שורות אלה נכתבות בשעה שבקרוב מאד עתיד להיות מוסר צו איסור פרסום בקשר עם חקירת הטבח במשפחת פוגל באיתמר. על מה שהיה אין הרבה מה לאמר. לאסוננו חווינו על בשרנו תאוות רצח ערבית כאשר זו היכתה בילדינו במעלות, בספורטאינו במינכן, בנערינו בדולפינריום, בחוגגי פורים בדיזנגוף, במסובי ליל הסדר במלון פארק ועוד כהנה וכהנה זוועות.
האכזריות, המפלצתיות, הרוע והשטנה זעקו מכל "פיגוע". מונח סטרילי זה אוצר בחובו נשמות טהורות של תינוקות ,נערים ונערות, זקנים, צעירים ומבוגרים חלקם התפוצצו באוטובוסים דחוסים, חלקם נורו מצידי הדרך,חלקם נשחטו במאכלת ממש.
שמות הנרצחים הפכו לדאבון הלב ואסוננו הגדול למפורסמים וידועים בציבור. בני משפחת חתואל מגוש קטיף, משפחת גביש מאלון מורה, לאסוננו רבים רבים נוספים הזכורים פחות.
וכעת בני משפחת פוגל מאיתמר אודי,רותי,יואב,אלעד והדס - השם יקום דם כולם. חיל ורעדה אחזו באומה כולה עת נודע דבר הטבח
ברבים. דומה היה כי התפוררו קירות המחלוקת בעם, הרגש היהודי והאנושי לא יכול היה להתמודד, כפרטים, עם גודל
בעוד שאין יכולת להשיב חיי נרצחים יש גם יש יכולת לרדוף את הפושעים, להשיגם ולבוא עימם חשבון. כל עונש שיושת עליהם מתגמד לעומת פשעם.
הזוועה ולימים ארוכים נוצר איחוד, אולי כדי לחזק, בוודאי על מנת להתחזק.
חלפו ימי השבעה, כך גם השלושים. נותרו לשנים ארוכות יתומים רכים, הורים אבלים, אחים המומים. נותר לנצח זכר הקדושים אשר נקטלו רק בשל היותם יהודים ובשעות אלה ממש עומד להיות מוסר הלוט מעל ממצאי חקירה ואולי גם זהות פראי האדם, אוחזי המאכלת, שוחטי התינוקת הדס ורוצחי אחיה ואחיותיה בשנתם, במיטתם...
בכל אדם הגון יש כמיהה לעשיית צדק. לענין זה דומני שימצא מכנה משותף רחב בעם היושב בציון. ככל שהפשע נורא יותר כך תובע הצדק את מקומו ביתר שאת. בעוד שאין יכולת להשיב חיי נרצחים יש גם יש יכולת לרדוף את הפושעים, להשיגם ולבוא עימם חשבון. כל עונש שיושת עליהם מתגמד לעומת פשעם.
תאוות רצח,שנאה עיוורת, יכולת תת אנושית לשסף גרונות עוללים - לכל אלה טרם נמצא העונש המתאים.
אלא שמערכת אכיפת הצדק בישראל חולה במחלה ממארת. ממאפייני המחלה הם רפיסות,טמטום, עשיית עוול תחת צדק, מעילה באמון האזרחים, הפקרת דמם הזועק של הנרצחים, בגידה בחוש הצדק הטבעי של כל אדם באשר הוא ובהנתן כל אלה-הנחת התשתית ויצירת המוטיבציה לרצח הבא חלילה.
סוד גלוי הוא שהרוצחים כגון אלה שנתפשו/יתפשו נאסרים בתנאים מחפירים-תפארת להם ובושה לכולאיהם. יסוד הענישה כמעט שאיננו מתקיים ולמעט שלילת החירות (לא ענין של מה בכך), זוכים פראי האדם במאותיהם ולמעלה מכך בתנאים שחלקם אמנה לקמן:
- חופש תנועה במרחבי האגפים בהם הם כלואים
חופש פולחן דתי
עיתונים יומיים ואחרים בכמות ובאיכות יוצאי דופן
טלויזיה רב ערוצית ובה גם ערוצי הסתה והדחה כדוגמת אל ג'זירה
לימודים אקדמיים
ביקורי משפחות
ספרים,מתנות,אוכל מיוחד (פורסם ולא הוכחש כי נאפות במיוחד עבור הרוצחים פיתות
מכלול התנאים הנ"ל הופך מאסר שאמור להיות עונש לבדיחה גרועה ואכזרית כלפי הקרבנות של הטרור הערבי- במקרה זה כל עם ישראל. בעיניים כלות, לא מאמינות שומעים יהודים תמימים כיצד הגרועים שברוצחים, צוררים צמאי דם ומתאווים לדם יהודים מבלים את זמנם בבתי הכלא שלנו - בתנאים להם אין אח ורע אצל אומות העולם.
למעשה אופן החזקת האסירים הנתעבים הללו בכלא מחזק את רוחם, מחסן אותה ומאדיר את ה"אידיאולוגיה" הרצחנית בשמה הם פועלים, הופך אותם ל"חיילים ממושמעים" ב"צבא ההתנגדות" מגחך בעיניהם ובעיני משפחותיהם את היהודים כולם ובהנתן כל אלה - מחזק מאד את הטרור הערבי הרצחני ומניח את המסד והטפחות לרצח הבא,חלילה.
לא רק שלא מתקיימת כאן ענישה, נקמה ו/או הרתעה - יש כאן בנין כוח, העצמת אתוס, חיזוק מורל ודלק במנועי הטרור הערבי.ובל נשכח. הדבר שהינו אולי החשוב מכל. מדינת ישראל מעניקה לפראי האדם הרוצחים המתועבים מתנה נוספת , אולי היקרה מכל.
מתנה זו מוענקת על ידי הממלכה, על ידי בתי המשפט, על ידי התקשורת של "כל אזרחיה". המתנה לא תסולא בפז שם המתנה - התקווה בעודם מתהוללים בבתי הכלא, מרחיבים דעת והשכלה, אוכלים כדבעי ומתרפקים תדיר על משפחותיהם, בקרב כל אחד מחסרי הלב מפעמת התקווה (לה יש לאסוננו על מה לסמוך על פי הנסיון) כי לא ירחק היום ומדינת היהודים שבעיניהם (ולא רק) היתה למשל ושנינה , תשחררם על מנת שישובו למחוזותיהם וכעת משהינם בוגרים יותר,משכילים יותר,מנוסים יותר ואידיאולוגיים יותר, יוכלו לשוב ולרצוח יהודים.
למעשיהם ומחדליהם אלה של כל הנוגעים בדבר בישראל אין כפרה ואין מחילה. יבוא יום וישרור במדינת היהודים שלטון ראוי, אוהב צדק ורודף צדק. ביום זה כי יבוא תפסק באחת ההפקרות השלטונית שתוארה באופן חלקי לעיל. או אז היהודים יכבידו ידם על הרוצחים פראי האדם מחד ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, יבואו חשבון עם האחראים למחדל הנורא של סיוע לטרור ואי מיצוי הדין עם מבצעיו.