הדברים הללו נכתבים בדחילו ורחימו, אך מתוך תחושה שהגיע גועל עד נפש, ושבמקום שיש בו חילול ה', אין חולקין כבוד לרב. כאשר רבנים ידועים, תלמידי חכמים ויראי שמים, ראשי ישיבות בישראל, מפרסמים מכתב הזוי, המצדיק (תרתי משמע) את פשעיו של הנשיא האנס משה קצב, לאחר שהורשע בשתי עבירות של אונס, שתי עבירות של מעשה מגונה ושתי עבירות של הטרדה חמורה, אין מקום לחלוק כבוד לרבנים אלה.

.לקרוא ולא להאמין: "לכבוד נשיאה לשעבר של מדינתנו", נכתב בפתח האיגרת הבזויה. "אל תירא ואל תחת, כי האמת תורֶה דרכה, וגם אם תתמהמה, בוא תבוא, וייכלמו כל רודפי שקר... כל העם היושב בציון נאנח ונאנק תחת עול המדיה המרעיל את חיינו, מצפה להשבת הטהרה לחיינו הציבוריים, ומייחל ליום שיוסר העוול ויאיר אור האמת והצדק - ואז רבים רבים יגאלו וישמחו איתך... 'ויקַו למשפט והנה משׂפַּח'", הם מתחכמים לצטט מדברי ישעיהו הנביא (שאם להשתמש בקלישאה הידועה: בוודאי מתהפך בקברו לנוכח השימוש המופרך שעושים הרבנים בנבואתו), ומדגישים כי יחסם לנשיא האנס לא השתנה למרות הרשעתו הברורה בשני מקרי אונס נוראים ועוד סידרה של מעשים מזעזעים, וחותמים בפסוק: "ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה'" ובאמירה: "בכבוד רב ובהערכה רבה - כאז כן עתה".

וה'יציאה' הזו, להזכירכם, באה לעולם לאחר שבית המשפט שמע את העדויות המבעיתות, והרשיע פה אחד את העבריין הניקלה, בסידרה של עבירות חמורות מאין כמותן, מצמררות ומסלידות.

הציניות הדתית

הדברים המסוייטים הללו, מטילים צל כבד על עצם שיקול דעתם של הרבנים, ובוודאי אמורים לשלול מהם את התואר שהוצמד להם – רבני הציונות הדתית. עם פסיקה כזו ראוי להגדירם, למיצער, רבני הציניות הדתית, אם לא למטה מזה. איך לא רעדה היד שחתמה על דברי ההבל הללו, כביכול בשמה של תורת ישראל? איך הפכו עצמם, רבנים מכובדים, בניגוד לדעת תורה, לשותפים לדבר עבירה? לנותני גיבוי לפורק עול מוסר, תורה ומצוות?

מותר אפילו להשמיע ביקורת לגיטימית על התנהלות התקשורת או המערכת המשפטית. אך מכאן ועד להתערבות חסרת פשר של רבנים בשיקולי משפט שלא נטלו בו חלק, רב המרחק.

אכן, רבנים יקרים. אני מתבייש בכם. כולנו מתביישים בכם. כולנו בושים ונכלמים מכך שמזהים את כלל הציבור הציוני-דתי, עם מכתב הזוי שכזה. אנה, מרנן ורבנן, נוליך את החרפה?

האמת היא, שככל שתגלגל בסיוט הזה, אתה מתקשה להבין מה עבר במוחם של אותם רבנים, המתהדרים באיצטלה דרבנן ומדברים בשמה של תורת ישראל, בעת שחתמו על אגרת הפיגולים הזו. כיצד נתעלמה מהם הלכה כשהחליטו להצדיק את הרשע ולהגדיר את קרבנותיו "רודפי שקר". האם נשכחה מהם מידת החומרה שהתורה מייחסת לאנס אלים? האם ההלכה המסורה בידינו מתירה מתן עידוד לפושע שפל שרמס בבוז את כבודן של הכפופות לו? וכיצד נעלמו מהם איסורי ייחוד ועוון לא תחמוד וחובת הנאמנות לבת הזוג לה נישאת כדת משה וישראל ועוד כהנה וכהנה?

פשעים נאלחים

ככלות הכל, מדובר במורי הוראה, מחנכים המבקשים להצמיח דור חדש של תלמידי חכמים. מה ילמדו אותם? שהתורה מחפה על פשעים נאלחים? שלראש מועצה/חבר כנסת/שר/נשיא מותרות כל אותן עבירות חמורות? שהתורה מצדיקה גילוי עריות ובוגדנות?

המדהים הוא שהרבנים הללו לא ישבו בבית המשפט, לא שמעו את העדויות ואינם בקיאים בחומר הראיות. אם הגיע אליהם חלקו, אין שום סיכוי שיתרשמו ממנו אל נכון, ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. כיצד יוכלו לחזות דרך הפרוטוקולים שקראו או לא קראו, בבכיה המזעזע של הקרבן האומלל, כיצד יוכלו להתרשם מפרץ דמעותיה? ואף על פי כן הרהיבו עוז בנפשם להתייצב דווקא לצידו של העבריין האלים. הלסדום היינו, מרנן ורבנן, ראשי ישיבות הציונות הדתית? הלעמורה דמינו?

נכון אמנם שמותר לגלות אמפתיה כלפי עבריין ניקלה לאחר שהורשע בדין. אפשר לגלות חמלה. מותר אפילו להשמיע ביקורת לגיטימית על התנהלות התקשורת או המערכת המשפטית. אך מכאן ועד להתערבות חסרת פשר של רבנים בשיקולי משפט שלא נטלו בו חלק, רב המרחק.

מה שמדהים לא פחות היא העובדה שהרבנים נאחזים בטעותם, ודבָּרם הרב אבינר ממשיך להצדיק, בראיונות לתיקשורת, את פשר מכתבם הנלעג. ל-ynet אמר הרב אבינר: "חשבתי שיזכו אותו, והופתעתי. אני לא מבין את הכרעת הדין. לא מבין כלל את השיקולים שלהם. ראיתי את החומר, כולם יכולים לראות אותו". אחר כך ניסה לבצע מקצה שיפורים כשאמר ל'מקור ראשון', כי אמנם קצב אינו צח כשלג ושמכתב הרבנים אינו קובע שקצב זכאי לחלוטין, אבל בו בזמן הוסיף להתבוסס בטעותו כשפסק כי "הנשיא לשעבר לא אשם בסעיפי העונש בהם הורשע".

אין זאת אלא שנתעלמה מן הרב ומחבריו הנחיית חז"ל, שכשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. בנסיבות הנוכחיות, לנוכח גל הבזיון והקצף, ודאי שההתגייסות הסהרורית לצידו של הנשיא המורשע, אינה בגדר 'דבר הנשמע'. הרבנים אבינר וטאו – עם כל הכבוד, ביישתם את הציונות הדתית. עכרתם אותנו. אנחנו בושים בכם.