כשאנשים רעים נענשים על מעשיהם, מהווה הדבר צדק – וגם אם קורה שאדם חף מפשע סובל בגלל פעולת פשע שביצע אדם הקרוב לו, אל לו להאשים באסונו את מי שעשה צדק אלא את מי שפשע. דבר זה נכון ביותר במקרה של האסון שהתרחש על בני העם הערבי שיצאו נגד ישראל ונוצחו – וקל וחומר כאשר לא מדובר בחפים מפשע אלא במי שתמכו בהתקפה על ישראל.
מידת הצדק דורשת שאויבי ישראל התובעים את ישראל על אסונם הצודק צריכים להיתבע בעצמם. אם היו קרובי משפחתו של אדולף אייכמן מגישים נגד מדינת ישראל תביעה על הריגתו, והיו מצרפים אליהם לתביעה את כל קרובי משפחותיהם של 
עדיין לא מאוחר מדי לתבוע חקירה, בירור ושורת תביעות יצוגיות ופרטיות בשם העם היהודי כולו ואזרחיה של מדינת ישראל אשר סבלו במשך עשרות בשנים – עוד מהתקופה שלפני קום המדינה ועד ימינו – מפשעיהם של הערבים.
הרוצחים הנאציים לתביעה ייצוגית נגד ציידי הנאצים שרדפו אותם, הגישו נגדם תביעות, והביאו לענישתם, הם לא היו שונים מבחינה עקרונית מכל אלה המזדהים עם יום ה"נכבה".
זה נכון שהיה מחדל חמור בנוסא זה מצידה של מדינת ישראל, אך לא המחדל שהמצדדים ב"נכבה" חושבים עליו; למעשה, אם היתה מדינת ישראל נוקטת ביוזמה הראויה לטובת הצדק לגבי מה שהתרחש בשנת 1948 היא לא היתה מסתפקת בדחיית תביעותיהם של הערבים על ה"פגיעה" שחוו מצד עם ישראל שהתגונן מפניהם, אלא עומדת על כך שאסונם של הערבים הוא צודק, כפי שיש צדק בכל סבל הנגרם לאדם רע על מעשיו.
ובנוסף להצהרה על האמת העובדתית, שהיא שהאסון שהומט על הערבים היה צודק כמו כל אסון שמתרגש על בניו של עם שמנהיגיו מצליחים להביא אותו להתקפה פושעת על עם אחר – וקל וחומר כאשר מדובר בבני עם שכולם, ולא מיעוטם, יוצאים לטבוח ביהודים בשמחה ובאכזריות, צריכה מדינת ישראל לצאת בתביעה נגד אויביה, שיצאו להשמידה על לא עוול בכפה.
ועדיין לא מאוחר מדי לתבוע חקירה, בירור ושורת תביעות יצוגיות ופרטיות בשם העם היהודי כולו ואזרחיה של מדינת ישראל אשר סבלו במשך עשרות בשנים – עוד מהתקופה שלפני קום המדינה ועד ימינו – מפשעיהם של הערבים.
ושומה על ישראל לעמוד על כך שכל מי שפגע בבני העם היהודי, החל מממשלות והנהגות עמי ערב וכלה בארגוני טרור ורוצחים יחידים, אשר מקבלים כל הזמן הזה עזרה, תמיכה וגילויי הזדהות הן מבוגדים בעמנו והן מאויבים חיצוניים, הוא אויב ישראל.