ברצוני לכתוב את הדברים הבאים על מנת להבהיר מספר נקודות אשר אני חושב שיש סביבם מעט ערפול, כפי שיוצא לי לשמוע מאנשים ברחוב ולראות בתגובות באינטרנט, אשר מרבה מחלוקת ומרירות בנוסף על המחלוקות שכבר קיימות דבר שרק גורם לאי הבנה גדולה יותר ופער גדול יותר ממה שיש.
בדברי ברצוני להתייחס לבסיס המושגים וגם לחלק מהטענות בדיון של האם יש לחגוג את יום העצמאות או לא.
ובכן ישנה מחלוקת שנולדה בשנים האחרונות בציבור הדת"ל לענפיו, כאשר נקודת השבר הגדולה ביותר שלה התגלתה בתקופת גירוש גוש קטיף, באותה תקופה שבה סערו הרוחות ורבו המחלוקות לגבי מה הוא תפקידינו וחלקנו באותו גירוש, האם לשתף פעולה עם החלטות הממשלה, האם להתנגד בצורה אקטיבית או פסיבית, מה החלק שעלינו לקחת בזמן הגירוש ולפניו, וכן מה הם דרכי הפעולה הרצויות והלגיטימיות.
אותה מחלוקת היא האם כיום הזה המדינה כפי שהיא- היא לגיטימית? האם כפי שהיא היום זה לכתחילה? האם זה דיעבד? או האם זה פסול?
ברצוני להבהיר כאן מספר נקודות- עד כמה שלי ידוע אין בזרם הדת"ל מי ששולל את תהליך הגאולה, את תהליך התחיה הלאומית ותהליך בניית הארץ בצורה אקטיבית.
וכן אין מי שמכחיש (בצורה ציבורית, אני לא מתייחס אם יש פרט כזה או אחר) את גודל הניסים ונפלאותם, ואת החשיבות להודות עליהם לקב"ה שזיכנו אליהם וכן שזיכנו לחזות בהתגשמות חזון עבדיו הנביאים.
אך ישנה בעיה- כיצד אני מפרש את המציאות היום? וכן שאלה נוספת מה אני עושה בעניין?
ראשית אקדים הקדמה לנושא, והיא החשובה כאן- ישנו, לענ"ד שיח חרשים בחלק מהדיון- והוא- כאשר מישהו אומר שהוא לא חוגג את קום המדינה או בצורה יותר ספציפית מתייחס לכך שהמדינה עושה כך וכך- אזי יש אנשים שמבינים שהכונה במושג 'מדינה' היא לעם ולארץ. לדוגמא ראיתי תגובה של אדם לכך שאדם אחר כתב כי הוא לא חוגג כיון שכך וכך המדינה עושה- והוא הגיב לו- "א"כ מה אתה עושה כאן- תקום ותלך!", ישנה כאן שגיאה מהותית אם ההבנה היא שאם אדם לא מסכים ברמה זו או אחרת למדינה, אז הוא צריך לעזוב את הארץ.
יש הדרגתיות בדברים, בצורה בסיסית אדם גר בארץ ישראל כיון שזו ארץ ישראל הארץ המובטחת- האדמה, השטח עם כל הקדושה שהיא מכילה, בלי קשר לישות מדינית כזו או אחרת, לכן אמירה כזו אינה לגיטימית, האדם כאן כי זו ארץ ישראל, בין אם הוא מסכים עם מה שקורה כאן ובין אם לאו, ואף אחד כאן אינו הבעלים של הארץ ולא יאמר ליהודי אחר אם ללכת מכאן או לא (להזכירכם זה מה שמצות שמיטה באה לומר לנו).
בודאי שכולנו מסכימים על כך שיש להודות לקב"ה על חסדו הגדול שזיכנו לתהליך זה. השאלה היא אמנם מתי וכיצד? אזי יש כאלה שעושים זאת ביום העצמאות ויש כאלה שביום ירושלים- העיקר שכולנו מכירים בדבר זה ובחשיבותו
שנית יש את עם ישראל, גם כן עם כל הקדושה שיש בו, ושוב אין קשר ב'עצם' בינו לבין השלטון או לבין מוסדות שילטוניים, היינו אי הסכמה עם השילטון או מוסדותיו אינם אי הסכמה עם עם ישראל בהכרח.
ולבסוף ישנם את השלטון ומוסדותיו- ולזה הכונה מדינה, הרי זה מה שחוגגים במיקרו- בתאריך זה, את יום הקמת המדינה- זה לא יום כיבוש הארץ או יום עלייתנו לארץ ולא יום ייסוד עמ"י, אלא יום הקמת המדינה- היינו שלטון יהודי עם מוסדות שתחת שליטה יהודית.
כמובן שבציבור הדת"ל יום זה נבחר כיום שהוחלט שייצג את כל תקופת אתחלתא דגאולה- ויהוה יום שבו עמ"י מודה לקב"ה על הניסים והנפלאות שעשה עמנו ושהתחיל סוף סוף בתהליך הגלוי לגאולתינו.
כאן עמדה וגם ניצבה המחלוקת- בנקודה האחרונה- האם כיום הכוחות אשר אוחזים בשלטון- האם נאמר כי הם לנו או לצרינו, וכן בצורה יותר עמוקה- אם נאמר כי לצרינו- האם זה במקרה או בעצם- היינו האם זה רק עניין של זמן או בחירות עד שישתנה השלטון עלינו להטיב לעמ"י ולא לאויבינו מסביב, או שמא המדינה על כל מוסדותיה- היינו הממשלה, בית המשפט, הצבא, המשטרה, התקשורת האקדמיה והתרבות- נפלו בידיים זרות אשר נהפכו לעמ"י למפלצת (כפי שכינה זאת הרב קוק) ואין לנו דרך להושיע אותם ע"י השפעה מתוך המערכת, כפי שהם כיום, מידיים אלו- לפחות זה לא נראה כך על פי דרך הטבע- לא בזמן הקרוב וגם לא כ"כ בזמן הרחוק (לא אכנס כאן לדיון הזה שנמצא גם ברובד הרוחני שלו- האם הולכים עפ"י דברי הזוהר הגר"א הרמח"ל והבעש"ט וכיצד יש להבינם, וכן כיצד יש להבין את דברי הרב קוק בנושא).
על פי זה השלכות המחלוקת הם כאלו- אם נאמר כי באופן מהותי ישנה כאן בעיה- וכיום המדינה ומוסדותיה פועלות כפי שהן פועלות, מתוך מקום מהותי- היינו שהשינוי לא יבוא מתוך אותם מוסדות, כיון שבכל המקומות הללו יד רוחצת יד, וברגע שמישהו מנסה לפעול כנגד המערכת מבפנים דואגים למגר אותו (ע"ע הרב כהנא, פייגלין, מומלץ גם לקרוא את הספר הגוורדיה השחורה של ירון זליכה), אזי יש כאן מוסד שהתנהלותו באופן מופגן, ובאופן גדל והולך פועל כנגד רצון ה' וכנגד עם ישראל, אם כן לא שייך לקחת את היום בו דבר זה הוקם ובאותו יום לשבח את הקב"ה על דבר זה וכן על כל שאר התהליך ,כיון שיש בזה כמין חירוף כלפי הקב"ה שמשבחים אותו על דבר שפועל נגדו, אלא עדיף לחפש זמן אחר שבו אפשר להודות לו על כל התהליך. ומה שאנשים אומרים שזה אולם הכלי שבו הקב"ה משתמש בו כדי לקבצינו ולהגן עלינו- עונים בעלי השקפה זו- כי הרמב"ם כתב שגם 'הנצרות היא כלי ששימש להפצת התנ"ך ושם ה' בעולם'- אך לא נלך ונודה על יום היוסדה, היינו אכן זה חלק מתהליך שנועד להיות חלק מגאולת ישראל, אך אין זה מחייב שהוא בפני עצמו כרגע דבר חיובי.
יש לציין כי בנוסף אומרים כי גם אם היום הזה הוא יום שיש בו סגולה גדולה ואור גדול הבהיק בו- ישנה בעיה שאנשים לא תמיד מבינים את החילוק הדק בין להודות לה' על הניסים אבל לא לשמוח על המדינה כפי שהיא (וכן לייצור הבנה שכל התרבות שיש לנו היום היא כנגד ה' ותורתו), כיון שזה כמו לחרף את הקב"ה- שאנו מודים על יישות שמבזה אותו, את תורתו, את תלמידי החכמים ואת א"י.
מאידך גיסא החולקים אומרים- אכן ישנן בעיות, אך לא בגלל זה לא נודה לקב"ה על כל הניסים שעשה עימנו, לא בגלל זה נכחיש את תהליך הגאולה או נתייאש ממנו. צריך לנסות בכל מחיר להשפיע מתוך מסודות המדינה, מתוך הצבא וכד'. הרי הצבא שומר עלינו מאויבינו, החיילים מוסרים נפשם להגן עלינו, ישנם הרבה ישיבות בארץ, ועולם התורה פורח. ודאי שיש גם שינוי מהותי- תחת ממשלת הגויים היו הממשלות רוצחות בנו, התושבים יוצאים לפוגרומים ואין פוצה פה ומצפצף, כיום אפשר להסתובב חופשי בארץ, וגם בחלק גדול מהעולם, בזכות זה שיש מדינה. הבעיה היא לא מהותית, זה רק עניין של זמן עד שהעם יראה את האמת, וזה רק עניין של הסתכלות- בית שלישי לא יפול- ובעז"ה- עם ישראל יתעורר, אסור ליצור קרע בעם ישראל, וצריך להשתתף איתו באבל ובשמחה, ואי אפשר להיות כפוי טובה לקב"ה על כל הטובות שגמלנו, וביניהם הקמת המדינה והצבא, נכון שלא הכל ורוד, אבל זה תהליך שקורה אט אט כמו איילת השחר, רואים שכיום המודעות לתורה ומצוות הולכת וגדלה, החזרה לקב"ה בצורה יותר אמיתית מתעוררת יותר ויותר, ובעז"ה הדברים הולכים בכיוון החיובי, וגם אם לא- צריך לפעול מתוך העם והמדינה ולא כנגד, צריך הכרת הטוב גם לקב"ה וגם למדינה על הדברים שהם כן נותנים לנו.
עד כאן עיקרי הדברים, לא נגעתי כפי שציינתי במחלוקת הרוחנית שיש בדברים- שנכון שזו המחלוקת שבה הדברים הם הרבה פעמים מתגלים כדברים יותר מהותיים ויותר יסודיים, וכן הרבה יותר ברורים.
אני כשלעצמי חושב, שכאשר בוחנים את הדברים המובאים לעיל יותר בעיון ניתן להגיע למסקנה כי לא רב המרחק בין הטענות. לענ"ד נראה כי בדברים המהותיים כולם מסכימים, ולא כפי שפעמים רבות אנשים חושבים שישנה תהום פעורה. כולנו מסכימים על כך שזו אתחלתא דגאולה של עמ"י בא"י, ושיש לפעול וליצור כאן יישות ריבונית, ולא זו בלבד אלא בנוסף תרבות וחינוך וצבא ותקשורת וכד' הכל לשם שמים ועפ"י תורה. וכן ודאי עדיין שאנו חסרים את גולות הכותרת שהם- בית המקדש, מלכות דוד וסנהדרין, ומחכים ומצפים שמלכות ה' השלמה תתגלה עלינו, ושתושפע עלינו רוח הנבואה ואש התורה.
מאידך גיסא הרוב מודים שהמצב היום לא שפיר, אכן הממשלה היום לא די שאינה פועלת בצורה שהיא על פי מוסר התורה ורצון ה', אלא עוד מתעוררות הרבה פעמים תהיות אפילו לגבי אופן פעולותיה כלפי תושביה על פי אמות המידה של מוסר הגויים. המצב ברחוב מבחינה צניעותית ומוסרית לא מזהיר אף הוא, וגם כאן לפעמים אני שומע גם מחילונים- שיש תהיות לגבי הדרך הזו גם בעיני מי שלא אמון על הצניעות ההלכתית, ועוד כהנה וכהנה.
אכן ישנה שאלה- האם לחגוג או לא לחגוג את היום הזה, אמנם אני חושב לענ"ד- שבכל מקרה חשוב שלא נבוא לידי חירופים וגידופים הדדיים- קודם כל כיון שבדברים המהותיים כולנו מסכימים. בודאי שכולנו מסכימים על כך שיש להודות לקב"ה על חסדו הגדול שזיכנו לתהליך זה. השאלה היא אמנם מתי וכיצד? אזי יש כאלה שעושים זאת ביום העצמאות ויש כאלה שביום ירושלים- העיקר שכולנו מכירים בדבר זה ובחשיבותו.
אני אכן סבור שאנו צריכים לפקוח את העיניים ולבחון כל הזמן לאן אנו מתקדמים, אסור לנו לשקוע בשינה ולהניח לסובבים אותנו להוליך אותנו כצאן לטבח, שוב. בנוסף חשוב בכל מקרה תמיד לזכור שכל הדברים הללו הם כלי להתחבר לדבר החשוב באמת שהוא הקב"ה ורצונו זה הדבר החשוב באמת. דבר שמנוגד לזה הוא חסר ערך, הקב"ה הוא האידיאל האמיתי, וכל השאר אמצעים לעבוד אותו, להתחבר אליו ולקדש את שמו.
דבר אחרון- חשוב לזכור- גם אלו שלא חוגגים כגון אחינו החרדים- חשוב לזכור שהם אחינו, שומרי תורה ומצוות, אוהבי ה'. והלא על מי ששומר תורה ומצוות נאמר- אחיך- אחיך במצוות, לכן גם אם בינינו לביניהם ישנם כבר הבדלים קצת יותר גדולים- לא שייך כלל וכלל לחרפם על כך. מחלוקת היא דבר לגיטימי כאשר היא לשם שמים- וגם בין התנאים הקדושים היו מחלוקות מהותיות- גם בהשקפה- כגון היחס לרומאים וכד' ולא מצינו שח"ו הם חרפו אחד את השני- אלא אהבו זה את זה- וזו מחלוקת הלל ושמאי.
בברכת שנזכה למלכות ה' במלוא הדרה תפארה ומעוזה.