כלי נשק רבים לארגונים הללו בדרך להשגת המטרה, אבל הצד השווה שבהם הוא, שכולם מסווים את היעד האמיתי שלהם. הם ידברו איתך על זכויות הפרט, דמוקרטיה ליברלית, חקיקה בלתי חוקתית, כבוד האדם וחירותו, וכל מיני בלה-בלה נוספים, שמאחוריהם מסתתרת המטרה האחת: מחיקת ההגדרה 'יהודית' ממגילת העצמאות והמרתה במונח 'כל אזרחיה'.
מידי פעם הם מנהלים קמפיין ציבורי אחר בדרך ליעד: פעם זו דרישה לחלוקת אזרחות ישראלית למהגרי העבודה ממדינות העולם השלישי שחשקו בסיר הבשר הישראלי, ופעם זו תמיכה ברעיון המדינה הדו לאומית שתגשים חלילה את חלומם המתוק ליצור כאן רוב לא יהודי וממילא להפקעת היהדות מן המדינה. פעם אחרת זו התנגדות לחוק האזרחות שאמור לחייב כל מתאזרח להישבע 
דורשי טובתם מתעלמים מן העובדה, שהעבריינים הזרים מנשלים את 'הילידים המקומיים' מן הזכות לעבוד, ולרוב גם אינם משלמים מסים על הכנסתם (הנשלחת ברובה לחו"ל), אבל מאידך דורשים זכויות חינם לרוב: חינוך חינם
אמונים למדינה, ופעם זו תביעה להכרה ב'ישראליותם' של ילדי העובדים הזרים והוריהם שהגיעו לכאן לתקופה קצובה מראש אך הפרו בזדון את חובתם להסתלק עם פקיעת אשרת השהיה שלהם.
בימים אלה עולה על הפרק מחדש הדיון הציבורי בסוגיית ילדי העובדים הזרים העבריינים, וזאת לרגל זכייתו של הסרט האמריקאי הקצר "זרים לא עוד", בפרס האוסקר לסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר לשנת 2010. הסרט מציג את הווי ביה"ס ביאליק בת"א, בו לומדים מאות ילדים נוכרים מ-48 מדינות, המתעקשים ליהנות לנצח ממנעמי המדינה היהודית.
הפרת חוק
הזכיה באוסקר היוותה טריגר לא רע למתחסדים למיניהם, אלה ששום שריר לא זע בקרבם בעת הגירוש האלים והברוטאלי של אלפי ילדים ילידי הארץ מבתיהם בגוש קטיף. איפה הם היו אז?
אבל עכשיו צביעותם התעוררה לחיים: הם ארגנו בת"א, בחסות עמותות שחלקן ממומנות ע"י מיטב שונאי ישראל, הפגנת מחאה של כמה מאות צדקנים, כנגד החזרת הילדים והוריהם לארצותיהם. השחקנית יקירת השמאל גילה אלמגור הודיעה בהפגנה, שתעשה הכל כדי להסתיר ילדים ולסכל את הגירוש. למעשה הצהירה, כי פניה להפרת החוק ביודעין.
מצד שני, אפילו שר הפנים אלי ישי שעד לאחרונה עמד כסלע איתן נגד הצבועים והמתחסדים, נתקף פיק ברכיים. הוא הודיע ברגע האחרון, לאחר שקבע כי העובדים הזרים משתמשים בילדיהם כמגינים אנושיים, על דחיית הגירוש לקיץ.
אפשר אמנם להבין את ישי. קשה לצפות כי יעמוד לבדו במערכה, כשהממשלה אינה מגבה אותו בדרך ליישום תפקיד לא נעים אבל הכרחי זה, ועוד יותר קשה כשבאותה ממשלה מכהנים שרים, ודווקא כאלה האמורים לייצג את המחנה הלאומי, אשר מתייפייפים ומצטרפים לעמדת השמאל שהפכה ל'בון טון' הפוליטי, אם מתוך 'תמימות קדושה' ואם מטעמי 'פוליטיקלי קורקט'. למשל, השרים גדעון סער ולימור לבנת, שניהם נבחרי הליכוד, שאימצו את עמדות השמאל בסוגיה זו.
בכיה לדורות?
הגדילה לעשות השרה לבנת, שדרשה במכתבה לראש הממשלה, בימים אלה, שיכפה על שר הפנים שלו להימנע מן הגירוש. מעניין אגב שאיש משרי הליכוד אינו טורח לפנות לראש הממשלה בדרישה שיכפה סמכותו על שר הבטחון למניעת מדיניות הרס הבניה בהתיישבות תוך התעלמות מופקרת מן הבניה הערבית הפרועה. לבנת כתבה כי היא "מודעת היטב לכך שלא כל הילדים עומדים בקריטריונים שקבעה הוועדה הבין-משרדית
צריך על כן לחזור ולשנן באזני כל המתחסדים, כי העובדים הזרים שרשיון השהיה שלהם פג, הם עבריינים לכל דבר שברשותם אזרחות זרה. יש להם לאן ללכת, אבל הם מעדיפים להפר את החוק הישראלי. , אולם יחד עם זאת אני סבורה כי תהיה זו שגיאה חמורה ובכיה לדורות של ממשלת ישראל אם תגרש את אותם ילדים שהביאו כבוד רב למדינה, והציגו באופן כה מרגש את פניה היפים של ישראל וחיי קהילת מהגרי העבודה בה". בכיה לדורות! שמעתם נכון.
העובדה שמהגרי העבודה הללו גוזלים את פרנסתם של ישראלים, לא מעניינת אף אחד. לא מעניינת את שוחרי העבודה הזרה, עמדתה של פרופ' רות גביזון, שאינה ממחנה הימין אך ידועה באינטגריטי שלה, אשר פסקה שמתן מעמד קבע לעובד זר, יסכן את צביונה היהודי של המדינה ואת עתידה הכלכלי (בכך שנגזלת פרנסתם של האזרחים כאן).
צריך על כן לחזור ולשנן באזני כל המתחסדים, כי העובדים הזרים שרשיון השהיה שלהם פג, הם עבריינים לכל דבר שברשותם אזרחות זרה. יש להם לאן ללכת, אבל הם מעדיפים להפר את החוק הישראלי. היום הם דורשים זכויות לילדיהם, מחר ידרשו גם לעצמם, ומחרתיים יביאו הנה את הוריהם ושאר קרוביהם בתואנה של איחוד משפחות. כך יצליח השמאל הקיצוני במזימה לדלל את מספר היהודים כאן, ולצמצם אגב כך את משקלו היחסי של המחנה הלאומי (וּודאי של המפלגות הדתיות, המפחידות כל כך את השמאל).
נכונותה ההומניסטית של המדינה להטיסם על חשבונה למולדתם, עם דמי כיס בסך 500 דולר לנפש, מצחיקה את העבריינים הנהנים מגיבוי השמאל ויפיוּפי הימין. דורשי טובתם מתעלמים מן העובדה, שהעבריינים הזרים מנשלים את 'הילידים המקומיים' מן הזכות לעבוד, ולרוב גם אינם משלמים מסים על הכנסתם (הנשלחת ברובה לחו"ל), אבל מאידך דורשים זכויות חינם לרוב: חינוך חינם, ביטוח לאומי, ביטוח רפואי ועוד, והכל על חשבון משלם המסים הישראלי, ובעיקר על חשבון תקציבי הרווחה המיועדים לטובת השכבות החלשות.
יפה יעשו שרי הליכוד, שר הפנים וראש הממשלה, אם יפנימו כי בדמוקרטיה הכל שווים בפני החוק, מנשיא מדינה שסרח ועד אחרון עברייני העובדים הזרים. חוק אחד לכל.