הכרעות תמוהות בלשון המעטה, הנחזות אנטי יהודיות ואנטי ציוניות, שיצאו באחרונה מתחת ידו של ביהמ"ש העליון בירושלים – אותו מוסד שמנחם בגין, לא אחֵר, העניק לו ברוב תמימותו הפולנית את מלתעותיו – נדונו כאן בשבוע שעבר: הענקת הזכות לטרוריסט לבנוני מן החיזבאללה לתבוע מישראל 6 מיליון שקל, הפיכת מסגד נטוש בלב באר שבע העברית למוזיאון איסלמי, וזריקתם מביהמ"ש של לוחמי צה"ל שהוכפשו בגסות אנטישמית ושביקשו סעד מפני עלילת דם גסה שהוטחה בהם; ואלה הם רק סיפורים טריים על קצה המזלג. יש עוד.

קוראים הנוהגים להגיב מידי פעם על הנכתב כאן, בעל פה ובכתב, מביעים מידי פעם תמיהה, כיצד התקשורת הכללית, המתיימרת להיות איכשהו אובייקטיבית (משימה בלתי אפשרית מבחינתה), אינה מותחת ביקורת על מערכת המשפט ששוכחת כנראה שהמדינה הזו אינה רק דמוקרטית אלא גם יהודית.

אז זהו. מתברר שלא תמיד היא שומרת על זכות השתיקה. לטובת קוראינו שאינם מדפדפים ב'מעריב', נביא כאן, כשירות לציבור, את מאמרו של הפרשן הבכיר בן כספית (שרבים מתארים אותו כשמאלן, אך מסתבר שלא תמיד; ראו גם התייחסותו הרצינית לגילויי 'אם תרצו') שראה אור השבוע (7.8.11) בעמוד הדעות של מעריב ו-NRG: "לעיתים אין שופטים בירושלים".

שקרים גסים

והנה המאמר במלואו (תוך קיצורים, המתבקשים מחמת קוצר היריעה):

"'כבוד השופטים נאור, דנציגר ועמית! אין מקרים רבים, בהם מדובר בשקרים של שחור ולבן. הרי לא היה פגז שנורה על בית החולים בג'נין, הרי אגפו המערבי של בית החולים לא נהרס, הרי לזקן בסרט של בכרי לא היה כדור ביד וברגל, לא קיימת גופת ילד בן שמונה ואין קברים ממולאים בגופות, אין אישה הרה שנורתה בידי חיילי צה"ל. עלילת הדם של הסרט 'ג'נין ג'נין' היא ישירה ומכוונת נגדנו, החיילים של המדינה ושלכם, שיצאו במוסריות עליונה להגן על כולנו וגם עליכם. כל מה שנדרש מכם זה להגן על האמת, על החיילים, ועל הרחובות מאימת המתאבדים שמונעים מגלגלי ההסתה והשקר של 'ג'נין ג'נין'. משך דורות חיכה עם ישראל לשופטים שיגנו עליו מפני עלילות הדם של שימוש בדם נוצרי לאפיית מצות. זאת הייתה הציפיה מכם... חבל שלא עשיתם זאת. חבל שלא זיהיתם את גודל השעה'.

"הקטע הזה הוא חלק ממכתב גלוי שכתב בשבוע שעבר ד"ר דוד צנגן, הרופא החטיבתי של לוחמי ג'נין, בעקבות החלטת בג"ץ לדחות את תביעת הדיבה שהגישו חמישה מהלוחמים (צנגן אינו ביניהם) נגד במאי הסרט מוחמד בכרי... הייתי מוסיף למכתבו את האמירה השיפוטית 'אני מסכים'. כל מי שעיניים בראשו, צריך להסכים.

"כי בג"ץ, שנצמד לפרשנות הצרה והדווקנית של החוק, קיבל לפני כעשרה ימים החלטה אומללה, פוגענית ומביישת.

"כן, השופטים אכן הסכימו שרוב הקביעות של בכרי בסרטו המתועב מופרכות מעיקרן. הם אכן מודים שהעלילות שהוא מצמיד שם לחיילי צה"ל איומות ומשוללות כל יסוד, אבל הם לא מקבלים את העתירה מהנימוק הטכני שעל פיו אי אפשר להוכיח שדווקא חמשת הלוחמים התובעים, הם אלה שנפגעו מהסרט.

"...כל מה שנשאר לי זה להיאנח בעצב. פתאום, בג"ץ נצמד ללשון החוק היצמדות דווקנית. איפה אהרן ברק כשצריך אותו. פתאום, נעלמת לה החקיקה השיפוטית, נעלמים התקדימים האמיצים, נעלמת הגישה המרחיבה, נעלמת תקנת

"מניחים למוחמד בכרי להמשיך לרחוץ בנקיון כפיו, מניחים לדור הבא של המתאבדים להתחנך על ברכי הטבח שלא היה, מניחים לעולם כולו להרים גבה מול הפסיקה ולהגיד לעצמו רגע, אולי בכל זאת היה שם טבח, ומניחים לטובי לוחמינו, שהשאירו 23 חברים הרוגים בג'נין רק כי נקטו באמות מידה מוסריות שבהן אף צבא לא נוקט, לשוב מושפלים הביתה.

"...לא, אין כאן צדק, אין כאן שכל, ואין, הפעם, שופטים בירושלים. כמה חבל".

פורעי חוק

פסיקה תמוהה נוספת של העליון, שעיקרה מתן הוראה חד משמעית לממשלה, שיזמה ב-2001 את הקמת הישוב מגרון, להורסו עד היסוד עד 31 במארס 2012, עוררה סערה, שהדיה עלו גם מעל מקצת מן התיקשורת העויינת את מפעל ההתיישבות. עיתון 'הארץ', שאינו המתעב את מפעל ההתנחלות (אך מעודד התנחלות ערבית ונוכרית בישראל, במאמציו לקדם הפיכתה למדינת כל אזרחיה), חרג מתיעובו והעניק במה נכבדה לישראל הראל, מראשוני המתיישבים ביש"ע, שהגיב (4.8.11) על החלטת העליון, בדברים נוקבים היוצאים מן הלב.

הנה מאמרו של הראל (עם קיצורים, מחמת קוצר היריעה):

"'פורעי חוק' כתבה השופטת דורית ביניש על אנשי מגרון. זה הניסוח המקומם ביותר בפסק דינה, הכולל לא מעט טעויות והטעיות. צעירי מגרון הם אנשים צנועים, מאירי פנים, מסתפקים במועט, עושים את חובתם למדינה ולעם, ואינם באים למדינה בדרישות כמנהג הימים הללו.

"חלק ניכר מתושבי מגרון, כמו בני, איתַי, עוסקים במקצועות שעיקרם סיוע לזולת, לחלש, לשונה ולמי שנשר ממסגרות חינוכיות. מהמעט שהם משתכרים במקצועות מעוטי הכנסה אלה הם מקפידים להפריש מעשר כספים. שמירת החוק האזרחי מגובה אצלם באידיאולוגיה דיאלקטית על החובה הדתית לציית לחוק האזרחי. זר לא יבין. הם נמנים - כמותם יש, ובכל אתר, גם רבים אחרים - עם הטובים שבבני העם. ואת דיבתם מוציאה השופטת. על זאת אני מחויב, לא רק כאב, למחות. ובתוקף.

"בניגוד למה שכתבה ביניש בפסיקתה הפוגעת, הם עלו למגרון בברכת המדינה. משרד הביטחון, הסמכות השלטונית באזור, אישר את הקמת היישוב והורה למנגנוני ההתיישבות הממלכתיים לנהוג בו "כיישוב עצמאי לכל דבר ועניין, כולל נושא התקציב וסימול היישוב". חזקה עליו שעשה זאת לאחר שהיועצים המשפטיים במשרד עשו, ולו מפחד בג"ץ, את שיעורי הבית בקשר לבעלות על הקרקע.

"המדינה הממשית, לא 'המדינה' שהפרקליטות נושאת לא אחת את שמה לשווא, הניחה את התשתיות ליישוב (שטליה ששון, לימים מועמדת מרצ לכנסת, הפכה אותו במחי 'חוות דעת' מיישוב למאחז 'לא חוקי'), הציבה קרוואנים שאנשי היישוב מתגוררים בהם כעשור ונולדים להם ילדים שם, ולמרות הצפיפות הרבה אינם מתלוננים על קשיי דיור.

"זאת ועוד: בתוכנית בינוי ערים (תב"ע) של מגרון, שיזם ותיכנן משרד הבינוי והשיכון, כתוב בפירוש, שבעל הקרקע הוא 'הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש'. אפשר להתנגד פוליטית למדיניות הממשלה (בנימין בן אליעזר היה אז שר הביטחון), אולם איזה חוק פרעו אנשי מגרון?

"'עד כה', כותבת ביניש, 'נמנעו תושבי מגרון מלהשיב או להתייצב בפנינו'. אך האמת היא, שלפני כחמש שנים, בנוכחות רבים מאנשי מגרון, התקיים דיון בבג"ץ, בפני ביניש. עו"ד חנן מלצר, היום עמיתה, שטח בפניה את טענותיהם - כשהיא מפסיקה את דבריו בקוצר רוח. הייתי שם.

"חמור מכך: בפסק הדין הנוכחי ביניש אינה מתייחסת כלל לטענות שמלצר העלה ולא למסמך שהגיש - כאילו לא טען ולא נימק. רק הטענות הפוליטיות של 'שלום עכשיו' רלוונטיות.

"נושא קרקעות מגרון נדון זה זמן בבית משפט השלום. ערכאה זו, שבניגוד לבג"ץ בודקת מסמכים ושומעת עדים, טרם סיימה את בדיקתה. אם כן, מדוע הניחה ביניש לעתירת 'שלום עכשיו' להגיע אליה? נניח שיש ביני לבינה סכסוך קרקעות. האם תפנה לבג"ץ? ברור שלא. הכתובת היחידה לתלונה היא בית משפט השלום, שם מתבררים אלפי סכסוכי קרקעות. מדוע ל'שלום עכשיו', 'עדאלה' ודומיהם שמורה הפריווילגיה לפנות ישירות לבג"ץ?

"מדוע אצה הדרך לשופטת ביניש להורות על הריסת היישוב?"...

אי אפשר היה לכתוב בשני נושאים אלה בניסוח חד יותר, משכנע יותר, נוקב ויורד חדרי בטן.