השופט הדרום אפריקאי ריצ'רד גולדסטון חזר בו מן החטא הנורא שחטא כלפי מדינת ישראל וחייליה כאשר האשים אותה ואותם ואת כולנו בפשעי מלחמה, בפשעים נגד האנושות ובהרג מכוון של חפים מפשע במהלך מבצע "עופרת יצוקה" לפני כשנתיים. הנזק המדיני והתדמיתי לישראל כבר נגרם, והוא כבד, אבל חשוב שגם באיחור רב ואפילו בדרך תמוהה ועקיפה מנסה גולדסטון להבהיר ששגה, וכמעט להתנצל על עלילת הדם שהפיץ נגד ישראל.
המפנה המאוחר שחל אצל גולדסטון תואם את האמירה לפיה במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים. קשה לצפות שארגונים אנטישמיים ואוטו-אנטישמיים שגמרו את ההלל על הדו"ח שלו יילכו בעקבות מעשהו האמיץ, יש לומר, ויכו על חטא.
גולדסטון עמד בראש ועדה מטעם המועצה ל"זכויות האדם" של האו"ם וניזון במידה רבה מ"נתונים" שסופקו לו על-ידי ארגוני "זכויות האדם" (אלא אם כן מדובר בזכויות האדם של יהודים) בישראל, היונקים מעטיניה של הקרן לישמעאל חדשה, נוספת ומיותרת. בנסיבות אלה אין פלא שהדו"ח שפרסם היווה עלילת דם, שכל אנטישמי ואוטו-אנטישמי שש לאמץ.
אבל, דווקא על רקע החרטה של גולדסטון בולטת דבקותו של אדם אחר – וחסידיו – במהלכים שגרמו נזק מדיני ותדמיתי וקורבנות אינספור, יהודיים וערביים. הכוונה לשמעון פרס. במשך 18 שנים משווק האיש את "השלום" 
במדינה מתוקנת היה אדם כזה מסתגר בביתו וממתין לזימון לוועדת חקירה ממלכתית שתקום, ולו גם באיחור, ושתחקור את הנסיבות שהובילו למחדל אוסלו ולממושכת במלחמות ישראל, מלחמת אוסלו. 
ו"המזרח התיכון החדש", תוך התעלמות מאזהרות שנאמרו ונכתבו בזמן אמת, בסמוך לראשית מצעד האיוולת האוסלואידי. הוא לא חדל ממעשיו גם אחרי שכ-1500 קורבנות יהודיים ועוד אלפי קורבנות ערביים שלמו בחייהם על מחדל מלחמת אוסלו, התוצאה הצפויה מראש והבלתי נמנעת של "שלום" אוסלו.
הסכם אוסלו הוא שגרם להידרדרות מהנוסחא – השגויה והפסולה – של "שטחים תמורת שלום" למציאות של שטחים תמורת טרור, ולהמרת ערך השלום ביעד הנוכחי: הקמת מדינה פלשתינאית בלב ארץ ישראל המערבית, תחילה לצידה של מדינת ישראל ועל חורבותיה בהמשך. מדינה כזו היא היפוכו המוחלט של שלום. היא מרשם לחיסולה של מדינת ישראל. אין אפשרות לרצות גם שלום וגם מדינה פלשתינאית.
במדינה מתוקנת היה אדם כזה מסתגר בביתו וממתין לזימון לוועדת חקירה ממלכתית שתקום, ולו גם באיחור, ושתחקור את הנסיבות שהובילו למחדל אוסלו ולממושכת במלחמות ישראל, מלחמת אוסלו. במדינת ישראל האיש נאחז בקרנות המזבח של משכן הנשיא ומנהל משם מדיניות חוץ, בניגוד לתפקידיו הקבועים בחוק יסוד נשיא המדינה, ומגעים מדינים – כולל השבוע בוואשינגטון – לקידום האל שהכזיב, "השלום".
ייתכן מאד שאין פתרון לסכסוך הישראלי-ערבי. בוודאי שאין פתרון עכשיו. אבל הצגת המדינה לאויב כצורך של מדינת היהודים היא הונאה, ונזקיה חמורים מדו"ח גולדסטון. בעקבות צעדו של גולדסטון אמר פרס: "ראוי שגולדסטון יפיק את הלקח המתבקש מהדו"ח המוטה שפירסם ויתנצל בפני מדינת ישראל". מתי ילך שמעון פרס בדרכו של ריצ'רד גולדסטון, יחזור בו ויביע לפחות חרטה על הנזק הרב שגרם למדינת ישראל ב-18 השנים של "תהליך השלום"?