כמו אליס, ערב אחד גם אני נקשתי בסנדלי השורש שלי, ומצאתי עצמי לפתע במדינה שכולה מהפכות. עד כה נמנעתי מלקחת חלק ב"מהפכה".
בהתחלה היא נראתה שולית, לא מעניינת וכזו שתחלוף במהרה ללא השפעות משמעותיות על סדר היום הציבורי, ובלי שבכלל הבנתי את מטרותיה. סך הכל מספר צעירים תל אביביים טיפוסיים שלא נעים להם לשלם שכר דירה גבוהה על פיסת הנדל"ן הכי יקרה בארץ. לך תבין...
תמיד סברתי שאין לבחון דברים או לבקרם דרך מסך הטלוויזיה, דפי העיתון או מסך המחשב, ולכן בהזדמנות הראשונה שנקרתה לי יצאתי לסיבוב בשדרה, להבין על מה ולמה המהומה.
בזמן שחלף מהקמת האוהל הראשון בשדרות רוטשילד ועד הביקור שלי, הזדמן לי לחשוב לא מעט על התופעה, ולצד התרשמות אישית עמוקה מההיקף ומהעוצמה של המחאה, ערכתי דיונים רבים עם חברים מכרים ומשפחה.
הגעתי למסקנה שגם אני שותף לסיבות רבות שגרמו למהפכה. גם לי נורא יקר פה הכל, וגם אני כנראה ארוויח שכר זעום ואאבק לחיות כאן בעתיד בכבוד, על קורת גג פרטית משלי וויתרתי, והשלמתי עם המושג "שכירות" לימי חיי. הפנמתי כי משכורתי תהיה לא מן הגבוהות. ואני, כנראה כבר לא אזכה להיות חלק מאותו מעמד שולט, העשירון העליון.
אני מסתובב, וקצת מבולבל, מצד אחד, זו גם המהפכה שלי. כאילו, הייתי רוצה לקחת בה חלק, אבל אני לא מעשן, והכל פה כ"כ מלא עשן סיגריות וחומרים אחרים, האם אתקבל? ואיך יתייחסו אלי אם אבקש שלא יעשנו לידי? הרי זה קצת מפריע...
השלמתי עם זה.
אז גם לי כואב כמו להרבה אחרים המצב הזה, והאמת כל כך הרב פעמים אני וחברי, כאשר ישבנו בשעת ה "Happy hour" על בירה בחצי מחיר (כי למי יש כסף לשלם מחיר מלא?), פרקנו את זעמנו על כך שארבע קירות עולה פה לפחות מיליון וחצי, ואיך לעזאזל סטודנט תפרן בגיל 20+ עושה חצי מיליון ראשוני, תוך כמה שנים רק כדי לזכות לכבוד המפוקפק של להיות זכאי למשכנתא ולהשתעבד לבנק ל30 שנה. הגענו למסקנה שאין סיכוי. פשוט אין.
אנחנו בניגוד להורים שלנו שעלו למדינה זרה, בלי שפה, ללא הון וללא רכוש, ועדיין הצליחו לקנות דירה משלהם , הדור שלנו נידון לחיות בשכירות.
החלטנו בשיחות ההן על אותה כוס בירה בחצי מחיר, להקים התנחלות. עד היום איני בטוח האם זה היה בצחוק לחלוטין. הרי הקרקע כמעט חינם, יש הטבות מס, וזה די קרוב להכל, ואפילו ראינו בזה קצת ציונות, סה"כ האנשים שם טובים, אז מה רע?
נחזור לשדרה, ה10 באוגוסט. 2011
אני מסתובב, וקצת מבולבל, מצד אחד, זו גם המהפכה שלי. כאילו, הייתי רוצה לקחת בה חלק, אבל אני לא מעשן, והכל פה כ"כ מלא עשן סיגריות וחומרים אחרים, האם אתקבל? ואיך יתייחסו אלי אם אבקש שלא יעשנו לידי? הרי זה קצת מפריע...
האמת? אני גם לא שותה אלכוהול ביום יום, בטח שלא בזמן שאני עסוק בהפיכות. אז האם אני עדיין חלק מהם?
בנוסף, קצת הפריע לי אחד השלטים בו נכתבה האג'נדה "לשחרר את פלסטין", אני קצת לא חושב שיש לשחררה! או שהיא בכלל בשבי של מישהו, או שהיא בכלל קיימת?
אותה פלסטין קסומה, מי ייתן שכבר יגלו אותה, את הממלכה העתיקה הזאת שכולם מדברים עליה ואבדה בהיסטוריה של העמים הקדומים והיום שבויה איפשהו. הלוואי שנמצא אותה ואז, אולי, נוכל לשחררה. יחד עם בן מחזור גיוסי, גלעד שליט, הוא דווקא ממשי וקיים לפחות כמוני, אך דווקא כלוא בצינוק. אולי אם נמצא את הממלכה הקסומה פלסטין, נוכל למצוא גם את המרתף שכלוא בו גלעד שליט ולשחרר את שניהם.
אז אני לא מעשן, לא שותה ולא שותף לארגון לשחרור פלסטין.
והנה קבוצה נוספת הקימה מאהל, "זכויות הגבר במשפחה", ומה אגיד? אני לא בטוח שאני רוצה לבטל את העובדה כי חזקת ההורות עוברת אוטומטית לאם, כאילו אני לא בטוח בעד, אבל גם לא בטח נגד, הייתי רוצה קצת לחשוב על זה, לקרוא קצת מחקרים, אז אני לא בטוח שהייתי רוצה לקחת חלק במהפכה הזאת.
ואז היו את הח'ברה של צער בעלי חיים, שאני מאוד בעד. אבל לא בטוח כי אני יכול להפוך דברים כה רבים במקביל.
כאילו, אני בעד הרופאים המתמחים, וזכויות המורים והשוטרים והחיילים, החיות וגלעד שליט, שלום אמיתי בין ערבים ליהודים, והאבות והאימהות, המעשנים והשיכורים, התל אביבים וקידום החברה בפריפריה. אני בעד הכל, אבל קצת מפחד שמרוב מהפכות, נישאר עם הרבה מהפכנים, שלא בטוחים מי הופכים, מה הופכים, איך הופכים ואת מה הופכים.
וגם, איך יכול להיות שהם טועים? אם שלמה ארצי וריטה התגייסו למענם! הרי במדינה בה אנו חיים, כאשר מתגייס איזה אומן להביע את דעתו בעד, אז המחאה בטוח צודקת, אלא אם הוא יוצא נגד המחאה, ואז זה כבר סיפור אחר...
בקיצור, כמו אליס, גם אני קצת הלכתי לאיבוד בארץ הפלאות, והמהפכות.