ברשימת העופות הטמאים שבפרשה מוזכרת "הרחמה", והיא הרחם שבפרשת שמיני. הגמ' (חולין סג,א) אומרת ששמו של הרחם רומז למידת הרחמים המתעוררת בעת הגאולה, וכשהרחם שורק - סימן שהמשיח בא, שנאמר: "אשרקה להם ואקבצם" (זכריה,י). והדבר תמוה: מדוע המבשר בואו של משיח יהיה עוף טמא?

שמעתי מפי הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שהגאולה בימינו תבוא דוקא ע"י אנשים שלנו נדמה שאינם ראויים לכך. את עניין השריקה ביאר הרב על פי דברי הטור (או"ח,רפו) שהתפילה "תכנת שבת" (מוסף) - מיוסדת על אלפא ביתא של תשר"ק, כרמז לגאולה שנאמר בה "אשרקה להם ואקבצם". והוסיף הבית יוסף שהגאולה תהיה בזכות השבת, שנאמר "לסריסים אשר ישמרו את שבתותי... והביאותים אל הר קדשי". ואלפא ביתא של תשר"ק מורה על היפוך הסדר, בניגוד לאבג"ד, משום שסדר הגאולה יעורר תמיהות רבות.

מהלך גאולה כזה מתחיל מהניצוץ הראשון של גילוי המשיח: "מצאתי דוד עבדי". והיכן מצאתיו? בסדום, שנאמר "את שתי בנותיך הנמצאות". והדרך הבלתי מובנת הזאת ממשיכה במפגש בין יהודה ותמר, ולאחר מכן בין רות ובועז, ובלידת דוד עצמו (כמסופר בילקוט המכירי, שע"ז אמר דוד "ובחטא יחמתני אמי"), ונמשך הדבר בסיפור דוד ובת שבע.

וכך מופיעה הגאולה בדרך לא מובנת גם בדורנו. אמר הרב קוק זצ"ל, שכמו שרבש"ע הופיע בהר סיני דרך עב הענן וערפל, כך גם הגאולה. מפני שהאור כל כך גדול ומסנוור חייבים להסתירו מפני המקטרגים, ולכן הוא מופיע בדרך מעוותת. וכ"כ בספר 'אם הבנים שמחה': מעצה עמוקה של גדול העצה, יעץ והעלה איש אחד... איש אשר לא ידע מהיהדות בין ימינו לשמאלו... וכשבאים לבנות את ארץ ישראל להיות מדינה ככל העמים, אין מי שיחשוד ויפריע. וכבר שאלה כנסת ישראל: "רבש"ע, כל ניסים שעשית לי ע"י כורש, לא היה מוטב לעשותן לי ע"י דניאל ואדם צדיק"? (שיר השירים רבה,ה)

מספרים על בעל אם הבנים שמחה, שהמשיל על קהילה שנפטר שַמָשהּ, וחילקו ביניהם התפקידים. והטילו על האלמנה לעורר בבוקר לסליחות. איתרע מזלה והבית הראשון אליו נקלעה היה ביתו של "השייגעץ" של העיירה. ריחם עליה ואמר שהוא מוכן להעיר במקומה. מכל בית שדפק עלו קולות חירוף וגידוף: "אוכל חזירים כמוך לא יעיר אותי לתפילה". וכך נגמר הסיבוב, ובאותו בוקר לא היה מניין לסליחות. נזף בהם הרב: "נכון שהציונים מחללים שבת וכדומה, אך הפעם הם עוררו אתכם לדבר נכון, לעלות לארץ. הלואי ונצליח לתקן המעוות".

(מתוך העלון 'שבת בשבתו')