משיקולים שונים, שאחד מהם הוא ככל הנראה הרצון לצנן את הזעם המוצדק בעקבות התוקפנות הערבית החדשה, בחרה ממשלת "הימין" לבצע בעצמה מדיניות של תג מחיר. מדובר בהחלטה להקים, בתגובה לפיגוע, 500 דירות (מנין נולד הביטוי המוזר "יחידות דיור"?) ב"גושי ההתיישבות הגדולים" ביהודה ובשומרון.
ההחלטה, שמן הסתם תטורפד על-ידי האיש המקבל משכורת כשר ביטחון, פגומה מכמה וכמה היבטים. ראשית, ההתיישב
טוב תעשה ממשלת ישראל אם תפריד בין הפקת הלקחים הביטחוניים והמבצעיים מן האירוע החמור במטרה למנוע אירועים כאלה בעתיד, לבין החלטה ציונית מבורכת: בנייה והתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל.
ות בארץ ישראל היא מרכיב חשוב של הציונות, כערך ולא כעונש לאויב. ואם האויב יחדל מתוקפנותו, האם תחדל גם ההתיישבות? החלטה על המשך ההתיישבות היא החלטה ערכית ועניינית, ועליה להתקבל בפני עצמה ולא כעונש לערבים או כאמצעי הרגעה ליהודים. יש גם להדגיש: החלטה על אי-בנייה ליהודים היא החלטה גזענית ופסולה.
שנית, ההחלטה מבדילה גיאוגרפית בין "גושי ההתיישבות הגדולים" לבין אזורי ההתיישבות האחרים, ובכך מאותתת לאויב שהוא בדרך הנכונה: פיגוע באיתמר מביא את ממשלת "הימין" להתקפל ולהתכנס ב"גושים"; תוקפנות באריאל תגרור ויתור גם על העיר העברית הראשית בשומרון; הצלחה כזאת תמשיך לירושלים, וממנה תרד לתל-אביב. היעד ברור: קו החוף והסוף.
שלישית, המשך ההונאה ואחיזת העיניים הטמונות במושג "גושים": לא מדובר בגושים אלא בפירורים, אחוזים בודדים מכלל השטח של יהודה ושומרון, וגם אלה רק בתמורה לשטח זהה – ובלבד שיהיה נקי מערבים – מתוך "הקו הירוק", שיוסגר לאויב המזנב בישראל המשדרת חולשה.
רביעית, הלעג לרש הכרוך במספר המצומצם של דירות, 500 בלבד, בבחינת מעט מדי וחלילה גם מאוחר מדי. האם לא נשכחו כאן אפס אחד ואולי שניים? רק בשבוע שעבר הודיע ראש הממשלה על תוכניתו להאצת הבנייה. יש לקוות שתוכניתו לא תתמקד דווקא באזורי הביקוש – בין גדרה לחדרה – אלא תעודד בראש ובראשונה את הבנייה והתעסוקה באזורי העדיפות הלאומית האמיתיים - חבלי ההר: הגליל, השומרון, ירושלים, יהודה והנגב.
טוב תעשה ממשלת ישראל אם תפריד בין הפקת הלקחים הביטחוניים והמבצעיים מן האירוע החמור במטרה למנוע אירועים כאלה בעתיד, לבין החלטה ציונית מבורכת: בנייה והתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל.