פוליטיקת החתונות
פוליטיקת החתונות

שר הדתות, יעקב מרגי, מצא סוף סוף את הבעיה הגדולה ביותר העומדת בפניו. לא נישואין אזרחיים, לא מצוקת הגיור, לא כשרויות מזויפות של גורמים קיקיוניים הפועלים בניגוד לחוק. לא ולא. הבעיה הגדולה ביותר היא מיזם הנישואין של ארגון צהר. וכראוי לשר נמרץ הממלא נאמנה את תפקידו לשולחיו, מרגי גם החליט על חיסול ממוקד: לא לתת רישיונות המאפשרים לרבני צהר לקיים נישואין.

ארגון צהר, של בכירי הרבנים המתונים בציונות הדתית, הוקם כדי לתת מענה לזוגות המבקשים שלא להתחתן דרך הרבנות. לא שאינם יכולים, אלא שאינם רוצים. משום שבמקרים רבים, הרבנות הראשית היא גוף מרחק ולא מקרב, הגורם להתנגדות במקום לשותפות. גוף הנתפס כמי שבראש מעייניו בירוקרטיה דתית ושוברי תשלום ולא מתן שירותים וערכים יהודיים . 

באו רבני צהר, ושינו את התמונה. בראש ובראשונה הם גילו רגישות לאדם הפרטי ומסדו תהליך שבסופו מתקיים טקס הנישואין. מפגשים שבמהלכם הם משוחחים עם בני-הזוג, מקשיבים לצרכי המשפחות, למסורות הנהוגות ומתאימים את טכס הנישואין – הנערך לפי כל דקדוקי ההלכה – לטעמם ולאופיים. מדריכות הכלות מפוגגות את הרתיעה מנושא טהרת המשפחה ומציעות את הטבילה כניסיון לחוויה רוחנית, במקום שתיתפס כמועקה. וכן -  הם מגיעים לכל מקום בארץ ולא – כן לא מבקשים תשלום.

רבבות זוגות כבר נישאו בעזרתם, ובציבור הרחב יש יותר ויותר צעירים הממליצים לחבריהם: רק צהר.  

אז מה מפריע לשר מרגי? בדיוק זה: שאפשר אחרת. שיש מי שמחזיר ומראה את פני היהדות מאהבה ומקירוב, ולא מכיתתיות, מקנאות ומריחוק. שיש מי שמתנדב ולא מבקש כסף. הפועל להתאמה למציאות החברתית המשתנה ולא מבקש להסתגר מפניה. בקיצור: כל מה שמנוגד לתפיסה החרדית המתבדלת אותה למרבה הצער מייצגת הרבנות הראשית יותר ויותר בשנים האחרונות. כך הדבר בנושא הגיור, כך הדבר בנושא השמיטה, כך הדבר בנושא הכשרויות.

פורמאלית, יש כנראה ממש בטענותיו של מרגי בדבר החובה להגביל כל רב לעריכת נישואין במקום מגוריו או כהונתו. אבל זה רק פורמאלית. כאשר אדמו"רים חרדיים נוסעים עשרות קילומטרים כדי להשיא את בני עדותיהם, מרגי שוכח את הוראות החוק. אבל כאשר רבני קהילה מבקשים לחתן את חברי קהילתם  - אין הדבר אפשרי. כאשר הרב דוד סתיו, יו"ר רבני שוהם, מנפיק בשוהם רישיונות לחבריו הרבנים המכתתים רגליהם – על חשבונם – לכל קצוות הארץ, קופץ השר מרגי כנשוך נחש: אסור!

אם יש בעיה בחוק, אפשר וחובה לתקן אותו. אין ספק שיימצא לכך רוב גדול בכנסת, כולל בקרב הסיעות החילוניות ובחברי כנסת המעדיפים פתרונות עוקפי רבנות. אסור שסחטנות לא תוכל לשנות את המציאות הזאת. במקרה זה - חובה לאחד כוחות.