צדק חברתי זועקים המפגינים בשדרות ובכיכרות, חלקם מתוך מחאה אמתית וחלקם במימון של גורמים קיצוניים כמו הקרן לישראל חדשה – למעשה, הקרן לישמעאל חדשה, נוספת ומיותרת – ושל ארגון השמאל ה(אנטי)-ציוני, ובגיבוי מתלהם של "אנשי רוח" ושל עדר התקשורת.
לו היו המוחים ותומכיהם משחזרים את מעשיה של ממשלת ישראל (בראשות האתרוג שרון) בדיוק לפני שש שנים היו מבינים את גודל הפגיעה שנעשתה אז בצדק החברתי בארץ, כאשר קרוב לרבבת ישראלים גורשו מבתיהם והפכו לפליטים בארצם. היכן היו אז אבירי הצדק החברתי? הם מחאו כפיים לכוחות הגירוש שקיבלו וביצעו פקודה בלתי חוקית בעליל, שלא הביאה שלום, שקט או צדק חברתי, אבל הגבירה את צורכי הביטחון. ע"ע עופרת יצוקה, כיפת ברזל ועוד.
אחת הסיסמאות הנזרקות לחלל האוויר במסגרת גל המחאה הנוכחי היא הדרישה לשנות את סדר העדיפויות הלאומי. משמעות הדרישה כפולה:
לשנות את הדגש בתקציב המדינה מביטחוני לחברתי, תוך התעלמות תמימה ו/או מגמתית מכך שצורכי הביטחון נקבעים במידה רבה על-ידי האויב ולא על-ידי גורמים ישראליים.
להפנות כספים המושקעים בהתיישבות ביהודה ובשומרון להשקעות בהתיישבות ממערב ל"קו הירוק", תוך התעלמות זדונית מן העובדה ש- 650 אלף אזרחי ישראל החיים ממזרח לקו היו זקוקים בעבר ויזדקקו בעתיד לד
לא מעט נכתב על המחאה הנוכחית. למרות שהיא מבטאת לא מעט מצוקה אמתית, אי אפשר להתעלם מן היעד העיקרי שלה: להפיל את ממשלת נתניהו. הסמל לגסות ולאלימות הקיימת בקרב המוחים הוא הגיליוטינה שהוצבה בשדרות רוטשילד בתל-אביב.
יור, חינוך, בריאות, רווחה, תחבורה וכו' גם ממערב לקו. חיסכון כספי לא יושג על-ידי העתקתם/גירושם, ואילו הוצאות הביטחון של מדינת ישראל רק תגדלנה כתוצאה מצעד הרפתקני שכזה. לא מיותר להזכיר שוב שעל בסיס בלתי צודק שכזה לא ייכון שלום.
לא מעט נכתב על המחאה הנוכחית. למרות שהיא מבטאת לא מעט מצוקה אמתית, אי אפשר להתעלם מן היעד העיקרי שלה: להפיל את ממשלת נתניהו. הסמל לגסות ולאלימות הקיימת בקרב המוחים הוא הגיליוטינה שהוצבה בשדרות רוטשילד בתל-אביב. ע"ע אקדח המוצג במערכה הראשונה של הצגת תיאטרון.
גם כאשר המארגנים והמושכים בחוטים מתאמצים להסתיר יעד זה של הפנתרים הלבנים – חיקוי בלתי משכנע של הפנתרים השחורים מלפני כארבעים שנים – ניסיונותיהם עולים בתוהו: התגייסותה של העיתונות הצהובה למענם וחיבוק הדוב שהיא מעניקה להם הם ביטוי לשאיפה אל היעד המרכזי: להפיל את ממשלת נתניהו. מדובר בתקשורת מגמתית, התוקפת כל ממשלה אך ורק משמאל. הסיקור המופרז והמנופח שמקבלת המחאה משרת אף הוא את אי-ההכרה בכשרותה של הממשלה הנוכחית, שנבחרה בבחירות דמוקרטיות, ואת השאיפה להפילה. מתי תהיה בישראל תקשורת עניינית, המבקרת ואף תוקפת את הממשלה לא רק משמאל אלא גם מימין?
חוסר הפתיחות וחוסר הסובלנות של הכת השלטת – גם כאשר "הימין" בממשלה - המזדהה והמגבה את המוחים, מתבטאים גם בעליהום המתבצע כלפי כל כבשה המעיזה לסטות מן העדר ולהביע חשיבה עצמאית. ע"ע מרגלית צנעני. לא מן נמנע שכזה יהיה גם גורלה של אילנה דיין שהרהיבה עוז בנפשה וקראה למחשבה עניינית וצודקת יותר כלפי אזורי יהודה ושומרון ותושביהם. חשוב לציין שהבנייה ביהודה ובשומרון אינה המקור של מצוקת הדיור אלא הפתרון האמתי והזמין למצוקה זו.
לאן בעצם חותר השמאל הקיצוני העומד מאחורי המפגינים ומשמן בכסף זר ועוין את גלגלי המהפכה? התשובה: לשני יעדים המחבלים בעניינם של המוחים המקוריים:
א. למנוע את הפתרון האמתי למשבר הדיור והיחיד שיכול להוריד את מחירי הדיור: הפשרת ההקפאה ביהודה ובשומרון ובניית רבבות דירות באזורי ההר הסמוכים, החולשים על רצועת גדרה-חדרה או המצויים בין ירושלים למעלה אדומים.
ב. לגרש מאות אלפי יהודים מבתיהם בארצם ולהגלותם אל תחומי "הקו הירוק". במלים אחרות: להחמיר עוד יותר את מצוקת הדיור ולהעלות את מחירי הדיור.
מי שדורש לשנות את סדר העדיפויות הלאומי טוב יעשה אם ייטול קורה מבין עיניו ואם יתמוך באמת בשינוי סדר העדיפויות הלאומי, כלומר בשינוי הלאום המועדף. במשך 18 השנים האחרונות ותחת שטיפת המוח של ה"שלום" נוסח אוסלו עשו ממשלות ישראל מעל ומעבר – במחשבה, בדם ובדמים – למען הלאום הלא-נכון. במקום לדאוג לרווחתם של אזרחי ישראל עסקו ממשלות ישראל בהקמת מדינה לאויביהם, בגביית כספים עבורם, בגיוס "מדינות תורמות" למענם, בחימושם, בסלחנות כלפי מעשיהם האנטי-ישראליים, בהתמגנות כלומר בהוצאות ביטחון אדירות, בהעלמת עין משותפות היעדים בין המחבלים "הטובים" ו"הרעים".
18 שנים אחרי תחילת ההרפתקה האוסלואידית, האם לא הגיעה העת להתפכח, לשנות את הלאום המועדף ולדאוג לאזרחי ישראל? האם לא לשם כך בדיוק נבחרות ממשלות בישראל?