב? אפילו רפול עשה בסוף חיל, יותר כבונה נמל אשדוד מאשר בחיים הפוליטיים בהם היה ב'התחיה', עזב אותה, הקים את צומת עם 8 עב"מים מפתיעים (לא כולל משה פלד) וריסק אותה. משה דיין, שודד עתיקות ידוע, עם כל אישיותו המרשימה, ביצע בפוליטיקה טעויות אסטרטגיות שסיבכו את מדינת ישראל לדורות (הר-הבית, למשל). כמוהו יצחק רבין ב'הסכם אוסלו'. על אהוד ברק, הרמטכ"ל השני שהגיע לתפקיד ראש הממשלה, חבל להכביר מילים. אפילו בוגי יעלון, שבניגוד לכל הרשימה הנ"ל יש לו חשיבה מדינית בריאה והגיונית, מתקשה למצוא עצמו במערכת הפוליטית הטורפת ולהתרומם למעמד של מנהיג לאומי.
וכשאתה פוליטיקאי, גם את זה חשוב שאשכנזי יזכור, אין לך חסינות שיש לרמטכ"ל ולא את החממה המגוננת אבי בניהו. לא קשה להניח מה יגידו בימין, כשאשכנזי יתחיל לחשוף את דיעותיו הפוליטיות השמאלניות. השבוע הוא כבר התחיל בכך, כשאמר בוועדת החוץ והביטחון, כי "המציאות סביבנו מגדילה את אי הוודאות, ויש לשמר נכסים אסטרטגיים כמו השלום עם מצרים וירדן, ולחתור ולהוציא עוד שכנים ממעגל הסכסוך" – רמז לצורך להגיע להסכם עם סוריה, הכרוך בנסיגה מהגולן. במשפט אחד, שלא מן הנמנע שהיתה בו פזילה לתקשורת, חשף אשכנזי כי גם מפקד צבא מהולל יכול לסבול מרדידות מחשבתית מדינית. אם באמת, כדבריו, אי הוודאות מחייבת לשמר נכסים אסטרטגיים – איזה נכס אסטרטגי גדול יותר משטח כמו רמת-הגולן, במציאות של חוסר יציבות מדינית באיזור, כשסימן שאלה עתידי מרחף לפתע מעל הסכמי השלום החתומים עם מצרים וירדן?
רא"ל (מיל') אשכנזי, תזכור: כשפושטים את המדים לא משתחררים מהצורך לחשוב בהיגיון.