מה שהיה מוגדר במילון המשטרתי בתור "אין עניין לציבור" זוכה לכיסוי חדשותי החוזר על עצמו עד לעייפה, על חשבון נושאים

גם פרסום הגשת הדוח לממשלה על נוהלי טיפול בחטיפות, שלדברי פרשנים כלל את "דבר המשפט, דבר הביטחון ודבר המוסר", לא

צריך להיות ברור לכל ישראלי הגון שהגיע הזמן להתקפת-נגד על האנטישמיות האירופית הישנה שפרצה מפי דוברי אירופה החדשה.

הגייס החמישי מבפנים, בשיתוף שונאי ישראל מבחוץ, עושה הכול כדי ללבות את השנאה והבידוד של ישראל בעולם. גם בעזרת התופעות

ארגון המתעלם מאזהרה על תקלות נכנס לטירוף מערכות, שתוצאותיו – הרס לעצמו ולסביבה.

הגנה על זכות העובד לקבל שכר הוגן הוא תפקיד לגיטימי של כל ארגון עובדים. התערבות בסידורים מנהליים של העסקתו – זה

המוטציה הגנטית שעברו יהודים רבים בדורות של כניעה כפויה לעריץ הזר לא נעלמה עם הקמת מדינת היהודים הריבונית.

דיווח השקר מהמשטרה ועיתוני הממסד על רצח האב ובנו הקטן בכביש ליד חברון לא היה טעות בתום לב.

לשמחה על "נאום פרו-ישראלי" באו"ם לא היה מקום מבחינה מהותית, וגם מבחינת שרות הדוב שזה נתן לאובמה, בהצגתו המיותרת

במשחק סכום אפס כל יתרון לצד אחד בא על חשבון חיסרון לצד השני. כך עובדים "מומחי הכלכלה" של הדמגוגיה הסוציאליסטית.

הדרך הבטוחה להפסיד במלחמה – זה להתעלם ממנה. זה מה שקורה לנו, כשהגנרלים מתכוננים למלחמה באוגדות של טנקים, אבל האויב

התשפוכת הרדיופונית לחגיגת חמש שנות השבי של גלעד שליט מתעלמת מהחגיגה החמורה יותר – של חמש השנים להפקרת ריבונות המדינה.

תפיסת שני המנוולים האנטי-אנושיים שטבחו את משפחת פוגל מעלה שוב את השאלה – האם צודקת ישראל בוויתור על עונש המוות?

אסון יום הכיפורים של 1973 נגרם על ידי קברניטים שטעו קשות אך בתום לב. האסון המתגלגל לפתחנו כיום נובע מתרבות ניהולית

כל ממשלות טורקיה הצליחו להטיל אימה על כל מי שניסה להזכיר את טבח הארמנים. הם ראו את שמם הטוב – כפגוש קדמי של הביטחון